היה מקום לומר דצריך להקדים מנחה משום תדיר וכמו שאנו מקדימין שחרית להלל, אבל למעשה יש מקום גדול לומר דאין חשש להזכיר הלל קודם אף שמנחה הוא תדיר.
והנה עכ"פ באופן שאינו צריך להתפלל עתה מנחה כדי לאכול, בזה יש לציין שגם לגבי מוסף ומנחה נראה במ"ב (רפו סוף סקי"ב) שנקט לעיקר דאם אינו צריך לאכול עכשיו שמחמת זה הוא צריך להתפלל מנחה אינו מחוייב להקדים מנחה.
ומ"מ כאן לגבי הלל ומנחה לכאורה יש טעם נוסף על זה, דאפילו באופן שגבי מוסף יצטרך להקדים מנחה למוסף אבל כאן יתכן שיוכל להקדים הלל דהרי בכך שמקדים הלל למנחה מועיל בזה גם למנחה, שהרי כך הוא הסדר שבח ואח"כ תפילה, כדאמרי' בברכות לב לעולם יקדים אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, וזהו גם טעם פסוקי דזמרא שקודם שחרית המובא בשבת קיח ע"ב, כמ"ש המחזור ויטרי בסדר פסוקי דזמרא, וזהו גם טעם אשרי שקודם מנחה, ועי' מ"ב תכב טז דהלל באמצע פסוקי דזמרא אינו הפסק משום שהוא מענין הפסד"ז, ועי' בירושלמי ריש ברכות לעמוד בתפילה מתוך ד"ת, ובבבלי בריש פרק אין עומדין לעמוד בתפילה מתוך הלכה פסוקה ושמחה של מצוה, וזהו גם טעם דג' ברכות ראשונות הם שבח כדאמרי' שלש ראשונות דומות וכו'.
ויש להוסיף עוד דטעם הקדמת הלל למוסף באופן הרגיל הוא משום זריזין מקדימין, לפי פשטות רהיטת הגמ' לכאורה בר"ה לב, וא"כ מטעם זה יש להקדים גם למנחה.
אולם הראי' מהגמ' שם יש לדחות דיש לבאר כל הענין שם באופן אחר, דכוונת הגמ' להקשות למה העובר לפני התיבה בשחרית מתפלל ואומר הלל ואין העובר לפני התיבה במוסף מתפלל ואומר הלל, ועל זה תירצו דהראשון קודם משום זריזין מקדימין כיון שהוא בא ראשון לעמוד לפני התיבה, ועל דרך מה שאמרו במגילה ראשון שקרא ארבעה משובח וכו', אבל לעולם יש לומר כל אחד מהם שמתפלל ואומר הלל יש לו להקדים ההלל.
ומיהו בל' הסמ"ג לא משמע דהנידון בגמ' שם הוא מצד הש"ץ.
ומיהו יתכן לבאר דברי הגמ' שם באופן אחר שזה היה פשיטא לגמ' שתוקעין מיושב וחוזרין ותוקעין מעומד, והיינו שתוקעין תקיעה אחת בין שחרית למוסף ועוד תקיעה על סדר ברכות מוסף (ויעו"ש בתוס' הרא"ש בר"ה שם), וזה גם הי' פשיטא להגמ' שהלל הוא בין שחרית למוסף כדי להפסיק בין שחרית למוסף (ע"ע יומא נד ע"ב) רק שקושיית הגמ' היתה למה בהלל היא סמוכה לשחרית מלאחריה ובתקיעות הם סמוכים למוסף מלפניהם, וע"ז אמרי' שם דיש להקדים הלל ותקיעות א"א להקדים מטעם המבואר שם.
אולם צע"ק דגם אם היו מקדימין תקיעות לקריאת התורה מה הוה מהני לענין השמד המבואר שם בגמ' ובמפרשים בהקדמה פורתא זו, ואולי היו נוהגים לשהות ולהמתין בין שחרית למוסף כך שבס"ה היו התקיעות מאוחרים על ידי זה.
ועוד יתכן לבאר הטעם ששחרית קודמת להלל, דזה פשיטא ששחרית קודם להלל משום תדיר ואינו תדיר תדיר קודם, והנידון היה רק משום הלל ומוסף לבדם שבהם אין אחד מהם תדיר מחבירו וממילא למה הקדימו הלל למוסף, כיון שאינו תדיר ממנו, ואע"פ שגם במוסף שם מוסף הוא תדיר מן הלל, שיש ימים שיש בהם מוסף ואין בהם הלל, מ"מ יש לומר מוסף של יום זה אינו תדיר להלל של יום זה, ולכן שחרית קודם מטעם תדיר, והלל קודם למוסף מחמת זריזין מקדימין, ועל פי פירוש זה אמר לי הגרש"צ רוזנבלט שגם לגבי הלל ומנחה יצטרך להקדים מנחה כמו לגבי מוסף ומנחה באופנים שבהם נפסק להקדים מוסף למנחה, ואע"ג שבשבת המוסף של שבת תדיר מהלל של היו"ט שעמו השיב על זה הרב דמ"מ מ"מ לא פלוג בסדר התפילה.
מק"ט התשובה הוא: 4319 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4319