נראה פשוט שמחוייב לעצור אותו ולכן נקטו חלק מהראשונים שבאיסור אינו מהול עובר כל הזמן (מחלוקת הרמב"ם והראב"ד) ובשם הגר"א הובא שאיסור ריבית עובר בכל רגע ובודאי שנתכוונו לומר בזה ג"כ שמחוייב לעצור את האיסור למרות שעכ"פ איסור ריבית ...קרא עוד
נראה פשוט שמחוייב לעצור אותו ולכן נקטו חלק מהראשונים שבאיסור אינו מהול עובר כל הזמן (מחלוקת הרמב"ם והראב"ד) ובשם הגר"א הובא שאיסור ריבית עובר בכל רגע ובודאי שנתכוונו לומר בזה ג"כ שמחוייב לעצור את האיסור למרות שעכ"פ איסור ריבית מעשה האיסור נעשה ומאידך גיסא אין חילוק מחמת חומרת האיסור בין הלוואה ארוכה לקצרה, ואעפ"כ מחוייב לעצור את האיסור מכיון שכרגע האיסור הוא מתמשך ומחוייב לעוצרו.
וכן שמעתי דאי' בשו"ת אבנ"ז דאם אדם הדליק נר בשבת אם היה שייך לכבותו בהיתר בשבת היה מחוייב לכבותו, והוא פשוט מכיון שהאיסור הוא מתמשך ולא יהיה אדם רשע בעיני המקום אפי' שעה אחת.
והקשה הרב זנגר חתניה דהגר"ז שוב מדברי הגמ' בפ"ק דשבת ד ע"א ושו"ע סי' רנד ס"ו גבי הדביק פת בתנור בשבת דהתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה, ומשמע דאחר שבא לידי איסור סקילה לא התירו לו יותר, ר"ל דאחר שכבר בא לידי שיעור מאכל בן דרוסאי כבר לא התירו לו איסור רדיית הפת כיון דאינו מתקן, אע"ג דעדיין יש בזה המשך אפייה דכל שלא נתבשל כל צרכו עדיין יש בו איסור אפייה אם היה אופהו עכשיו ולא אמרי' בזה אין אפיה אחר אפיה או אין בישול אחר בישול מדאורייתא [לדעת הרמב"ם פ"ט מהל' שבת ה"ה ושו"ע סי' שיח ס"ד וכמבואר בבה"ל שם ד"ה שייך, ועי"ש בד"ה אפילו מה שהביא שי' שאר הראשונים], ושכ"כ בתורת חיים לדייק בדברי הגמ' דמשו"ה לא התירו לו.
אך נראה דאין מכאן קושי' על הדין הנ"ל ועל האבנ"ז, דהרי האבנ"ז מודה דאפי' איסור דרבנן לא הותר לו כדי להינצל מאיסור מתמשך, אלא רק דאם אין שום איסור המונע ממנו לעצור את האיסור מחוייב לעצור את האיסור, וכאן יש איסור דרבנן של רדיית הפת, הלכך לא הותר לו לעשות כן כדי לעצור את האיסור, ופשוט.
ומיהו גוף מה שדן שם האבנ"ז לגבי הקל הקל בפיקו"נ דגם בזה אם הדליק נר יותר מכדי צרכו היה צריך לכבותו (אם היה מותר ע"פ דין) כדי שלא יתמשך האיסור, יש לדון בזה והוא מחודש, דהיה מקום לומר דענין זה שלא יתמשך האיסור הוא דבר מוסרי המוטל על האדם שלא יהיה רשע בפני המקום, ומכיון דלאו איסורא עבד א"כ למה יצטרך להשביתו, והקל הקל לא שייך אלא לגבי דינים (וכמו שמצינו לגבי מעשה שבת שאיסור זה של מעשה שבת לא נוהג לגבי שחיטה ששחט לחולה כיון דלאו איסורא עבד מלבד בבישול שאז יש לחשוש שמא ירבה כמ"ש בסי' שיח ס"ב ועי"ש במשנ"ב סקי"ג דעיקר הדעה בזה שהוא איסור דאורייתא).
ואולי דין האבנ"ז הזה השני נאמר רק לגבי נר מכיון שאפשר לחלק מעיקרא את הנר בשעת ההדלקה ושלא כדין הדליק יותר ממה שצריך ולכן דולק יותר, ממילא היה מחוייב לכבותו כשסיים לדלוק מה שצריך לצורך הפקו"נ (אם היה שייך לכבותו בהיתר כנ"ל), משא"כ במקרה שאינו שייך כגון שבישל קדירה לצורך חולה שיש בו סכנה ואחר כך כבר לא הוצרך וכבר נתבשל בינתיים שיעור מאכל בן דרוסאי [ובהסרת קדירה מע"ג האש אין שום איסור כמ"ש המשנ"ב סי' רנד סקל"ט] דיש לדון אם גם בזה מיירי האבנ"ז בדבריו וצלע"ש.
והטעם שיש להחמיר יותר באופן זה, חדא משום שיש כאן כדי לחלק והיה מחוייב לחלק קודם ההדלקה, וכדמוכח בסי' שיח ס"ב מדאמרי' בפ"ק דחולין [דף טו] גזירה שמא ירבה בשבילו מבואר דאסור להרבות לחולה והוא כלול בדיני הקל הקל, וכאן שלא חילק שיעור שידלק רק חדא שעה והדליק שיעור הדולק ב' שעה איסורא עבד, ועוד דאפי' לא היה יכול במציאות לחלק מאיזה מניעה שהי' לו (כגון שהיה צריך למהר לצורך החולה ולא היה די פנאי לחלק) מ"מ מאחר דיש בו כדי חלוקה ממילא חשיב כמו שעשה מעשה הכולל בתוכו כמה דברים הכלולים במעשה אחד (ויש לציין במאמר המוסגר כמה נידונים לענין אם כל השמן חשיב אחד או לא שדנתי בתשובה לגבי גדול בברכה בלח, אבל כאן אינו מצד זה דשייך גם בדבר אחד שלם כגון שעוה כיון דאפשר לחלקו).
ויעוי' בתשובה אחרת מה שהוכחתי דמי שהעמיד קדירה לחולה ומיד הבריא ועדיין לא נתבשלה הקדירה דבזה בודאי מחוייב להסיר הקדירה, אבל כאן מיירי שהקדירה נתבשלה בינתיים רק דלא נתבשלה בינתיים שיעור מאכל בן דרוסאי, דאמנם באפי' בשוגג בכה"ג היה מחוייב עכשיו להסיר הקדירה כדי שלא ימשיך האיסור עכשיו ויהיה עובר איסור בכל רגע, אבל כאן שאינו נחשב מחמת כן עובר איסור בכל רגע ומעשה האיסור כבר נעשה בהיתר וכרגע מתמשך אותו מעשה שנעשה בהיתר ולא מעשה אחר, (ואין כאן הרי כדי לחלק כמו במקרה של האבנ"ז), ממילא יש לדון בזה אם מחוייב להסירו או לא.
קרא פחות
