כן.
מקורות: הנה במשנ"ב סי' תרצה הביא מחלוקת אם יכול לשלוח דבר שאינו מבושל, ומקור הסברא להחמיר בזה הוא המג"א שם בשם המהרי"ל הל' פורים, והנה שם מבואר שלמד כן מלשון המתני' ספ"ק דביצה שב"ש אומרים אין משלחין אלא מנות, והיינו דבר המוכן לאכילה, כמ"ש הרע"ב שם, הלכך יש לדמות כאן דכתיב משלוח מנות שבא ללמד שצריך דבר המוכן לאכילה, והנה זה פשוט שהלשון מנות אינו ממעט ממשמעותו דבר שיש מי שמעשר אותו, שמנה משמעותו דבר המוכן לאכילה, וזה כולל גם דבר שצריך לעשרו, כיון שהוא מוכן לאכילה כמות שהוא מצד הטבע, וממילא כאן דכתיב משלוח מנות ומלשון זה למדנו שצריך דבר שאינו מחוסר בישול, דמנה לא משמע דבר המחוסר בישול, עדיין לא למדנו מזה מה שלא נזכר, והבו דלא לוסיף עלה.
ויש להוסיף שבישול הוא טירחא ולא חשיב דבר המוכן לאכילה משא"כ עישור אינו טירחא, והנה לסבר את האוזן אם אדם יעשה סעודה ששם המנות המתחלקות צריכין בישול שיבשל כל אחד לעצמו בודאי שיהיו אנשים שלא יבואו מחמת זה, אבל סעודה שכל אחד צריך לעשר לעצמו לא יהיה מי שימנע לבוא מחמת כן, לפי שאינו טירחא וכנ"ל.
ויש להוסיף דלגבי שבת טבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ומאידך דג תפל אע"פ שאם עבר בישול מתוקן מ"מ עדיין הוא מוקצה דמחוסר מעשה, ולענין בשר תפל לא נחיתנא מאחר שמדינא דגמ' חשיב ראוי ויש מפוסקי זמנינו שדימו דינו לדג, ואכמ"ל, וכן יש לציין בזה גם לדברי הגמ' בגיטין פז ע"א לענין החילוק בין מתנה על דבר שאי אפשר לעשותו למתנה על דבר שהוא איסור לשי' רבא שם.
(ואמנם יש נידון מה הדין במאכל שהוא אסור ושלחו ואין למקבל מה לעשות עמו באופן שאין בו תיקון שמתירו אבל הוא נידון אחר דכאן אינו שייך לנידון זה כיון ששייך בו תיקון לאכילה והנידון רק מצד אם לא נקרא מנה לפי הגדרת המהרי"ל הנ"ל אבל המסתבר שכן וכמשנ"ת).
ויש לציין דגם המהרי"ל שם לא מיירי לעיכובא, דהמהרי"ל שם בתחילת דבריו הזכיר ש"טוב" וכו' (ובשנו"ס שם הגי' נכון וכו' והיינו הך), אלא דאין ראיה מהמהרי"ל דלהלכה אינו לעיכובא, דהמהרי"ל שם הזכיר שטוב להביא דוקא מאכלים, וע"ז הוסיף שיש להביא דוקא מנות, א"כ להלכה שיש חיוב להביא מאכלים וכדעת התה"ד ח"א סי' קיא וטורי אבן בפ"ק דמגילה ז ע"א וכמו שפסק המשנ"ב שם סקי"ט, ודלא כההלכות קטנות ח"ב סי' קסג (הובא בבאר היטב על השו"ע שם סק"ז) שיוצא גם במעות כסות וכלים אם יכול למוכרן ולקנות בהן צרכי סעודה, ממילא מאחר שהמהרי"ל לא הזכיר שהוא חומרא על חומרא, דהיינו המהרי"ל לא הזכיר שטוב ליתן מנות של אכילה ויותר טוב ליתן מנות מוכנים לאכילה, אלא המהרי"ל רק הזכיר שטוב ליתן מנות של אכילה וכלול בזה שלא יהיו מחוסרין בישול, א"כ לדידן שהדין שצריך מידי דאכילה הוא לעיכובא אין ראיה מהמהרי"ל שלפי צד זה הוא רק חומרא שלא יהיה מחוסר בישול, וקל להבין.
ושוב ראיתי שכ"כ בתורת המועדים לידידי הגר"ד קולדצקי על השונה הלכות עמ' תיז בשם הגרח"ק דגם להמהרי"ל אפי' אם המאכל אינו מעושר יוצא ידי חובה, וכ"כ בשלמי תודה סי' כט אות ו, וכ"ש בנידון דידן שמדובר שהמאכל מעושר כבר ורק שנוהג לעשרו שוב.
מק"ט התשובה הוא: 7122 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7122
