מלבושים

{כבוד ידידי הגרע"מ סילבר שליט"א
התחלתי לעיין בספרו 'עם סגולה' חלק ג', וכדרכה של תורה מצרף אני ממה שנו"נ בזה.

בסי' ב' ע"ד השואל מה מקדימים וכו', הבאתם ממסכת דרך ארץ רבה [פי' הנכנס]- מניח פרקסו התחתונה ולובש את חלוקו וכו', ורציתם להוכיח מכך דמקדים חלוק וטלית של הגוף לכובע של הראש.

ואולי יל"ע, ראשית כל נקטתם בפשיטות דפורקסו התחתונה זה בגד הסמוך לגוף, והוא מהערוך שפי' שפורקסו זהו לבוש תחתון, אומנם בגמ' מו"ק כב' אי' 'ואפירקסתו אינה מעכבת' וברש"י שם 'שעל ראשו אינה מעכבת, כלומר א"צ לקורעה, וכן במס' שמחות פ"ט 'אפירקסין אין מעכבין את הקריעה רבי בנימין משום ר"ע אומר קורעין אפירקסין', ולא יתכן לומר שהכוונה על בגד התחתון, אומנם בנחלת יעקב שם ציין הגמ' הנ"ל וגם הטור שכתב שהוא בגד התחתון שמעכב הזיעה [ולפ"ז לכאו' לענ"ד יל"ע מהו לשון 'קורעין', מה שייך בגד תחתון לקורעין].

ובסיום הדברים נתתם טעם בדרך אפשר למה דאי' שם במסכת דרך ארץ דכל מה שיותר הכרח ונחוץ לאדם מקדמינן בלבישה וכו', אומנם במס' דרך ארץ זוטא סוף פ"ח אי' הכניסן למרחץ בתחילה וכו' מעביר את המכנסיים ואח"כ מפשיט את החלוק ולפ"ז מה שכתבתם דכל מה שחשוב לאדם מלביש קודם, ממילא צריך להיות שיפשוט באחרונה [היינו החלוק ואח"ז המכנסיים] ומצינו דלא כן אלא מפשיט המכנסיים ואחכ החלוק, וכן יש נוהגים בעיקר בקהילות חסידים לפשוט בגדים העליונים קודם [וי"א בזה טעם פשוט כדי לאחר [בפשיטה] ולהקדים [בלבישה] הבגד של מצוה היינו הט"ק], ויעו' בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' ס' וכן בשו"ת קנה בשם ח"ב סי' א' מש"כ בזה, וכן בחשוקי חמד מס' יומא ע"ד הגמ' כ"ה ע"א, ובדעת נוטה [שאלות שנשאל הגרח"ק שליט"א] שאלה קל ובהערות שם, ועוד.

וכן בבן איש חי פ' וישלח אות ז' כתב- 'כשרוחץ ידיו ירחץ ימין תחילה, ושרוחץ כל גופו ירחץ ראשו תחילה, וכשלובש מלבושו ילבש על ראשו תחילה, אך סגי בכובע הקטן הדק שלובש ברשו תחת הכובע הגדול וגו' עיי"ש.

ואגב דעסקי בזה, עוד ב' דברים שנתקשיתי א- מדוע השו"ע והרמ"א לא נקטו כלל סדר דיני הקדימה ברחיצה [שהביא המשנ"ב בסק"ז], והב- הלובש חולצה ללא כפתורים, היינו הנכנסת מעל ראשו [וה"ה בבגד הצמוד לגוף] האם גם בכה"ג יש להקדים יד ימין ליד שמאל, כי לשון המשנ"ב בסק"ד היא 'טוב שישים שני צידי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואח"כ השמאל ויכוון' וכו', וכאן שאין שייך לשים ב' צידי המלבוש, כיצד ינהג.

בברכת שבתא טבא וחודש טוב שיהפוך לנו לששון ולשמחה אכי"ר
דוד ורטהיימר}

תשובה להנ"ל

בס"ד

‏יום שישי א' אב תשע"ו

לכבוד הרב דוד ורטהיימר שליט"א

שלום רב ויישר כח גדול למע"כ שהקדיש מזמנו לעיין ולהעיר על הדברים,

אביא שוב בזה את לשון המס' דרך ארץ לדון בדבריו, וז"ל, רחץ ויצא והביאו לו את המפה, מקנח את ראשו, ואחר כך מקנח את כל האיברים.

