ב"ק סא ע"א כך מקובלני כל המוסר וכו' אין אומרים דבר תורה משמו, וקשה שהרי הוא ציוה אותם ללכת ולהסתכן תשובה לשונו של דוד המלך מתחילה הי' מי ישקני מים וגו', והלשון מי בעברית שלנו הכונה שאני מבקש מכם שמי מכם ילך ...קרא עוד

ב"ק סא ע"א כך מקובלני כל המוסר וכו' אין אומרים דבר תורה משמו, וקשה שהרי הוא ציוה אותם ללכת ולהסתכן

תשובה

לשונו של דוד המלך מתחילה הי' מי ישקני מים וגו', והלשון מי בעברית שלנו הכונה שאני מבקש מכם שמי מכם ילך וישקני מים וגו', אמנם לכשנתבונן בל' ארמית פירושה של התיבה "מי" פירושו דבר הנמנע, כמו מי סברת וכו', ובשימוש דומה לזה מצינו גם בכמה מקראות שהשתמשו בלשון מי לבטא דבר הנמנע, כמו מי יודע עוז אפיך (תהלים צ, יא) ומי יודע החכם יהיה וגו' (קהלת ב, יט) מי יחיה משומו אל (במדבר כד, כג), וכנ"ל עוד רבים שאלמה ין הכונה לשון שאלה אלא ענין מניעת והעדר המציאות.

ויש לפרש בטעם מה שהי' פשוט לגמ' בפירוש "מי ישקני מים" באופן זה שהרי כך מבואר בסוף הדברים ויסך אותם לה' שלא אמרם משמם א"כ כ"ש שלא מסתבר ששלח אותם.

וגם יש להוסיף שאין מסתבר שכוונת דוד במה שאמר "מי ישקני מים" שהם ילכו וישקוהו, דאין דרכו של מלך לגלות דעתו באופן זה אלא לפקוד ולצוות, וממה שאמר בלשון זו ע"כ שלא התכוון שילכו וישקוהו אלא כנ"ל.

ועוד יש לומר הכרח הגמ' לפרש כן, דהרי לא מסתבר שדוד ביקש שבשביל לימודו ותורתו יסתכנו בפיקוח נפש, דהרי ע"פ הלכה אין להסתכן בשביל בירור הלכה או דין, ולכך כוונת דוד במה שאמר מי ישקני הוא באופן הנ"ל.

ב"ק סט ע"ב גבי מעשר אע"ג דממון גבוה הוא וכו' גבי כרם רבעי אע"ג דלא ממון דידיה הוא וכו', ולמה שינו הלשון בין מעשר לכרם רבעי.

תשובה

היה מקום לומר דשיגרא דלישנא בעלמא הוא מחמת סוגיות דבפסחים ובסוכה על מעשר ממון גבוה הוא לר' מאיר, אבל משינוי הלשון פדיה וחילול נראה דבאמת יש הגדרה שונה במעשר שהוא הגדרת קדושה ובכרם רבעי שהוא הגדרת איסור, ולהכי נזכר לגבי מעשר הלשון פדיה שהוא הוצאה מרשות אחרת, וגבי רבעי הלשון נזכר חילול, וקל להבין.

ומ"מ בשאלה כיו"ב על לשון המשתנה בגמ' הייתי מציע לכת"ר לעיין בכתבי יד ובספרים שאספום כגון בדקדוקי ספרים של מהר"ר נטע רבינוביץ ובדקדוקי סופרים השלם וכן בפרוייקט פרידברג.

ב"ק עא ע"א, למה נזכר הלשון אמרי כמה פעמים בסוגיא

תשובה

ידוע שהיו הרבה אמוראים מסדרי הגמ' אחר שנכתב ולכן יש מסכתות וסוגיות שכתובים בלשון המיוחד, כמש"כ הראשונים לגבי מסכתות, וכן כ' עוד כמה ראשונים על מס' נדרים שלשונו משונה, וכן כ' על מס' נזיר, והדברים ידועים, ועי' בסדר הקבלה להראב"ד שהרבה שנים לקח לתלמידי רב אשי עד שסדרו הגמ', וכידוע שכמה סוגיות כ' הראשונים שהם מרבנ סבוראי ואכמ"ל.

ב"ק עא ע"ב, והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא, והתוס' שם (ד"ה דלא) כתבו שרוי בתענית היה.
מנין להם שלא לפרש כפשוטו.

תשובה

עי' בשו"ת שלמת חיים יו"ד סצ"ה שנתקשה בזה, ותי' שם דכיון דר"נ היה חתנא דבי נשיאה א"כ ודאי היה מצוי לו בשר בכל יום, ובשו"ת עטרת פז ח"א כרך ג' סט"ז כ' כן והוסיף עוד שזה מה שנתקשה ג"כ רש"י שג"כ לא פירש כפשוטו, ועי' להיעב"ץ שהאריך בזה.

