אם שאלתך במקרה שאדם לא היה מרוכז בסיום התפילה ומוצא עצמו שקם והלך או עכ”פ שפסע לאחוריו או שנשאר על עמדו לענות לחזהש”ץ או אשרי וכיו”ב.
הנה אמנם קי”ל בשו”ע ריש סי’ קז ספק התפלל חוזר ומתפלל מספק בנדבה [כמש”כ במשנ”ב ...קרא עוד
אם שאלתך במקרה שאדם לא היה מרוכז בסיום התפילה ומוצא עצמו שקם והלך או עכ”פ שפסע לאחוריו או שנשאר על עמדו לענות לחזהש”ץ או אשרי וכיו”ב.
הנה אמנם קי”ל בשו”ע ריש סי’ קז ספק התפלל חוזר ומתפלל מספק בנדבה [כמש”כ במשנ”ב שם, ומבואר שם בבה”ל ד”ה אם שהוא מחלוקת הראשונים הראב”ד והרשב”א אם הוא חיוב וכן החזיק הבה”ל דבריו בד”ה חוזר שכ”ד הרשב”א שאינו חובה דלא כהסוברים שיש סתירה בדעתו].
אבל באופן כזה מסברא היה מקום לומר דאם אכן מסתבר לו שסיים סגי בזה, דהרי אין כל אדם יכול לזכור כל פעולה שעשה במשך היום כשלא עשה בריכוז הנצרך ובפרט דבר שהורגל לעשותו מתוך הרגל [ואין הנידון אם הי’ מותר מלכתחילה להתפלל באופן זה].
ויתכן שיש לשייך קצת דין זה לדין סירכיה נקט דמסתמא אמר כדין אם המשיך וה”ה אם הגיע לסיום ואחר כמה דקות אינו זוכר מה עשה אפשר שהוא ג”כ בכלל זה [וכעי”ז ראיתי בשם בעל הלכות חג בחג דאנשים שרגילים לשכוח אם אמרו מעין המאורע ויודעים שמקפידים לומר סגי בזה, ומשמע דהוא גם כשלא זוכר אם זכר בתפילה זו לומר ושלא עבר שיעור זמן שסיים תפילתו כמש”כ הפוסקים דרק בכה”ג אפשר לתלות אבל במי שרגיל לשכוח מה אמר ויודע שמסתבר שאמר עד מתי יצטרך לזכור שאמר, ומ”מ עיקר ההוראה הנ”ל לא נאמרה בסתם אדם].
ואמרי’ במגילה כח ע”ב כל ד’ אמות רחושי מרחשן שפוותיה וגם מצד זה לא מסתבר שעצר באמצע תפילתו, ולכן בכל כה”ג שזוכר שהתפלל ושוב נתעורר לו ספק שאינו זוכר אם סיים וכיו”ב ועקר ממקומו והלך.
וכל דיני טעות בסי’ קכו (וכן בסי’ נט) הנה עיקר הדברים נאמרו במי שיודע שטעה ואינו יודע היכן טעה או מי שנשתתק או שבאמצע תפילתו אינו יודע היכן הוא עומד [עי’ סי’ קכז ס”ב אלא דשם הנידון כשהציבור יודעים והוא דין נפרד ועי’ להלן] שכ”ז הם ג”כ עניינים של טעויות בתפילה אבל מי שהתפלל כדינו ואח”כ מסתפק אם חלק מהברכות דילג וכיו”ב בזה אמרי’ סירכיה נקט [ושו”ר שכעי”ז כתב בחסד לאלפים ריש סי’ קז בהגהה מבן המחבר דאם נסתפק היכן אוחז בתפילתו אם יודע איזו ברכה מהאמצעיות שכבר אמרה מסתמא סירכא דלישנא נקיט ואזיל וכבר התפלל עד שם אבל כל מה שמסופק משם ואילך אם אמר חוזר], וא”כ גם באופן שעמד מתפילתו ונסתפק אם אמר ברכה אחרונה אין להוכיח מדברי השו”ע שם שהוא בכלל דיני טעות בתפילה ויש מקום לדון דעצם מה שעמד ממקומו הוא ג”כ ראיה שעשה כהרגלו.
[וכ”ש אם הנידון באדם שרגיל לשכוח מה חשב ומה התכוון א”כ יותר מסתבר שיש לתלות וכנ”ל אבל גם באדם שאין ידוע שרגיל לשכוח מיד ומסתפק מה גרם לו לקום ולפסוע מ”מ עצם מה שעמד ממקומו אפשר דסגי בזה שעשה כפי הרגלו לפסוע ולצאת כשמסיים תפילתו].
