אמרי’ בגמ’ פ”ג דסוכה שאין א”י חסרה כלום, ומ”מ לא נמנו כל הפירות שנשתבחה בהם א”י, ויתכן לומר בזה טעמים שונים ויש לברר אמיתת כל אחד מהם, דיש לומר דמיירי בפירות שנשתבחה בהם יותר משאר ארצות (עכ”פ בזמן שנכנסו ישראל לארץ שאז היתה ארץ ישראל משובחת מכל הארצות ועי’ תענית י ע”א, והאידנא נתקיים גפרית ומלח שריפה כל ארצה כמ”ש ביומא נד, וכדאמרי’ בפסיקתא דאיכה היתה לזונה ובפתיחתא דאיכ”ר כמה חצופה א”י שעדיין עושה פירות אחר קללה זו כלומר כחה גדול), או יש לומר רק פירות שיש בריבוי בא”י, ועכ”פ יותר ממקומות אחרים, ועכ”פ בזמן שנכנסו ישראל לארץ, או יש לומר דוקא פירות שהם עיקר מאכל בנ”א או לכה”פ שעורה שהיא בשימוש תדיר לבהמה, ואתרוג אינו מאכל כ”כ כדמוכח בביצה שכשקונה מיני פירות רבים מ”מ אינו קונה אלא אתרוג אחד בלבד, וגם יל”ע דמבואר בשלהי כתובות דהחיטה והשעורה יהיו גדולים וכעי”ז היה בזמן חטא המרגלים קודם שנכנסו ישראל לארץ כדאי’ בסוטה, וצל”ע דאולי רק ז’ המינים, ובאמת באותדר”ע דריש בעיקר על ז’ המינים שיהיו גדולים לעתיד, אבל צ”ע דאמרי’ קלח של כרוב הניח וכו’ וכן באותיות דר”ע שם לחדא נוסחא נזכר גם תפוחים, א”כ כל הפירות יהיו גדולים לעתיד, ושמא מ”מ ז’ המינים נשתבחו יותר.
ומצינו שיש מקומות בא”י שנתייחדו לפי המין הראוי לגדול בהם וכמ”ש בתנחומא ויחי טז לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים ולבנימין ארץ שהיא עושה חיטים אעפ”כ כללן אלו באלו שיהיו אוכלין אלו משל אלו ע”כ, וכן מצינו עוד מקומות בא”י שנזכרו שהיו מגדלין באותו מקום מין מסויים מז’ המינים, כגון יריחו עיר התמרים (דברים לד ג), ותקוע עיר של זיתים המגדלים שמן זית כמ”ש בגמ’ דמנחות, ועי’ עוד בחיבורי פשר דבר על אותיות דר”ע שם מה שציינתי ללמוד מדברי חז”ל על עוד שמות מקומות בא”י שהיו מוחזקים וידועים כמיוחדים לגידול פירות מסויימים, וע”ע בשלהי כתובות דף קיא ובמגילה ו ע”א, וכבר העירו דיתכן שיש שייכות בזה למנין ז’ מינים.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 72
מק"ט התשובה הוא: 33 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/33
