הנה מעיקר דין המשנ"ב והפוסקים צריך לברך דיין האמת על כל אדם כשר שמת, אולם המנהג שאין מברכים, והרחבתי בתשובה אחרת מדברי הפוסקים האחרונים שהצדיקו מנהג זה שלא לברך, וכעי"ז מצינו ברמ"א בהל' אבלות שלא נהגו לקרוע הרואה אדם כשר שמת, ובשלחן גבוה כ' דגם הנוהגים כהמחבר אין נוהגים בקריעה משום שיצטרכו לקרוע על הרבה אנשים כשרים, ומ"מ יש מגדולי זמנינו שהורו שאם מצטער מאוד יקרע.
והעירני ידידי הרב מושקוביץ לענין הרואה אדם כשר שמת דלכאורה לא גרע מהרואה את הקיטע שמברך עליו דיין אמת דהרי כאן הוא כקיטע בכל גופו עכ"ד, ובאמת לא מסתבר דמת לא יברך עליו מה שקיטע מברך, דאף שיש בחינה מסויימת של פגם שיש בקיטע שאין במת שיש כאן חסרון באדם קיים, מ"מ ברמת הצער והעצבון והשמועה הרעה שיש כאן לא ישוה לזה צער מי שרואה אדם שמת כולו, ויש להוסיף ע"ז דאמנם מי שאינו מצטער כשרואה קיטע יל"ע אם יברך דיש ברכות התלויות בהתפעלות, אמנם מי שכן מצטער ע"ז א"כ מאחר ומעיקר הדין היה צריך לברך אפי' על שמועה דאדם כשר והבו דלא לוסיף על המנהג מה שנהגו שלא לברך בשמועה גרידתא, לכן עכ"פ כאן כשמצטער כשרואה אדם כשר שיצאה נשמתו לכאורה יברך ועוד דהוא צער מופלג שלא גרע משמועות הרעות (לפי שאינו רגיל בזה) וכעין מה שהורה הגדול הנזכר דיש לברך גם בשמועת אדם כשר אם מרגיש ומצטער.
מק"ט התשובה הוא: 125192 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125192