ואם עיקר הנידון עד כאן הוא שכבר סיים תפילתו והסיח דעתו אבל באופן שהוא עודנו שם ובאמת אינו יודע היכן הוא אוחז אם בין ברכה לברכה או בסוף כל הברכות, וא”כ בזה באמת אין שייך הדברים דלעיל דאם עודנו עומד שם ואינו יודע היכן הוא אוחז אין כאן כל חזקה או סבירות שאפשר מכחה לטעון שכבר סיים תפילתו, ואם נימא דאכן דינו כטועה יש לדון כמו שחקרתם האם דינו כטועה בברכה באמצע שמונ”ע שחוזר ואומר הברכה או כמי שנסתפק אם התפלל שחוזר ומתפלל מספק בנדבה על תנאי כנ”ל [דלדעת הרשב”א הוא אינו חיוב וכך נקט החי”א המובא בבה”ל ר”ס קז וגם לדעת הבה”ל גופיה משמע שחשש לדעת הרשב”א לולא שהי’ עוד צירוף בדעתו בנידון שם עי”ש].
ובפשוטו היה מקום לומר דבאופן כזה שעדיין לא עקר אלא עומד בתפילתו ורק נסתפק בברכה דדינו כמי שספק אם בירך ברכה אחת בשמונ”ע שבזה י”א שחוזר לברכה שמסופק בה ואינו חוזר לראש (עי’ להלן דעת הפוסקים בזה).
וביפה ללב או”ח סי’ קסח סק”ה כתב דאמר במהרה בימנו ואינו יודע באיזה במהרה בימינו עומד חוזר למהרה בימינו הראשון (וכעי”ז לגבי מקרה דומה כתב בשרשי הים שם דלא כהחס”ד) וכתב שם דהוא מדין ספק התפלל חוזר ומתפלל, וסיים שכ”ש בניד”ד שאינו צריך לחזור כל התפילה אלא ב’ ברכות בלבד, וחזי’ מסיום דבריו דדינא דחוזר ומתפלל אינו בהכרח רק שמתפלל כל התפילה אלא גם בחזרת ברכות בודדות ג”כ שייך דין זה.
ולכן במקרה כזה שעדיין עומד בתפילתו ונסתפק אם המשיך [כגון שעמד מתפילתו לשמוע ברכת כהנים ופרח מזכרונו היכן עמד קודם ברכת כהנים אם קודם שים שלום או לאחריו] לכאורה חוזר לשים שלום.
אולם יש להעיר על הדמיון בין חוזר ומתפלל לבין חוזר ברכה אחת או ברכות אחדות, דהרי לדעת הרשב”א חוזר ומתפלל אינו מדיני חיובים [ומה”ט דעת החי”א דאם אינו מכוון אינו יכול לחזור ועי’ בבה”ל ר”ס קז משכ”ב] וא”כ לא הותר לו אלא להתפלל ולהתנות כמש”כ הפוסקים אבל אם מתפלל בלא תנאי א”א וה”ה שאינו יכול לחזור ברכה אחת.
וא”כ אם חיישי’ לדעת הרשב”א [יש לציין דגם הבה”ל שצירף דעת הראב”ד בנידון של החי”א הוא רק בעוד צירוף גם בדעת הרשב”א גופיה וצירופו השני אינו שייך כאן] נמצא דבניד”ד אין היתר לחזור ברכה אחת מכח הך דינא דחוזר ומתפלל אלא רק מכח דינא דטעה בברכה.
והנה בגוף הנידון הנזכר דרך אגב לעיל מדברי הגהת החסד לאלפים [והוא מבן המחבר] בשם הפוסקים דבמסופק אם אמר חלק מהברכות אם אזלי’ בזה לקולא להמשיך אחרי המקום המסופק או לחומרא קודם הברכות המסופקות, יעוי’ באחרונים שכתבו כמה דעות בזה ודעת החי”א כלל כד סכ”א ובנשמ”א להקל בזה, ועי’ בנידון זה עוד בקה”י ברכות סי’ יז ותהל”ד סי’ קח סקט”ז, ובפניני תפילה עמ’ צג הובא בשם הגריש”א דמטעם ספק ברכות להקל מחשבי’ הברכות כאילו כבר אמר, אולם בשם החזו”א (ארחות רבינו ח”א עמ’ קיז) הובא להחמיר בזה ועי’ בקה”י שם מה שציין לדברי האו”ז הל’ מגילה סי’ שעד סוף אות א’ ויש להוסיף דגם דעת היפה ללב והשרשי הים והגהת החסל”א הנ”ל הוא כהחזו”א מטעם דתפילה רחמי נינהו [ויש להעיר דאף שבעל החסד לאלפים לולא הגהתו משמע דסבר בשינוי משאר כל הפוסקים הנזכרים כאן, מ”מ מאחר דהוא יחיד וגם בנו פירש כוונתו דלא כך א”כ אין לחוש].
