יו”ד סי’ לה ס”ג ברמ”א ובמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא ואין לשנות המנהג, ולעיל בסעיף הקודם הזכיר הרמ”א שיש מקומות שמכשירין בב’ ורדות כדעת המחבר אבל במדינות אלו המנהג להטריף.
ויש להעיר דלפו”ר הוא תרתי דיני דסתרי אהדדי, דהנה בגמ’ נזכרה דעה שכל יתרת אסורה שאינה בדרא דאוני אסורה, והקשו מורדא דכל חיוי ברייתא הכי אית להו ופרכוה, ויש ב’ הבנות בגמ’ הא’ דפרכו לדעה ראשונה לגמרי וכל יתרת כשרה ובלבד שתהיה מקמא כדמסיים וה”מ מקמה אבל מגבה טריפה, וההבנה הב’ דלא פרכו דעה ראשונה אלא רק לענין ורדא שמותרת, אבל שאר יתרת אסורה, ומה דמסיים וה”מ מקמה וכו’ לפירוש זה (כמ”ש הרמ”א לדעת המחמירים בסעיף זה) הוא על יתרת בדרי דאונא שכשר גם לדעה המחמירה בגמ’ (שכמותה ההלכה מלבד בורדא לפי הבנה הב’ הזו) שאם נוטה לגבה אחר ניפוח טריפה.
והנה המנהג שהכריע הרמ”א כמותו בסעי’ זה הוא כההבנה הראשונה דדעה ראשונה נפרכה, וכל יתרת מקמה כשרה גם אם אינה בדרא דאוני, ולפ”ז צריך ביאור מה המקור למנהג שהכריע כמותו הרמ”א בסעי’ הקודם לאסור ב’ ורדות או בלא ורדא, דהנה נחזי אנן דלכאורה ההבנה שסוברת דכל יתרת כשרה סברה בפירוש הגמ’ דמורדא למדנו לכל יתרת שכמו שורדא אינה פוסלת כך יתרת אינה פוסלת, וא”כ כ”ש דב’ ורדות לא חמיר מורדא ויתרת אחרת עמה מקמה, וה”ה בלא ורדא יהיה כשר דהרי משוינן ורדא ליתרת וכמו דיתרת אחרת שאינה קיימת לא נטרפה הבהמה ה”ה ורדא, וצריך ביאור בזה, ולא עיינתי כעת כצורך.
בפסחים קיב ע”א אמרי’ ידא אפותא דרגא לשינתא ועוד שם אמרי’ ידא אאוסיא דרגא לפחדא, ופותא היינו מצח ואוסיא פי’ המפרשים דהיינו מעל השפה ובב”ב עד ע”א ורשב”ם שם מבואר דהיינו נחיריים (וכן נוסח זה בע”י שם ובהגהות הב”ח שם).
ויתכן לבאר דהמניח ידו על מצחו מבקש לסמוך ראשו והוא דרגא לשינתא שמבקש לנפשו מנוח, וידא אאוסיא יש לפרש דהיינו משום שהוא מקום עביט וכו’ כמ”ש בריש מס’ דרך ארץ ובתנחומא ר”פ חוקת, הלכך מי שרגיל למשמש לצורך נקיות הוא דרגא לפחדא שמרגיל עצמו לפחדא יתר מכדי צרכו.
ומש”כ בשלהי הוריות דהמקנח ידיו בבגדיו הוא קשה לשכחה יתכן לבאר משום שדרך ת”ח בנקיות עי’ שבת קיד ע”א ורש”י עירובין נד ע”א והמקנח ידיו בבגדים חי בזוהמא ולא בדרך הארץ וכדאמרי’ באלו מציאות שאם עושה כן בשל חבירו הוא גנב וגם אם עושה כן לעצמו מראה שאינו מקפיד על בגדיו ואינו ראוי (עי’ עוד ב”ק צא ריש ע”ב) וכה”ג מצינו דהמקרע בגדיו הוא שוטה בפ”ק דחגיגה וע”ע בשבת קה ע”ב שהוא גם דרך כעס ואמרי’ כל הכועס משכח תלמודו כי כעס בחיק כסילים ינוח.
מק"ט התשובה הוא: 36 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/36