על אף כל זאת, כשהגיע המעביד לבקרו אחרי החג, ישבו לאכל ולשתות ורק אחר כך נתן לו את שכרו. איזו גבורה נפשית נדרשה ממנו, לסעד בצותא עם האדם שגרם לו צער כה רב!
רבי עקיבא, שדן את מעבידו לכף זכות, לא פצה פיו לבקש מאומה עד שנתן לו מעצמו. ומשאלתו החוזרת ונשנית של רבי אליעזר: "במה חשדתני", אנו רואים שהיה כאן במה לחשד. אבל רבי עקיבא לא חשד בו כלל, והצדיק את רבי אליעזר בכל תשובה ותשובה שענהו.
על ידי כך זכה לברכת רבי אליעזר הגדול שיצאה מלבו הטהור, ולמדה כנגד מדה מן השמים, ועלה ונתעלה להנהיג את ישראל ארבעים שנה.
