1. יש"כ על התייחסותכם וגם על ההערה שרשמתם וגם על מה שכתבתם לנכון הגילוי הנאות שלא קראתם רוב הדברים. ולגוף הדברים יעוי' בפנים הדברים ובהם ציינתי כמה חו"ר שדברו בנקודה זו של חימום המפעלים והתייחסתי לזה כמה פעמים במאמר, ובתוך הדברים יש גם עדויות של אנשים שטרחו ובדקו בתוככי המפעלים בין של העדה"ח ובין של כשקרא עוד

    יש"כ על התייחסותכם וגם על ההערה שרשמתם וגם על מה שכתבתם לנכון הגילוי הנאות שלא קראתם רוב הדברים.
    ולגוף הדברים יעוי' בפנים הדברים ובהם ציינתי כמה חו"ר שדברו בנקודה זו של חימום המפעלים והתייחסתי לזה כמה פעמים במאמר, ובתוך הדברים יש גם עדויות של אנשים שטרחו ובדקו בתוככי המפעלים בין של העדה"ח ובין של כשרויות אחרות יעוי' בדבריהם בהרחבה במקורות שציינתי בפנים, ואם יש לכת"ר עדויות נוספות בכתב או בע"פ או אם כת"ר בדק המפעלים בעיניו, אשמח לקבל את ההפניות לעדויות אלו ובל"נ אוסיף את הדברים.
    לגבי דין קרירות המצה הבאתי כמה דינים מדברי הפוסקים בזה כאן https://shchiche.com/124711 ועיקר הדין מדינא דגמ' הוא בזמן לישה ואילו חימום הקמח אינו מדינא אבל הוא נכון ממנהגא כמ"ש הפוסקים ולזה צריך זהירות היכא דאפשר או היכא שיש חמץ, אבל היכא דלא אפשר ואין חימוץ ממש נראה שלא היה שייך כ"כ להקפיד גם בזמנם, דקשה שלא לבוא לחימום כל דהוא בריחיים.

    רואים פחות
  2. יש"כ על התייחסותכם וגם על ההערה שרשמתם וגם על מה שכתבתם לנכון הגילוי הנאות שלא קראתם מן הדברים. התייחסנו דרך אגב גם לענין זה שהזכרתם, במהלך התשובה, שהיא נקודה נכונה, אולם עיקר ענין התשובה הוא לענין דברים שבאו בכתובים. בספרינו על המדרשים הזכרנו בכמה מקומות ביתר הרחבה גם הענין הזה שהזכרתם.

    יש"כ על התייחסותכם וגם על ההערה שרשמתם וגם על מה שכתבתם לנכון הגילוי הנאות שלא קראתם מן הדברים.
    התייחסנו דרך אגב גם לענין זה שהזכרתם, במהלך התשובה, שהיא נקודה נכונה, אולם עיקר ענין התשובה הוא לענין דברים שבאו בכתובים.
    בספרינו על המדרשים הזכרנו בכמה מקומות ביתר הרחבה גם הענין הזה שהזכרתם.

    רואים פחות
  3. יש"כ, הכנסתי מה שכתבתם בפנים לענין המציאות במכשירים כיום. ויש לדון לענין מעשה שבת במעשה אחד, כמו שכתבתם, שכן עיקר התשובה מיירי באופן שמותר גם בלא צירוף זה, והדברים הובאו ע"ד אפשר רק כצירוף נוסף, ובמעשה שבת במזיד באמת יש לדון בזה, אך למעשה הנידון אינו שייך לכאן דממ"נ אם אותם מים שהכניס הם יצאו לא היהקרא עוד

    יש"כ, הכנסתי מה שכתבתם בפנים לענין המציאות במכשירים כיום.
    ויש לדון לענין מעשה שבת במעשה אחד, כמו שכתבתם, שכן עיקר התשובה מיירי באופן שמותר גם בלא צירוף זה, והדברים הובאו ע"ד אפשר רק כצירוף נוסף, ובמעשה שבת במזיד באמת יש לדון בזה, אך למעשה הנידון אינו שייך לכאן דממ"נ אם אותם מים שהכניס הם יצאו לא היה כאן מלאכה כלל ואם היו מים אחרים א"כ גם הנידון כאן (אם מלאכה רצופה שלפני המלאכה המים היו ראויים לשתיה אינה שייכת כאן) וכמו שהכנסתי ענין זה כעת גם בפנים.
    לגבי דעת הגר"א הרחבתי עכשיו עוד בפנים דבשוגג מותר גם לו.

    רואים פחות
  4. שלו' הגבתי בפנים על זה, ולגוף הדברים אכן יש לדון בדעת הר"ן מה הוא עצמו סבר כמו שהערתי ג"כ לעיל.

    שלו' הגבתי בפנים על זה, ולגוף הדברים אכן יש לדון בדעת הר"ן מה הוא עצמו סבר כמו שהערתי ג"כ לעיל.

    רואים פחות
  5. מה שהערת שאין דרך סוחרים לעשות כן בדרך כלל, אין הכי נמי כאשר הכסף הוא ערך והחפץ הוא ערך אז הדרך הוא להתמקח, אבל כאשר המקח היא לאין ערוך עבור כל תמורה אז המיקוח הוא אחר, ורק אמשול למה הדבר דומה לאדם שיש כתב ידו היחידי של אביו המנוח בידי חבירו ויש הגיון שיתכן שיסכים למכרו גם בעשרים זהובים בלבד, הרי אדקרא עוד

    מה שהערת שאין דרך סוחרים לעשות כן בדרך כלל, אין הכי נמי כאשר הכסף הוא ערך והחפץ הוא ערך אז הדרך הוא להתמקח, אבל כאשר המקח היא לאין ערוך עבור כל תמורה אז המיקוח הוא אחר, ורק אמשול למה הדבר דומה לאדם שיש כתב ידו היחידי של אביו המנוח בידי חבירו ויש הגיון שיתכן שיסכים למכרו גם בעשרים זהובים בלבד, הרי אדם זה יוכל להציע לו מתחילה מאתים זהובים משום שהמכתב הוא לאין ערוך ביחס למאתים הזהובים הבאים בשכרו, כדי להוציא מכל ספק שמכתב זה יבוא אליו, על אף שמאתים זהובים לכשהם לעצמם הם בעלי ערך, וגם כאן כתיב ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (דהיינו כדי להעמיד את כלל ישראל), כלומר כמו כל ימים אחדים שאדם טורח בצרכי חופתו ואינו מרגיש בזה כלום.

    רואים פחות