בשם הגרנ”ק הובא (וישמע משה ח”ו סי’ כז וכמו שציין כת”ר) שאי אפשר לברך על הנר אחר עלה”ש.
ויש להוסיף דכך נראה מסתימת הפוסקים שהנר הוא למוצ”ש בלבד, וכך מסתבר דהרי הברכה במוצ”ש הוא לא רק משום שאז יש חשכה, אלא גם משום שאז נתגלה האור ע”י אדה”ר כמבואר בפסחים נד ע”א דאין מברכין על האור אלא במוצ”ש הואיל ותחילת ברייתו הוא, וממילא הוא דין במוצ”ש ולא רק בחשכה, ועוד שאם היה דין בחשיכה וסגי במה שהוא יום ראשון המתייחס בה לאדה”ר כיון שהיום הולך אחר הלילה א”כ היה צריך להיות מותר לברך גם ביום אחר כך בבית אפל עכ”פ כל היום ראשון שאז עדיין מתייחס להתגלות האורה ע”י אדה”ר, אלא ע”כ שהוא דין שנאמר במוצ”ש ולא ביום ראשון, ומוצ”ש נגמר בעה”ש.
ויש להוסיף דמוצאי שבת משמע זמן יציאת שבת ואחרי שהשתנה דבר בזמן שהוא כבר יום ולא לילה צ”ב איך לקרוא לזה מוצ”ש.
ויש להוסיף ביאור בזה דכל ענין היצירה מתייחס לששת ימי בראשית והזמן המחובר לו הנראה עמו וסמוך לו, ולכך חלק מהדברים שהם יוצאים מגדר הטבע מתייחסים לבין השמשות (עי’ בגמ’ פסחים שם), וחלק מהדברים מתייחסים לשבת עצמה כעין מה דאמרי’ מה היה חסר העולם מנוחה באתה שבת באתה מנוחה ואילו האור מתייחס למוצ”ש שהוא סיום ששת ימי בראשית מאחר שהיה בכח ואדה”ר הוציאו מן הכח אל הפועל וזה מתייחס לסיום זמן ימי בראשית, הלכך הוא בהחלט דבר השייך בתאריך דהיינו במה שמוגדר ע”פ תורה מוצ”ש ולא אחר כך וסיום הלילה הוא בעלה”ש כמבואר במגילה כ ע”ב (ועי’ תוס’ ברכות ח ע”ב).
ויש להוסיף עוד דהנה הבדלה במוצ”ש הוא ודאי לכתחילה ולא למחר (כמ”ש המשנ”ב ופשוט מל’ הגמ’ דמשמע שהוא חידוש להבדיל למחר), והרי לענין זה פשיטא דהגדר הוא עלה”ש, וממילא דוחק לומר דלענין ברכת האור הוא גדר אחר.
ועוד יש להוסיף דגם לענין הבשמים שצריך להוסיף בהבדלה לכתחילה הוא רק במוצ”ש משום הנשמה יתרה שהלכה [עי’ סי’ רצט ס”ו ובמשנ”ב שם], והרי זה פשיטא דבכל דבר שחכמים נתנו גדר הגדר הוא מוצ”ש, וממילא גם זה דחוק לומר דחכמים נתנו קביעות לכל זה במוצ”ש והגדר יהיה עד אחרי עלה”ש.
ובפרט דאמרי’ בחדא מחתא דהמבדיל ביום ראשון אינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים ודוחק לחלק ביניהם כ”כ שיש זמן שאפשר לברך על הנר ולא על הבשמים.
ועוד יש להוסיף דלדעת הגר”א במעש”ר גם זמן סעודת מלוה מלכה תם בעלה”ש אם כי שם אינו יכול לאכול אחר עלה”ש מחמת שהוא קודם שחרית.
ועוד יש להוסיף דהנה הבדלה בתפילה נתקן רק במוצ”ש (ע”ע משנ”ב סי’ תקנו סק”ג בשם השע”ת), ושם הוא גם אם הבדיל קודם לכן על הכוס כמ”ש המשנ”ב, ושם ההבדלה היא עד עלה”ש אם כי גם משם אין הראיה מוחלטת משום שאין תפילת ערבית אז.