הביאו לו את השמן סך את הראש, ואחר כך סך את כל האיברים.

ואחר כך מניח את אפיקרסו התחתונה, ולובש את חלוקו, וחוגר את חגורו, ומתכסה בטליתו, ומניח את כובעו, ואחר כך מניח את מנעליו.

מניח של ימין תחלה ואחר כך מניח של שמאל, וכשהוא חולץ, חולץ של שמאל תחלה ואחר כך של ימין עכ"ל.

והנה גם אפילו אי אשכחן להדיא בעלמא שאפיקרסותו הוא מלבוש חיצוני, מ"מ כאן אפשר דצריך לפרש אחרת, דכמו דאמרינן שלא שייך שיהיה שדי ופשיט ערטלאי ורמי מסאני, דא"א ללבוש נעלים בלא שאר הבגדים, ולכן לובש כאן הנעלים באחרונה, כך לא יתכן שכונת הברייתא שלובש את הטלית גדול שלו באחרונה, וגם דאי"ז טלית גדול ממש אלא דומה כעי"ז, מ"מ לא מסתבר שמה שֶׁלִּמְּדָנוּ התנא שצריך להקדים הכונה לבגד הזה, אלא הכונה לבגד התחתון שרגילין להקדימו.

ועיין בב"י (על הטור שם) שכתב שהרמב"ן והרא"ש הסכימו לפירוש הערוך, וכך הם דברי הרמב"ם.

ומ"מ אין כאן קושיא על רש"י, ומאידך אין קושיא מרש"י על פירוש זה, מכיון שכאן נאמר 'אפקרסותו התחתונה' וא"כ לא מיירי בבגד עליון, משא"כ התם.

מה שהביא מהמסכת דרך ארץ זוטא, אמנם מאידך יעויין במס' כלה רבתי פרק י', הנכנס לבית המרחץ וכו' פושט חלוקו ומתיר חגורו ומסלק את כובעו ואח״כ מסלק פרסקו התחתונה וכן לענין תפילין מסלק זה של ראש ואח״כ של יד שמעת מינה כובע לית בת משום קדושה וה״מ כובע אבל סודרא לא דכתיב סוד ה׳ ליריאיו עכ"ל.

וכן יעויין במסכת דרך ארץ רבה פרק עשירי, הנכנס למרחץ וכו', וקודם שיכנס כיצד יעשה.

חולץ את מנעליו ומסלק את כובעו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורו ופושט את חלוקו ואח״כ מתיר את פורקסו התחתונה עכ"ל.

א"כ חזינן דאיכא פלוגתא בזה, [וכמו"כ יעויין עוד בהגרח"ק שליט"א שם שחילק מצד הלכה בין לבישה לפשיטה, ואולי יש עוד חילוקים ביניהם].

מה שהביא דברי הבן איש חי, לא ראיתי דבריו לפני כן, ובודאי יש לבטל דעתי מפני ספר הבא"ח, אבל באמת צ"ע שדבריו אינן לא כהמסכת דרך ארץ רבה ולא כהמס' דרך ארץ זוטא, דאפילו את"ל שמיגו שהמס' דר"א זוטא איתא ליה בפשיטה לפשוט בגדי חצי הגוף התחתון קודם נימא דגם בלבישה ילבש בגדי חצי הגוף העליון קודם, ודלא כהמס' דר"א רבה, אבל הרי בראש עצמו המס' דר"א לא נקט בפשיטה לפושטו אחרון, וז"ל, הנכנס למרחץ, בתחילה מעביר את המסוה [כ"ה בכת"י, ונ"א מסוהב], ואחר כך מעביר את המנעלים, ואחר כך מעביר את המכנסיים, ואחר כך מפשיט את החלוק עכ"ל.