ואולי יש לומר בעוד אופן דכיון שרב נחמן סבר שיש לו תועלת לימודית בבשרא דתורא בודאי שהי' לו לאכלו, וכמו שאמר איהו גופיה לענין יין בעירובין סה ע"א קודם שחזר בו דמשמע בדבריו שהיה רוצה לשתות יין קודם שמורה כדי שיהי' לו עי"ז דעתא צילותא, עי"ש (וע"ע בדברי רבא תלמידו בב"ב על ענין יין), וא"כ הטעם שלא אכל בשר אע"פ שסבר שטוב לאכלו הוא משום ששרוי בתענית היה.

ב"ק עה ע"ב משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל, למה לא נקטו שר ושה כלישנא דקרא.

תשובה

התשובה בזה ברורה, שמכיון שמדובר על תשלומי שנים ושלושה נקטו לשה"כ המדבר על שנים ושלשה, שהוא הכתוב שני עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל, ונקטו סימנא דומיא דמנחות כמו שמצינו שנקטו דבר דומיא דדבר הדומה לו בהרבה מקומות, משא"כ לגבי תשלומי גניבה שמדבר על ארבעה וחמשה לא שייך כאן כיון שאין כאן ארבעה וחמשה.

אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מחזקת ממון, ומ"מ מצאנו בכמה מקומות יוצא מן הכלל, כגון בהוצאת ממון ע"פ דעת רוב הדיינים, וכן באבידת אדם שנמצא אסופי בעיר שרובה ישראל וכן י"א שספק ספקא מועיל להוציא ממון אע"פ שיש ...קרא עוד

אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מחזקת ממון, ומ"מ מצאנו בכמה מקומות יוצא מן הכלל, כגון בהוצאת ממון ע"פ דעת רוב הדיינים, וכן באבידת אדם שנמצא אסופי בעיר שרובה ישראל וכן י"א שספק ספקא מועיל להוציא ממון אע"פ שיש אומרים שהוא מטעם רוב, וכן יש סוברים שמנהג נגד חזקת ממון הוא מדין רוב.
וכן בעוד מקומות, והמפרשים כתבו טעמים לדברים הנ"ל היוצאים מן הכלל.

מקורות: ראה תוס' ב"ב כג ריש ע"ב, תפא"י ב"ק ג ב, תרוה"ד ס"ס שמט וסי' שכג ע"ש ובקה"ח שלא, א, ועי' בעשירות דברים באנצ' התלמודית ערך אין הולכין בממון אחר הרוב שהביאו עשרות מ"מ בנידון.

לא. מקורות: בגמ' ורש"י ור"ג סוף ערכין מבואר שלא, וכן יש ממפרשי הרמב"ם שהבינו ברמב"ם הל' רוצח, ומאידך בירושלמי משמע שכל הערים המנויות שבא"י היו מוקפות, ועל הירושלמי הזה נראה שהבבלי במגילה ה ע"ב ושם י ע"א וכן עוד שם ד ...קרא עוד

לא.

מקורות: בגמ' ורש"י ור"ג סוף ערכין מבואר שלא, וכן יש ממפרשי הרמב"ם שהבינו ברמב"ם הל' רוצח, ומאידך בירושלמי משמע שכל הערים המנויות שבא"י היו מוקפות, ועל הירושלמי הזה נראה שהבבלי במגילה ה ע"ב ושם י ע"א וכן עוד שם ד ע"א חולק על זה.
ובאחרונים לענין ערי הלויים נראה שיש בזה מחלוקת הערל"נ והחזו"א ויל"ע על דברי הערל"נ.

מחלוקת תנאים והלכה שאינו פיגול. מקורות: זבחים כח ע"א ועוד לענין דבר שאין דרכו לאכול, ומוכח שם דקאי גם על בשר עולה וכל מה שנכלל בשם זה עי"ש, וראה הלשון במדרש הגדול על בשר עולה ויקרא ז, יח.

מחלוקת תנאים והלכה שאינו פיגול.

מקורות: זבחים כח ע"א ועוד לענין דבר שאין דרכו לאכול, ומוכח שם דקאי גם על בשר עולה וכל מה שנכלל בשם זה עי"ש, וראה הלשון במדרש הגדול על בשר עולה ויקרא ז, יח.

נראה שיש סתירות בזה. מקורות: במכילתא דרשב"י שהו' ברמב"ם עבדים ג ורמב"ן משפטים שאין מוסר שתים לעבד אחד משמע דזה פשיטא שאין מותר בלא שימסור לו ולכך נקטו בכל מקום רבו מוסר, וכן דייק המהרש"ל מהרמב"ם שם, אולם בספ"ג דקידושין משמע ...קרא עוד

נראה שיש סתירות בזה.

מקורות: במכילתא דרשב"י שהו' ברמב"ם עבדים ג ורמב"ן משפטים שאין מוסר שתים לעבד אחד משמע דזה פשיטא שאין מותר בלא שימסור לו ולכך נקטו בכל מקום רבו מוסר, וכן דייק המהרש"ל מהרמב"ם שם, אולם בספ"ג דקידושין משמע שאין תנאי כזה עי"ש ובתוס', וכן ציין הצ"פ לתמורה ד, וכן ציין הישועת דוד לדברי הרמב"ם במקום אחר דמשמע שאין תלוי בדעת רבו.