אולם בשם הגרח”ק הביא בספר וישמע משה שם דברכת בורא מאורי האש הוא עד הנה”ח שאז נהנה מן האור, וצ”ע כנ”ל.
ויש לברר דבר נוסף לפי הצד שאפשר להבדיל על הנר עד מוצ”ש דבזמנינו כשיש חשמל הנה הרי בלאו הכי אינו נהנה ממש מן הנר, והגריי”ק לא נהג לכבות החשמל (ארחות רבינו ח”א עמ’ קיא, ועי’ משנ”ה חט”ו סי’ צב וגם דבריו שם אינם מוסכמין לכו”ע), ואיכא למ”ד בברכות נג ע”ב דבעי’ ראוי ליאותו ולא יאותו ממש עי”ש ברש”י, ועכ”פ לכל היותר בעי’ ראוי ליאותו במקום שהוא שם (ועי’ או”ח סי’ רצח ס”ד ומשנ”ב שם), ואם סגי במה שנהנים מן האור עד הנה”ח, והיינו מה שהיה יכול ליהנות מן הנר, א”כ הרי באופן שיש חשמל הרי אינו נהנה מן הנר, וא”כ היאך יכול להסתמך על מה שהיה יכול להנות מן הנר, אלא דמברך על מה שהיה יכול ליהנות, א”כ למה שלא יוכל להמשיך ולברך גם ביום מאחר דגם אז יכול ליהנות אם היה חשכה.
ומיהו באמת בלאו הכי עיקר הקושיא כבר קשה לכו”ע ולא קשה דוקא על המסתמך לברך עד הנה”ח, דהרי גם המברך עד עלה”ש מודה דהברכה על מה שאפשר ליהנות מן האור גם די”א שאפשר לברך כשהחשמל פתוח, אלא דצ”ל דמברך על מה שהיה יכול ליהנות, אבל לדידיה א”צ לבוא לסברות למה תקנו בלילה כיון שעיקר התקנה היתה במוצ”ש, אבל להסובר שמברכים על הנר עד הנה”ח ס”ל דאמדי’ לזה לפי זמן התקנה שאז היה תועלת בנר עד הנה”ח.
והיה מקום לומר דכיון דבעי’ ראוי ליאותו סגי עכ”פ ראוי ליאותו במקום שהוא שם א”כ אם בזמן תקנת ברכת בורא מאורי האש הו”ל ראוי ליאותו, והוא דחוק טובא, דראוי לשעבר לא סגי בזה, אלא לכל היותר ראוי בריחוק מקום, עי’ בגמ’ שם, ולהלכה אולי ראוי במקומו, עי’ במשנ”ב שם, וצ”ל דסו”ס סגי במה שראוי עכשיו אם לא ישתמש באור החשמל וכדין כל יאותו בלילה בזמנינו וצ”ל כנ”ל שהגדר הוא כבזמן התקנה כל זמן שהיה צורך להשתמש באור הנר, אבל יל”ע דכ”ז מנ”ל.
ואולי ההבנה בזה לשיטתו שאור שהוא בידי אדם כל פיסת אור חשיבא שנעשה יחד להאיר ואין אור החשמל עדיף מן הנר כמו שאם יש כאן אלף נרות אין אור אחד עדיף מחבירו ורק אם יש כאן אור קבוע בטבע אז אמרי’ שרגא בטיהרא מאי אהני והאור בטל ואין מברכין עליו ומ”מ גם זה הוא מחודש בזמנינו לומר שיש חשיבות לאור נר במקום חשמל (וביו”ט בהיתר ההדלקה י”א שהוא משום כבוד ואכה”מ).
ובעיקר הנידון אם אפשר לברך בין עלה”ש להנה”ח שו”ר שציין שם שבאשל אברהם מבוטשאטש סי’ רצט נסתפק וכתב צדדים בזה עי”ש.
מק"ט התשובה הוא: 126661 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126661
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.