ואמנם לא ברירא לן מהו מסוה [או מסוהב], אבל מסתברא שזהו מלבוש של ראש, שהרי לא נזכר כאן מלבוש אחר לראש, ומסתמא לא מיירי כאן בבני אדם שהולכין רק בגילוי הראש, א"כ כנראה שהמסוה הוא מלבוש של הראש, ובתורה נזכר מַסְוֶה כבגד של הראש (שמות לד, לג עי"ש).

אכן גם המסכת דרך ארץ זוטא גופיה שהבאתם אינו סתירה דברינו, וז"ל השואל בדעת נוטה ח"א עמ' נ"ה סי' קכ"ט, ראיתי רבים הנוהגים במקוה להסיר תחילה את המכנסיים ואח"כ את החלוק, וכנראה מקורם מהמסכת דרך ארץ זוטא סופ"ח דאיתא שם הנכנס למרחץ מעביר את המכנסים ואח"כ מפשיט את החלוק, אך לענ"ד נראה דהתם מיירי בחלוק של ת"ח שמכסה את ערותו וכדמבואר בגמ' ב"ב נ"ז ב' עיי"ש, אבל בחלוק שלנו [דהיינו החלוק הסמוך לבשר], שאינו מכסה את בשר הערוה איפכא מסתברא דמתחילה צריך להעביר החלוק ואח"כ המכנסים עכ"ל השואל.

וכתב אליו הגרח"ק שליט"א דבריך דברי טעם.

וכתב שם המגיה אבל שמעתי מרבינו שליט"א [הגרח"ק] שאפשר ליישב את דברי הברייתות שלא יסתרו זל"ז באופן אחר והיינו דנימא שמה שנזכר בדרך ארץ זוטא הסרת המכנסים קודם החלוק הכונה למכנסים עליונים ולא לבגד המכסה את הערוה שלא נזכר בדא"ז רק בדא"ר, והיינו פורקסו התחתונה דתני התם שמסירה באחרונה עכ"ל.

והיוצא מכל דברי מרן שליט"א שאין קושיא על פשטות דברי הדא"ר דאתיא במקביל לסדר הלבישה שהבאנו מהמס' דרך ארץ.

מה ששואל מע"כ מ"ט לא הזכירו ד"ז השו"ע והרמ"א, הנה הרבה מדיני הדרך ארץ בגמ' ובמס' דרך ארץ לא נזכרו בשו"ע, והם רבים מספור, ואע"ג שיש דברים שכן נזכרו מ"מ עיקר השו"ע הוא בדברים שהם מן הדין ולא בדברי דר"א, ואיני ידוע כלל ברור בזה לפי מה נקטו להזכיר ומה לא הזכירו.

ויעויין בתשובות הגרח"ק [בדעת נוטה שציינתם שם סי' ק"ל] מה שכתב דסדר פשיטת הבגדים בבית המרחץ לא הובא בשו"ע ומשמע שאין קפידא, וע"ש בהערה.

ויעויין בדרכי משה שכתב לא ראיתי מדקדקין בזה, והובא במג"א, והכי א"ש מ"ט לא הזכיר הרמ"א ענין זה בהגהותיו לשו"ע.

ויעויין מה שכתב הב"י לגבי דין הנעלים, אבל הפוסקים השמיטו דין זה ונראה לי שהטעם משום דסבירא להו דהלכה כרב יוסף דאמר דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד מדאמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד ומשמע דרב אשי נמי כרב כהנא סבירא ליה וכיון דבתראה הוא כותיה נקטינן.

ואפשר שמטעם זה השמיטו ג"כ הא דתניא התם פרק במה אשה יוצאה כשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין וליכא מאן דפליג עלה אלא מפני שהם סוברים דכי היכי דהא דתני כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל היינו לומר שאם רצה נועל תחלה הכי נמי מאי דתני חולץ של שמאל לאו למימרא דשמאל דוקא חולץ תחלה אלא לומר שאם רצה חולץ של שמאל תחלה וכו' עכ"ל.

אמנם אם הב"י היה סובר כדעה זו הו"ל לפסוק כן גם גבי נעליים, והיה קשה קצת בעיני לומר דגם הב"י לא הזכיר זה מחמת המנהג.

וראיתי בספר שבת של מי מסכת שבת דף סא ע"א שכתב וז"ל, תנו רבנן כשהוא נועל נועל של ימין וכו' כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואח"כ של שמאל וכו'.