והנה הפוסקים הסוברים דתפילה רחמי נינהו ולא אמרי’ בתפילה ספק ברכות להקל בכל גווני [ועי’ בספר אהלי שמעון תפילה סי’ כא שהאריך בדעות אלו] לכאו’ יסברו דבניד”ד יחזור לשים שלום, וזה לכאו’ דעת הראב”ד הסובר דספק התפלל חוזר ומתפלל מדינא מחובה.
ואילו הפוסקים הסוברים דספק ברכות להקל גם בתפילה וכ”ד הרשב”א כדמוכח בדבריו [עי’ באהלי שמעון הנ”ל] א”כ אין לו רשות לחזור לשים שלום דהא ספק ברכות להקל ורק יכול להתפלל מראש ולהתנות.
ואין לטעון דעכשיו אם יעצור יפסיד כל הברכות שקודם לכן דהרי גם באופן של החי”א היה יכול לטעון כן [רק דהחזו”א גופיה אם נימא דמיירי אפי’ להרשב”א הנ”ל א”כ יש לטעון דזו גופא טענתו דהרשב”א לא מיירי שפטור אלא באופן שלא יפסיד הברכות שיברך אח”כ משא”כ באופן שספק יפסיד הברכות שמברך אח”כ לא, ומ”מ באופן של החי”א עיקר מה שנו”נ האחרונים בזה הוא מצד שאם לא יחזור על הברכות המסופקות הברכות שמברך אח”כ הוא לבטלה, וכאן הטענה היא הפוכה על הברכות שבירך קודם לכן, ולכן צל”ע דאולי בזה יודה החזו”א דשמא אין מתחשבים במה שכבר בירך והראיה דאין מתחשבים בברכות שעומד לברך עכשיו לומר שלא יברך מטעם שהם ספק לבטלה, ואולם להסוברים דל”א ספק ברכות להקל בתפילה משום דרחמי נינהו א”כ לא אכפת לן בברכות שמברך עכשיו כיון שמברכם בתורת חיוב הנוצר ע”י הספק, ואולי זו סברת החזו”א דפסק כהראב”ד שבספק התפלל חוזר בתורת חיוב, ויש להוסיף דגם הקה”י שהביא מהאו”ז ראיה לסברא החולקת על החי”א יש להעיר דשמא האו”ז ס”ל כהראב”ד דל”א ספק ברכות להקל בתפילה, ומ”מ מה שהביא מהירושלמי כנגד החי”א א”א ליישב כן אבל הירושלמי ג”כ אינו ראי’ ברורה לעניננו לפי החילוק הנ”ל].
[ובסגנון אחר דטעם דל”א ספק ברכות להקל להמחמירים במקרה הזה, יש צד לומר דהטעם שבספק ברכה בשמונ”ע לא אמרי’ ספק ברכות להקל הוא משום דלא שייך ספק ברכה בדבר שאם ממשיך בברכות שלאחמ”כ עובר ברכה לבטלה, ולפי צד זה אפשר דבברכה אחרונה לא שייך זה, אבל גם לפי צד זה ג”כ אולי י”ל דלא חלקו בתפילה, וגם י”א דבתפילה הוא משום דרחמים נינהו, וכ”כ בחסל”א הנ”ל בשם הפוסקים, ועי’ גם שרשי הים על הרמב”ם פ”י מהל’ תפילה הי”ג, או הי’ מקום לומר דהוא מדיני חיובים שכיון שעדיין לא סיים חיובו חמיר לצאת כל החיוב, כיון שכל התפילה חיוב אחד, ולפי צד זה אכן בניד”ד יש לדון אם יחזור לראש או לקודם שים שלום, ומ”מ אולי יש לומר דחוזר לקודם שים שלום דהרי סו”ס יכול לקצר בהשלמה ואף דאם יחזור לראש יוכל להתנות משא”כ עכשיו יברך ספק ברכה לבטלה אבל מאידך יפסיד כל הברכות שבירך עד עכשיו וצל”ע בזה].
והנה מאחר דהקה”י הביא ראיה אלימתא מהירושלמי דבמקרה שמסופק חוזר לברכה וא”כ י”ל דבזה גם הרשב”א מודה [אף דיש לדון אם דברי הירושלמי נאמרו גם באופן שנתעורר הספק אחר שכבר ספק סיים תפילתו] א”כ יש כאן עוד צירוף לצרף לדעת הראב”ד ועוד פוסקים דס”ל דרחמי נינהו ושחייב לחזור וממילא דמי קצת למש”כ הבה”ל לצרף דעת הראב”ד עם עוד צד בדעת הרשב”א לגבי מי שאינו יכול לכוון בכל הנדבה, ולכן אם יחזור לשים שלום לא הפסיד.
קרא פחות
