בריטב"א משמע וכ"כ להדיא בגליוני הש"ס שאדרבה טוב יותר שיכירו זה את זה, ומכל מקום מצד המצות צדקה הכלולה בזה בודאי שמקיים יותר באופן של מתן בסתר, (ויתכן שאינו מוסכם שיש ענין להדר להיפך כדעת הריטב"א הנ"ל, וממילא אם יש שסוברים שאין ענין להדר להיפך יהיה ענין להדר באופן זה, רק שאין ראי' ברורה שיש חולקים על הריטב"א).
מקורות: נראה דמצד המתנות לאביונים שכלול במצוה זו היה יותר טוב שיידע להרבות בזה אחווה ורעות דומיא דמשלוח מנות דהכל הוא מענין השמחה של פורים וממילא יש ללמוד זה מזה [ויעוי' בתשובה הסמוכה (ד"ה האם יש מצוה מן המובחר וכו') שיש מהאחרונים שלכאורה למדו עוד דין במתנות לאביונים ממשלוח מנות], אבל מצד מצוות הצדקה שכלול במעשה זה יותר טוב שהעני לא יידע.
ובריטב"א מגילה ז ע"א משמע להדיא שהענין הוא ריבוי שמחה ולהרבות אהבה ורעות על ידי זה, ועי"ש שהוסיף שאפי' לעשירים שייך מתנות לאביונים מכיון שמרבה שמחה (וביאר בזה הענין של הפושט יד, והיינו לכל הפחות עשירים המבקשים דמי עניים, אבל לא עשירים גרידא), והוסיף שאפי' לגוים כיון שכשנותן צדקה לגוים ממעט בזה איבה ממילא יש בזה שמחה ורעות.
ומבואר מדבריו ג"כ שאין זה מגדרי צדקה הרגילים, ממילא מסתבר שיותר טוב ליתן באופן שהמקבל יודע מי הוא הנותן והנותן יודע מי הוא המקבל, כיון שעיקר צורת שמחה ורעות המדובר בדבריו מתקיים באופן כזה.
ובספר גליוני הש"ס שבת י ע"א נקט ג"כ שמתנות לאביונים הוא באופן שהמקבל יידע, וכן הביא ונראה שנקט בחשוקי חמד כתובות עז ע"ב.
ועדיין היה מקום לומר דלמעשה יותר טוב לעשות באופן שהעני לא יידע, כיון שסוף סוף צורת הצדקה גדולה יותר וכיון שמעלה צורת הצדקה הרי קיים מעשה גדול יותר.
ויש לציין גם לדברי הרמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז שיש להרבות במתנות לאביונים יותר ממשלוח מנות אע"ג דמצד מצוות היום שניהם שווים ואפי' משלוח מנות הוקדם בפסוק, מ"מ מתנות לאביונים קודם שיש בו מצוות צדקה וצורך העני, אבל שוב ראיתי מי שדייק להיפך מדברי הרמב"ם שהרמב"ם כתב שמתנות לאביונים היא ריבוי שמחה גדולה יותר ממשלוח מנות, א"כ מבואר שגם דדעת הרמב"ם כדעת הריטב"א שהעיקר משום שמחה, וממילא רצו לטעון כנ"ל שאינו מדין צדקה אלא מתנות לאביונים הוא דין חדש של ריבוי שמחה.
ומיהו עדיין יש לחלק בין הרמב"ם לבין הריטב"א דבריטב"א נזכר להדיא ענין להרבות אחוה ורעות בין האנשים וכמבואר מדבריו לפי החשבון, אבל ברמב"ם שם הזכיר שמחה לחוד, ושמחה לחוד יתכן גם במה שגורם לעני שמחה אף אם אין העני יודע ממי מקבל וכמו שהעיר השמנ"ה שאביא להלן שבזה יש לעני יותר שמחה כשמקבל בדרך כבוד, ואין מזה שום ראיה שהרמב"ם סובר שצריך גם להרבות רעות על ידי המתנות לאביונים.
וראיתי כעת במשנה הלכות חי"א סי' תקסב מה שדן בזה ויש לי להעיר על דבריו כמה פרטים.
ראשית כל, מה שהביא דברי הרמב"ם ללמוד מדבריו שיש מצות צדקה, יעוי' מה שכתבתי לעיל שיש שדייקו מהרמב"ם להיפך דכיון שעיקר טעם הרמב"ם להרבות במתנות לאביונים הוא משום שמחה ממילא ההגדרה בזה הוא בדיני שמחה כהריטב"א, ועי' מה שכתבתי עוד בזה לעיל.
ומה שהביא המשנ"ה שם בשם אחרונים ליתן לעני המתנות לאביונים בצינעא כדי שלא יבוש העני, יש לומר דהכונה שלא יתן בפני רבים אבל לא שלא ידע העני ממי הוא מקבל.
ומה שהביא המשנ"ה שם בשם הגמ' מגילה ז ע"א קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים מה שפי' שם, יעוי' בר"ח שם ובירושלמי דמבואר שאין הפירוש כדבריו, אם כי אין בזה שייכות לעניננו לניד"ד לגמרי (רק שרצה ללמוד משם שאין בזה איסור לעשות מצות חבילות חבילות וממילא אין איסור לעשות בסתר ולקיים מצוות צדקה אבל בלאו הכי אין איסור לכוון כאן לצדקה כיון שכלול בזה מצות צדקה רק שאין הפירוש בגמ' כמ"ש שם כמבואר שם בגירסאות הגמ' המובאות בראשונים ורש"י שם בלאו הכי לא גרס שם כלל מתנות לאביונים ויש לציין דהמקור חיים להחו"י כ' ג"כ שאין לעשות חבילות חבילות באופן שהתיר המשנ"ה שם מתנות לאביונים עם משלוח מנות), ולכך לא אאריך בדברים כאן.
דברי המקור חיים על פרסומי ניסא במתנות לאביונים הבאתי בתשובה הסמוכה, ובפשוטו לפי דעתו אין צריך שיהיה מתן בסתר אלא אדרבה פרסומי ניסא כולל ג"כ שיכיר את הנותן והמקבל.
מק"ט התשובה הוא: 7134 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7134