הרב הגדול בעל בית דוד בתשובותיו בראש הספ' הקשה להרב בית יוסף אמאי לא זכר ש"ר באורח חיים סי' ד' מהאי ברייתא בדין נטילת ידים דפסיק וקאמ' דרוחץ של ימין תחילה מכח לישנ' דזהר הקדוש טפי הוה ליה למילף מהאי ברייתא והניחו בקושי' והדין עמו דפליאה נשגב' היא ממרן הקדוש דלא נעלם ממנו דבר קטון וגדול איך לא שת לבו לב מלכים אין חקר להאי ברייתא ואחר זמן רב בא לידי יד כהה ס' ברכות המים וראיתי דהביא בריש סימנא האי קושיא דהרב בית דוד וחישב לתרץ שני תירוצים ובעיני לאו מילת' היא לא אחת ולא שתים כאשר יראה המעיין עכ"ל.

בענין מה ששאלתם הלובש חולצה ללא כפתורים, היינו הנכנסת מעל ראשו [וה"ה בבגד הצמוד לגוף] האם גם בכה"ג יש להקדים יד ימין ליד שמאל, כי לשון המשנ"ב בסק"ד היא 'טוב שישים שני צידי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואח"כ השמאל ויכוון' וכו', וכאן שאין שייך לשים ב' צידי המלבוש, כיצד ינהג עכ"ל השאלה.

איני מבין הצדדים בזה, דדין זה להקדים של ימין הוא מדין חז"ל, ומה שהביא המ"ב כאן הוא מכוונות האר"י, ואטו אם א"א לקיים כונת האר"י לא נקיים דין חז"ל, שהוא דין בפני עצמו.

וכמו"כ מ"ט אין שייך ליתן שני צידי המבוש בצד ימין, דיש לומר שמש"כ המ"ב ליתן ב' צידי המלבוש אין הכונה בתהליך הלבישה, אלא קודם כל הלבישה ליתן ב' צידי המלבוש בצד ימין, ואח"כ להתחיל בלבישה, וזה אפשר בכל בגד שיהיה.

נסתפקתי בהא דקי"ל דאין לאיש ללקט שערות לבנות משחורות משום לא ילבש, האם זה משום דדרך נשים למעבד הכי ללקט לבן משחור בכל מקום או רק בשערות הראש, נפק"מ לזקן, האם נאמר כיון דדרך נשים בכך- מה לי ראש מה לי זקן, או"ד כיון דנשים לא שייכי בזקן איה"נ ויהא שייך לאיש ללקט שערות לבנות מתוך שערות שחורות בזקנו.

(דוד ורטהיימר)

תשובה
ראשית כל ובהקדם ביאור הענין, הנה האג"מ ז"ל כתב בביאור ענין האיסור להסתכל במראה משום לא ילבש, דכל ענין הסתכלות במראה הוא לבדוק איך נראה לשם יופי, וענין זה של הסתכלות כזו שייכת לאשה, [ואיני דן מצד זמנינו ושאר פרטי דינים בזה], ומ"מ מסברא זו חזינן גם לענינינו, דענין ליקוט שערות לבנות מתוך השחורות הוא התיפות של אשה, ותיקונים כאלו שייכי לאשה.

אמנם יש לדון דלא בכל מידי אמרינן סברא זו.

אבל הכא הרי נזכר כ"ז בחדא מחתא בשו"ע, וכמו שכתב בשו"ע יו"ד סי' קפ"ב ס"ו, וז"ל, אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש גבר (דברים כב, ה) וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) (ב"י) שחורות, אפילו שערה אחת.

וכן אסור לאיש להסתכל במראה ע"כ.

והיינו משום שסברו שהטעם בשניהם דומה זל"ז.

וכן השה"ל ח"ג סי' קי"א כתב בנדו"ד של תלישת השער, דאף שבזמנינו גם האנשים נוהגים כן אסור, לפי שמטרתה של פעולה זו היא להראות צעיר, ותכונה זו עיקרה מנהג נשים היא עכ"ד.

