יש ג' טעמים שלא לדבר אז, הא' משום דבעי' לכתחילה כזית בבת אחת כמ"ש המשנ"ב בסי' תעה סק"ט, ולכן לכה"פ שלא להפסיק בדיבור כיון שאינו יכול לאכול אז, וידוע שהגר"א והחזו"א נמנעו מלנשק הציצית בק"ש משום הפסק, דהגדרת ההפסק בזה הוא שאינו יכול לומר ק"ש אז וכמו שהובא בשם החזו"א בזה.
והטעם הב' דגם אם לא אכפת לן ההפסק מצד האכילה או דנימא דדיבור אינו הפסק לענין אכילה בבת אחת, מכל מקום יש כאן הפסק בין הברכה לבין חלק מן הכזית, דהרי לענין הפסק בברכת המצוות מצינו בכל מקום שדיבור הוי הפסק עכ"פ בדיבור שאינו לצורך, ולכתחילה ראוי שכל כזית החיוב יהיה עם הברכה.
ומבואר בשו"ע סי' תעה ס"א שגם עד כורך שלא לשוח כדי שהברכה תחול על הכורך ג"כ (מעין מה שמצינו בתפילין שלא לשוח אחר ברכה של יד עד אחר הנחה של ראש), אע"פ שהוא מדרבנן דאפי' על נר שני דחנוכה שהוא רק הידור ואינו חיוב מעיקר הדין לכתחילה אין לשוח כדי שהברכה תחול גם על הנר השני ושאר נרות של מהדרין.
ויעוי' בשו"ע הגר"ז סי' תעה ס"ט שבדיעבד אפי' שח באמצע כזית ראשונה אינו חוזר ומברך, וזה פשיטא דלכתחילה שלא ישוח (גם אם אינו יודע לבלוע כל הכזית בבת אחת ממש).
והטעם הג' משום הדגול מרבבה בהל' סעודה שלא לדבר כלל אפי' בסעודת חול בכזית ראשון, והמשנ"ב בהל' סעודה חשש לדבריו לחומרא.
והנה בענין הטעם הב' הנ"ל בנידון אם מותר לעשות הפסק בדיבור בין הברכה למצוה לאחר שקיים חלק מן המצוה, הנה מצינו לענין קריאת המגילה דלכתחילה אסור להפסיק אע"פ שקרא המגילה קצת (אע"ג דבנידון זה שקרא המגילה קצת לא יצטרך לברך שוב אם שח באמצע כיון שהיה לברכה על מה לחול, מ"מ לכתחילה לא יפסיק דלכתחילה בעי' שהברכה תחול על כל הקריאה), ומאידך גיסא לענין ציצית ותפילין (דיבור שאינו קלות ראש ודברים בטלים) אחר שקיים קצת מותר לשוח.
והיה מקום לומר כמה חילוקים בזה, כמו שהיה מקום לחלק ששם הדיבור אינו הפסק כיון שבכל רגע מקיים המצוה גם אם ידבר, אבל אינו נכון דהרי שם הדיבור הוא הפסק לענין הפסק בין הברכה למצוה, מכיון שלגבי הברכה יש הפסק בדיבור, (וכן מצינו בברכה"ת שאם למד קצת [לדעת רוה"פ שצריך ללמוד אחר ברכה"ת דלא כהתוס'] יכול אח"כ לדבר וללמוד שוב בלא ברכה, אע"ג דשינת קבע הו"ל הפסק להרבה פוסקים, ושם מותר לדבר אחר שלמד קצת אע"פ שאינו יכול ללמוד בפה עם הדיבור [עכ"פ לרוה"פ שברכה"ת היא רק ללימוד בפה] ומבואר מזה דהנידון אינו רק שדיבור אינו מפסיק במצוה שהיא במעשה שלא בדיבור, דהא התם הלימוד הוא בדיבור, ומיהו ברכה"ת הוא נידון נפרד לגבי הפסק בבהכ"ס).
ונראה דעיקר החילוק בזה משום שבציצית ותפילין כבר נגמר חיובו שחל מן הברכה וכל מה שעושה הוא למצוה מן המובחר, ממילא לא רמי' עליה שלא לדבר, אבל דבר שעדיין לא סיים לקיים חובת המצוה עדיין כמו במצה אסור לו לדבר, וכן בציצית כל שבירך ועדיין לא עבר עליו בלבישת הציצית שיעור מהלך ד"א שעדיין לא חל עליו הברכה (כמבואר בפוסקים שצריך להמתין ד"א בשיעור עיטוף משום דחיישי' להמהר"ח או"ז בזה וכמו שנתבאר בחזו"א), עדיין אין לו לדבר אז.
מק"ט התשובה הוא: 8375 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8375
