כבוד מתפלל

לא.

מקורות:
אין לעבור לפניו דדעת החי”א שהאיסור לעבור לפני המתפלל הוא גם מחמת השכינה שלפניו שמפסיק בין השכינה לבין המתפלל והמשנ”ב סי’ קב הביא דעתו, וכן נקט ג”כ בבה”ל שם שיש להחמיר כדעתו לענין אדם שראשו מכוסה בטלית, ומשמע שם בבה”ל שגם לולי דברי החי”א היה ראוי להחמיר אבל בצירוף דברי החי”א נקט הבה”ל שבודאי שאין להקל.

ובאדם שאינו מכוון כלל יש מקום לדון עוד אם תפילתו תפילתו מצד שלא כיון בברכת אבות, אבל הקה”י הכריע שהתפילה נחשבת תפילה, וכן מוכח מהפוסקים שכ’ שלא יפסיק תפילתו, וכך נהגו להמשיך גם אם לא כוונו, וכן פשטות הטור והרמ”א בסי’ קא שכתבו דלא יחזור דלכאורה כלול בזה שימשיך, דהרי מיירי שלא יחזור גם אם עומד באמצע תפילתו.

וזה למרות שהובא בשם הגראי”ל שאין זו תפילה כלל וכך יש עוד שהסתפקו לומר כן, מ”מ לקולא בודאי שלא ניתן לומר כן, וגם אלו שהסתפקו אפשר שלא באו לומר שאין כאן ברכה כלל ואכמ”ל.

ויש לציין דכמו שנתבאר בתשובה אחרת עיקר הכונה המעכבת בברכת אבות היא בפתיחה ובחתימה ובאלהי אברהם א”י וא”י ולהרא”ש גם בהגדול הגבור והנורא, וממילא מי שכיוון בזה עכ”פ בודאי שא”א להחשיב לקולא כאינו מתפלל.