וראה מה שכתב הגר"מ גרוס [כרם שלמה מעיין טהור סי' קפ"ב] בשם הגר"מ פינשטין באג"מ סי' פ"ב אסור לצבוע שערותיו גם בצבע שאין הנשים צובעות כן דעכ"פ הוה התיקוני נשים עי"ש.

אכן יש לעורר בכ"ז, דהנה אשכחן חילוקי דעות בפוסקים בגדרי לא ילבש אם הוא שייך בתיקון כל שהוא של נשים או רק בדבר ששייך לערב בין גברים לנשים, ועיין בב"ח סי' קפ"ב שהאריך בכ"ז טובא, וכתב וז"ל, דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהם עשויין לנוי ולקישוט וכדאיתא בספרי (תצא פיסקא רכו) בפסוק ולא יהיה כלי גבר וכי מה בא הכתוב ללמדנו יכול שלא תלבש אשה כלים לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין תלמוד לומר תועבה דבר המביא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים רבי אליעזר בן יעקב אומר [מנין] שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה [עכ"ל] אלמא דאין איסור אלא במה שנעשה לקישוט של נשים וכן כתב רש"י בפרק שני נזירים (נט א) וזה לשונו שלא יתקן איש בתיקוני אשה דהכי מתרגמינן ליה שלא יכחול ולא יפרכס בבגדי צבעונין של אשה עכ"ל אלמא דבבגדים שאינן עשויין לנוי ולקישוט אין בלבישתם שום איסור וכ"כ הרמב"ם לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע וכו' משמע שאין איסור באשה כי אם מצנפת וכובע ושריון וגילוח שער ראש כמו באיש שכל אלה הם נוי וקישוט לאיש וכן אסור לאיש ללבוש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין עושין אותן נוי וקישוט כי אם לאשה עכ"ל הב"ח, והביא ג"כ דברי הר"מ בסה"מ שכתב במצות לא תעשה מ, וז"ל, והמצוה הארבעים היא שהזהיר האנשים גם כן מהתקשט בתכשיטי הנשים והוא אמרו יתעלה (שם) ולא ילבש גבר שמלת אשה.

וכל אדם שהתקשט גם כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט המיוחד לנשים לוקה.

ודע שזאת הפעולה, כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים או האנשים בתכשיטי הנשים, פעמים תיעשה לעורר הטבע לזמה כמו שהוא מפורסם אצל הזונים ופעמים ייעשה למינים מעבודת עבודה זרה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה וכו' ומבואר דהאיסור הוא מצד ההידמות לנשים.

וע"ש עוד בב"ח מה שכתב בכ"ז באריכות.

וראיתי מי שהביא ראיה בהיפך לזה ממ"ש בתוספתא שבת פ"י ה"ח דגם הבורר שחורות מתוך לבנות חייב, ורצה להוכיח דאי"ז איסור מצד ההידמות לנשים אלא מצד שמתעסק בתיקוני הנשים וכהאג"מ הנ"ל, ואולי לכאורה אפשר שבזמנם גם נשים היו מתעסקות בזה, וכעין מ"ש ילדה מלקטת לו שחורות זקנה מלקטת לו לבנות וכו', ואמנם שם מדבר בבעלה, אך מאן לימא לן שלא היה מנהגם להתנאות בזה [בתוך ביתה או בתוך חצירה כשהיא לבושה בקלתה דשרי מדינא], וזקנות היתה מאז סימן חשיבות.

אכן כתב בטור יו"ד סי' קפב, וז"ל, וכ"כ הרמב"ם גבי צבע מי ששערו שחור וצבעו לבן חייב אפי' בשער אחד, וכתב ע"ז בבית יוסף וז"ל, נוסחא זו אינה מכוונת דלשון הרמב"ם בסוף הלכות ע"ז (שם) כך הוא וכן אם צבע שערו שחור משיצבע לבנה אחת לוקה והדברים מבוארים דבבא לצבוע לבנות שבו בצבע שחור כדי להראות בחור מיירי וקאמר דמשיצבע לבנה אחת משערות לבנות שבו וישחירנה לוקה דאילו בגוונא שכתב רבינו לאו נוי הוא לו להראות זקן ואף על גב דאיש הדר הוא לו מכל מקום כיון דגבי אשה לאו נוי הוא אלא גריעותא תו לית ביה משום לא ילבש גבר שמלת אשה.

