שכיחא - שאלות ותשובות המצויות בהלכה הכי מאוחר שאלות

הרב עקיבא משה סילבר

הגיס שהביא את היין לברכות שבחתונה הוצרך להתפנות האם מחוייב למסור את היין לשומר שלא יאסר מחמת המלצרים הנכרים

התשובה בזה שבאופן כללי אינו צריך למסור את היין לשומר מחמת שיש כאן כמה דברים לטיבותא בזה, ואחד מהטעמים הוא משום שיש כאן ישראלים והגוי ירא לנסך (ויעוי' בש"ך סי' קיח סקל"ג לענין חלב), ואולי בהמשך נרחיב עוד בנימוקים בזה.

אולם מ"מ אם לפי הענין נראה שהגוי אינו מתיירא לגעת ביין כגון שהיין מוצב על השולחן ונראה כמו שמי שלוקח ממנו אינו נתפס עליו כגנב ובפרט אם הגוי אינו בקי בטיב דיני ישראל שאינו יודע שיקפידו עליו אם ייגע ביין, (שבזה אין מירתת יעוי' בהגהה בפת"ש סי' קטו סק"ב בשם החכמת אדם כלל סז ס"ד עי"ש), וכן אם היין עומד במקום או בזמן שיש למלצרים כח ורשות לסלקו משם מתוקף תפקידם, בכל כה"ג לכאורה יש מקום להצריך שומר או להעמיד את הבקבוק באופן שמי שניגש אליו נתפס עליו כגנב כגון לתלותו בשקית במלתחה, ואז אין צריך שומר.

מקורות:

לענין אם אינו נתפס עליו כגנב מבואר ברמ"א סי' קכח ס"ד דבמקום שיש לחוש שנגעו לשתות ממנו הוא אסור (ועי"ש גם בשו"ע ס"ה), ובמקום הפסד כ' הש"ך סקי"ג שיש להתיר בדיעבד.

לענין הנידון אם היתר נכנס ויוצא הוא לכתחילה או בדיעבד ברמ"א סי' קכט ס"א מבואר שהוא רק בדיעבד (ועי' גם סי' קכח ס"א), אולם בגמ' חולין ג ע"א מבואר דההיתר הוא גם לכתחילה, וכ' הש"ך סי' קיח סקל"ב דבנכנס ויוצא לזמן מועט ההיתר הוא אפי' לכתחילה, ומש"כ הרמ"א שמותר רק בדיעבד הוא באופן ששהה זמן רב ולא הודיע לגוי שדעתו לשהות (בתנאים המבוארים בסי' קכט שם), שבאופן זה מותר כמבואר בפוסקים אבל רק בדיעבד.

לענין מקום שרבים מצויין אין חשש יין נסך שירא לנסך כמבואר בשו"ע סי' קכט ס"ד ועי"ש ביד אפרים, אבל בענין שהגוי אינו נתפס עליו כגנב (כגון שיכול לטעון שהיין הוא ציבורי), ויש לחוש שמא ישתה שיש לו הנאה מזה בזה אפי' להש"ך שם סקי"ד בדעת הרמ"א ג"כ אסור (עכ"פ במקום שאינו הפסד מרובה עי' שם סי' קכח סקי"ג), וכ"ש לפמש"כ הט"ז בסי' קכט שם סק"ט דכל שהמגע קרוב לודאי יש לחוש אפי' במקום רבים אפי' בלא הנאה כלל.

ולענין אם היין בכוס פתוח אם יהיה מותר בדיעבד באופן שהגוי נתפס עליו כגנב, בזה יהיה תלוי במחלוקת הש"ך והט"ז (ובעובדא שהביא היד אפרים שם בשם שו"ת בית יהודה משמע שתפס לאסור אם אין החבית פקוקה כהט"ז), ולבני ספרד יהיה ודאי אסור כיון שהמחבר אינו מקיל בנתפס עליו כגנב אם אינה פקוקה עי"ש בסי' קכט בשו"ע וש"ך.

באופן שאין נתפס כגנב יש לשון בשו"ע ס"ס קכח שהאופן שנאסר הוא אם נמצא גוי בין החביות אבל עצם עו"ש גוים משמע שם שאינו אוסר במקום רבים, וגם בסי' קכט ס"ד משמע דמיירי המחבר שהיה גוי עם החביות, וא"כ יש מקום לדון שמה שהגוי אוסר היין אם אין נתפס כגנב הוא רק באופן שיש גוי עם היין ממש, ויל"ע בזה.

באופן שנתפס כגנב שמותר אין מפורש בשו"ע אם ההיתר הוא לכתחילה או בדיעבד, ופשטות לשון התוס' (על הסוגי' בע"ז ע ע"ב והוא נדפס בדף ע ע"א סוף דיבור ראשון) והפוסקים (עי' בית אפרים שם) דמיירי בדיעבד, ובפרט דפשטות הרמ"א ריש סי' קכט שמגביל את הנחת יין עם גוי רק בדיעבד מיירי על הדברים שנתבארו בסעיפים שם, ולא הותר לכתחילה אלא באופן שהזכיר הש"ך בסי' קכח סקל"ב של יוצא ונכנס בלא שהות שזה לא נזכר בסעיפים שם בריש סי' קכח.

 

לענין מה שאין יין גוי נאסר במקום רבים עכ"פ בפקוקה ולכל מר כדאית ליה, דבשו"ע סי' קכט ס"ד אי' שהוא אפי' אם הרבים הם גוים דגם בזה יש מירתת, אולם יעוי' בסי' קלא ס"א לגבי מטהר יינו של גוי דמשמע שם שאין מירתת כלל במקום שיש רק גוים, ואולי לגבי סי' קכט באופן המבואר בסי' קלא שמועיל גם בגוים, ולא משמע כן, ויש לומר דרק במטהר יינו של גוי חמור יותר כמו שמצינו שגם חותם בתוך חותם לא מועיל בכה"ג גם באופן שמועיל ביין של ישראל.

והואיל דאתאן לכל זה, נעיר עוד הערה קצרה, לגבי הגבהת יין לחוד אם אוסר בסי' קכט משמע בכ"מ שאינו אוסר, וכ"כ בסי' קכד סי"ח, אולם יעוי' שם בט"ז סי"ז סקט"ו דמשמע דלהרמ"א אסור ולכאורה כ"ש להמחבר בסי"ז שמחמיר יותר מהרמ"א עי"ש, והט"ז עצמו הקיל בזה, וכן במחבר סי' קלב ס"ב מבואר לכאורה שאוסר הגבהה,והרמ"א שם אמנם לא חלק להדיא על המחבר אבל מתוך דבריו משמע שלא החמיר בהגבה עי"ש בדבריו, וצ"ע בכל זה.

מק"ט התשובה הוא: 5801

השאר תשובה

השאר תשובה

שאלות קשורות