נראה שמועיל.
מקורות: הנה בדין שומר לסעודה שנזכר בלשון הגמ' (פסחים קב ע"א) הניחו מקצת חברים (להמחבר סי' קעח ס"ב גם בדברים הטעונים ברכה במקומן כגון פת ולרמ"א צריך שומר רק בדברים שאין טעונין ברכה במקומן כגון ירקות) יש לדון אם הוא דין בקביעות סעודה שיש מן החברים שנשארו שם ולכן חשוב כמו שהסעודה לא נעקרה ואין נפק"מ אם הקטן אינו בר חיובא של הברכה, או שיש בזה ג"כ תנאי בברכה שמכיון שיש שם מקצת חברים עדיין לא נעקרה ממקומה הסעודה עם חיוב הברכה, ומאידך גיסא יש לומר דגם אם נימא שהוא תנאי בסעודה עם הברכה יחד מ"מ הרי שינוי מקום אינו דאורייתא וקטן הרי מחוייב בברכה עכ"פ מדרבנן א"כ שמא עדיין דרבנן מהני לדרבנן.
ויעוי' בערך לחם להמהריק"ש על השו"ע שם שחידש ע"פ הרמב"ם (ברכות פ"ד ה"ד) דלא נקט מקצת חברים דא"צ שהחברים הנשארים יהיו אוכלים שם, אלא גם אם אינם אוכלין מהני, ומשמע שם שתלה הנידון בין ב' הברייתות אם גרסי' זקן או חולה או מקצת חברים, ונראה שסמך בזה על הברייתא גבי אכילת פסח שנזכר שם שזקן או חולה אינם יכולים לאכול כזית, ולפי דעתו לכאורה גם קטן יועיל לזה, כיון שאין בזה תנאי כלל לברכת המזון.
אמנם מהערך לחם גופיה מבואר שלא אמר דבריו בדעת השו"ע שהזכיר מקצת חבירים, וכ"ש שהגר"א בביאורו שמשמע מדבריו שהברייתות אינן חולקות לא יאמר הערך לחם דבריו לשיטתו, וגם השעה"צ סקי"ב נראה שהלך בזה בדרכו של הגר"א עי"ש, וגם מסתימת הפוסקים חברים שהיו אוכלין והניחו מקצת חברים משמע שאוכלין עמהם, וכן במאמר מרדכי סק"ד הזכיר להדיא שאם אותם מקצת חברים ברכו בהמ"ז שוב אין להם דין שמירה, ממילא פשיטא דסובר דבעי' שיהיו מן הסעודה רק שיש להסתפק לשיטתו אם בעינן דוקא מי שמחוייב בברכה מדאורייתא כמותו או דסגי שקבוע בסעודה ואפילו את"ל דלא סגי קבוע בסעודה ובעי' מחוייב בברכה שמא סגי בזה מה שמחוייב מדרבנן הקטן בבהמ"ז.
ומסתברא שיועיל קטן בזה כיון דעיקר הקביעות הוא מצד הסעודה.
וכן מצאתי באשל אברהם להרב מבוטשאטש שדן לענין אותם החברים ומשמע מדבריו דמיירי שכבר נצטרפו לסעודה ועדיין לא אכלו כזית אבל אוכלים ויבואו בהמשך לידי כזית, וכ' שם וז"ל, אך לגבי הניח מקצת חברים במקומו יש לומר שגם שלא אכל עדיין שום שום אחד מהם כזית מהני, כיון שמהני גם גבי מה שאין צריך ברכה במקומו (פירוש שמקצת חברים מועיל גם לירקות וכיו"ב שאין צריכין ברכה במקומן ואעפ"כ מועיל שמצטרף עם החברים לקביעות סעודה במקום ישיבתן אע"פ שיוכלו החברים לברך במקום אחר), אם כן אין הטעם מצד ברכה שלאחריו כלל, רק שייך קביעות דעתו לשם מצד שאוכל עם החברים, ובזה שייך שפיר שמתחילת הסעודה דעתו אל החברים, ואולי גם כשהיה (א"ה בזה בא לדון במה שרצה לטעון קודם לכן שהיוצאים עצמן צריכין לאכול כזית מקודם) דעתו מתחילה לאכול רק פחות מכשיעור זית עם החברים והלך באמצע, כיון שבדעתו לאכול עוד עם החברים יש לו שייכות קביעות למקומו וצריך לעיין עוד עכ"ל.
(ועי"ש עוד מש"כ במהדורא אחריתי לטעון טוען אחר בשם הפמ"ג דפחות מכזית נחשב דבר שאין טעון ברכה אחריו במקומו, ועי' משנ"ב סקכ"ח בשם המג"א שפחות מכזית פת נתחייב מיד בברכה, ולא נחית שם מה הדין בהניח מקצת חברים, ובכה"ח סקי"ט נקט שבהניח מקצת חברים לא גרע מהניח מקצת חברים בפירות, ולא ניכנס לדין זה כעת).
עכ"פ מבואר בדבריו שהגורם לזה הוא קביעות הדעת לסעודה ולא מצד שנתחייבו בברכה, ואע"פ שיש לטעון ששם עכ"פ יש להם ולו קביעות דעת לאכול סעודה שיתחייב בה בהמ"ז דאורייתא, אבל מצד הטעם והראיה שהביא מדברים שאין טעונגין וכו' לפמשנ"ת, חזי' שלא זה הגורם לדבר אלא הקביעות לסעודה וא"כ סגי בזה גם בקטן.
והראיה שהביא מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן זה יהיה ראיה בין להנוהגין כהמחבר ובין להנוהגין כהרמ"א, דבדבר שאין טעון ברכה במקומו בעינן מקצת חברים לכו"ע.
הוספה לאחר זמן בספר שערי הברכה ראיתי שהביא שם עוד כמה מ"מ בזה, ומה שדן שם להביא ראיה מצד מי שמחוייב בספק עדיין יש מקום לחלק דאדם שחייב מספק בברכה הוא יותר אחראי מקטן שחייב בברכה שאין לו אחריות על מעשיו כלל.
מק"ט התשובה הוא: 7079 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7079