ומשמע לי דאפילו לכתחלה שרי ללבן שערותיו כיון דלית ביה משום תיקוני אשה עכ"ל.

ועיי"ש בפרישה סק"ט מה שכתב ליישב דברי הטור, וכן בב"ח.

וא"כ אם דברי הב"י בעצם סברתו מוסכמין לומר שזהו ודאי אינו תיקון אשה, א"כ להפוסקים המחמירים בזה כל תיקון לכאורה יהיה אסור גם מה שאינו תיקון אשה.

ולמעשה יש לדון בנידון זה של הטוב"י במלקט שחורות מלבנות או צובע שחורות ללבן, דאולי יש מקום להקל במקום הצורך לסמוך על הב"י, מכיון שאינו ברור שהוא מדאורייתא, ותליא בפלוגתא דרבוותא אם הוא דאורייתא או דרבנן, עי' בביהגר"א.

אך למעשה צ"ע להקל על הב"י נגד הטור והפרישה [והב"ח], ושכ"א בתוספתא דלא כהב"י.

א"כ יש נידון בפוסקים בגדרי איסור זה, והאג"מ נקט שהגדר הוא כל מה שעושה תיקוני נשים, וגם היכא שאי"ז שייך ממש לנשים, ואולי יש להחמיר ג"כ מטעם מה שנקטו רוה"פ לאסור גם לצבוע שחורות בלבן אם הוא משום דס"ל שלא דקא מה שדומה לתיקוני נשים אסור, [אף דיש חולקים].

וראה מה שכתב בשו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן רנח, וז"ל, שאלה הסורק זקנו ונופלות לבנות מתוך שחורות אם אסור משום לא ילבש.

תשובה אף על גב דבשבת דבר שאינו מתכוין היכא דלא הוי פסיק רישיה מותר התם משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורין הוה משמע דלא הוי הכי אלא שמצאתי להפך בכמה דוכתי (שבת פ"א: בכורות ל"ד ע"א) מיהו בנדון זה נראה דהוי פסיק רישיה ואיכא למימר דאי ניחא ליה שאסור ואי לא ניחא ליה אין בכך כלום לכ"ע ולא דמי לשבת עכ"ל.

ולעיקר הדברים חזינן שגם בזקן יש איסור זה ורק דן מצד גדרי פס"ר וכו', אבל אין חילוק בין שער הראש לשער הזקן.

וכן כתב בספר החינוך מצוה תקמג, וז"ל, דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות כ' ע"ב] שאין האיסור והמלקות בלבוש לבד, דהוא הדין בתקון שלהם, שכל המתקן עצמו בתיקונים המיוחדים לנשים חייב מלקות, כגון המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו, עכ"ל, ומבואר כנ"ל.

[ובעיקר נידונו על פס"ר עי' מהר"ם שיק יו"ד סי' קע"ב].

ואחר כל זה ראיתי שכתב בערוך לנר מס' מכות דף כ ע"ב, וז"ל, בתחלה נסתפקתי אם במלקט שער לבן מן השחורות בזקן ג"כ חייב, אי נימא כיון דאשה אין לה זקן ולא שייך אצלה עדוי זה גם האיש אינו מיזהר, או אי נימא כיון דאשה מתנאה כן בשער הראש מקרי זה עדוי לגבי איש גם בשער זקן.

שוב ראיתי הדבר בפירוש ברמב"ם הל' עבודת כוכבים (פי"ב ה"י) שכתב המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת לוקה עכ"ל.

וטעמו נראה דכיון דלענין שבת ודאי חייב גם על הזקן דשם הטעם משום דאדם מקפיד על שערה א', והרי ודאי גם בזקן מקפיד, ואי ס"ד דמשום לא ילבש לא חייב אזקן היאך סתמה הברייתא, ודבר זה אפילו בחול אסור דמשמע דקאי אכל מה דאסור בשבת, הל"ל ודבר זה בראש אפילו בחול אסור.

