הצדדים בזה, דמחד גיסא דעת הפוסקים בסי’ רסח ס”ג והמשנ”ב שם ע”פ התה”ד דאם אמר אתה בלבד לא חשיב טעות בכה”ג [שלא טעה לחשוב שהוא חול אלא רק בלא מתכוון] ואם אמר אתה חונן חשיב טעות וגומר הברכה, והבה”ל תמה דהרי רק נתקל בלשונו ולא חשיב טעה, ויש לדון לפי קושייתו מה הדין כשכבר המשיך בברכה האם גם בזה שייך לומר אתקיל בלשונו, דאולי טענתו רק כשאמר בטעות ממש שיצא מלשונו בלא שרצה [ע”ד כל ד’ אמות רחושי מרחשן שפוותיה במגילה כח ע”ב], אבל כשלא חשב ואמר בלא מחשבה תחילה אפשר דכבר לא שייך, וגם יש לדון דאולי כשאמר כבר שם ה’ לא שייך לומר דלא חשיב אמירה כלל כיון דאם תאמר שאינו אמירה ואינו טעות [ואינו יכול להשלים הברכה] נמצא שאמר ש”ש לבטלה ומה שייך לומר דלא חשיב אמירה כלל, ועכ”פ להלכה המשנ”ב משמע שנקט דלא כתמיהתו בבה”ל אלא דאפי’ התחיל אתה חונן חשיב כבר טעות ומסיים הברכה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 113
מק"ט התשובה הוא: 147461 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/147461