אלא על כרחך דגם בזקן חייב בחול, ותימא על הטור והש"ע דהביאו דין זה סתם דאסור ללקוט שער לבן מתוך השחורות, ולא הזכירו כהרמב"ם דאפילו בזקן אסור עכ"ל.

ותו לא מידי.

היוצא מכ"ז שהדבר אסור בלא פקפוק.

תגובת הרב יהודה שוארץ
בנידון הזקן אכתוב למעכ"ת קטע מתוך מאמר שכתבתי בעבר.

בזמנו של רביה"ק מרן בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע אירע מקרה מצער ליהודי אחד, כנראה איש צעיר לימים, שבפתע פתאום הלבין חצי זקנו וגבות עיניו, ורצה הלה לדעת האם מותר לו לצבוע אותן שערות בסם שחור מפני הבושה.

השאלה הנדירה ותשובתו הרמתה של הדברי חיים עלו על מכבש הדפוס בשו"ת דברי חיים {יו"ד ח"ב, סימן סב.

} , ונצטט מילין זעירין מתוך אותה תשובה.

"לידידי הרב החריף החסיד וירא אלקים כש"ת מו"ה משה שמעון רב ומו"צ בישוב דיורא יע"א, על דבר שאלתו אם מותר לאיש שנתלבנו חצי זקנו וגבות עיניו וחצי השני נשארו שחור אם מותר לצבעם ומעלת כ"ת נוטה להקל.

ותמוה לי טובא הלא כל ההיתר של הרשב"א ותוס' {שבת נ' ע"ב ד"ה בשביל הובא בב"י יו"ד סי' קפ"ב ד"ה כ' הגאונים וד"ה כ' הרשב"א.

} בצריך לרפואה או כל גופו הוא רק משום דסבירא להו העברת שער הוי מדרבנן, אבל אם הי' מדאורייתא אסור לעבור על לאו".

"והנה במלקט שחורות מתוך לבנות, כתב הרמב"ם ז"ל {פי"ב מעבודת כוכבים ה"י.

} דלוקה וכן פסק הראב"ד דבהרבה שערות לוקה כמבואר בהשגות וכן פסק הטור ביו"ד [סי'] קפ"ב {סעיף ו'.

} א"כ בודאי אין חכמה ואין עצה אפילו במקום כבוד הבריות אסור".

"והנה בחפזי לא מצאתי מי שיחלוק על הרמב"ם והראב"ד והטור הנ"ל אם כן בודאי אסור לצבוע שחור ולוקה משום לא ילבש אך תקנתו שיצבע שיהי' כולו לבן דבזה אין שום איסור כלל כמבואר בב"י סי' קפ"ב וזה ברור".

"וגם תמהתי איך עלה על דעתו להתיר אפילו איסור דרבנן במקום שיכול להסיר חרפתו במה שיגלח ע"י סם כמו שנוהגין בכל מדינות אשכנז דאין בזה שום איסור כלל.

וגם בגבות עיניו יוכל להתחבל שלא יוכר היטב אבל ח"ו להתיר איסור לאו בתורה.

והרבה יש להסתפק אם הוא מאביזרא דגילוי עריות דיהרג ואל יעבור להרבה שיטות ולכן ח"ו להקל", עכל"ק, ויעו"ש שהעלה ארוכה בענין זה, ועכ"פ דעת מרן הדברי חיים ברורה לאיסור.

וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סימן קעג) ובתשובות מוהר"י אשכנזי (יו"ד סימן יט) ובשו"ת בית שערים (יו"ד סימן יט) {כתבתי אליו: ייש"כ על דבריו המחכימים ושהביא דברי הד"ח דס"ל לאיסור [ואגב ראיתי שהד"ח מקיל בצביעת לבן כדעת הב"י וזהו דלא כמ"ש בתשובה], וע"ע לאאמו"ר שליט"א בספרו יסודות הבית וקדושתו מה שכתב איזה היתרים בזה במקומות הצורך.

[א"ה וכמו שהעירני.

ומ"מ אני באתי רק לברר הנידון בענין שער הזקן אם הוא בכלל שער הראש לגבי זה היכא דאסור].

} .

קרא פחות