מי שאינו גולל את תפיליו אלא משאיריו מגולות או מכוסות או בקופסאותיהם עד למחר האם עובר איסור (ערוך מחדש)

יש לדון בזה בד’ ספקות, ספק אחד האם הבית מותר להיות מגולה, ספק שני האם השי”ן של ראש מותר להיות מגולה, ספק שלישי האם הרצועות מותרות להיות מגולין, ספק רביעי האם צריך לגלול הרצועות.

(ויש להוסיף ספק חמישי האם סגי לכסות האותיות שברצועות או כל הרצועה, ואינו שייך רק לנידון אם קדושה לרש”י תופסת כל הרצועה דיש לומר דגם אם קדושה תופסת מ”מ הדין הוא רק לכסות הכתב וכדאשכחן בעירובין הופכו על הכתב אע”ג דמבואר להרבה פוסקים דהקדושה גם בעבר השני כמשנ”ת בתשובה אחרת [לענין הדפסת דברי חול בתוך ספרי קודש או מעבר השני של הדף] וגם בכל ס”ת גלול הצד החלק מגולה ונראה, אם כי לכתחילה גם הס”ת לא סגי להפוך על הכתב דמיירי שם בשעה”ד אבל בלאו הכי אין להפוך ס”ת כמבואר בפוסקים, וגם ס”ת חלק גלול לכתחילה יניחנו במטפחת ולא ישאירנו כך כדמוכח בגמ’ סוף מגילה ופוסקים, וממילא אין להביא ראיה לניד”ד רק שיותר חמור כשהכתב מגולה ונראה).

והנה מצינו לענין מניח ספרים וכתבי הקודש שאסור להשאירן בלא כיסוי אם הם פתוחים (עי’ ביו”ד ריש סי’ רעז ונו”כ שם), אבל כאן לענין הנחת קציצת תפילין על השולחן בלא כיסוי, יש לומר דחשיבי כסגורים כיון שיש קציצת התפילין שמכסה את הפרשיות, ומאידך גיסא יש מקום לטעון דהשי”ן שבבית יש לו דין כתבי הקודש דקדושתו מחמת שהוא מן השם כדפרש”י, וא”כ כשמניחו על השלחן יש לכסותו כדי כיסוי הכתב.

(ומה שכשמקיים מצווה בהנחת התפילין אין מכסהו להרבה פוסקים אין להביא מזה ראיה שמותר להשאירו מגולה, שהרי אז הוא כקורא בס”ת שאין צריך לכסות הס”ת אז, שהרי זהו שימוש הדבר ואינו דרך בזיון וצורת השימוש בתפילין הוא בגלוי משום וראו כל עמי הארץ, וכמו בזמן הלימוד בספרים שא”צ לכסותן, ולכן גם כשמקיים מצוות תפילין א”צ לכסות של ראש כמ”ש בש”ס ופוסקים ואכמ”ל).

ולענין הרצועות והאותיות שבהן דעת הרבה ראשונים שאין בהם קדושה אלא תשמישי קדושה כעין קדושת מטפחות ספרים וכך הוא להלכה, וכמו שהרחבתי בתשובה אחרת בדברי הפוסקים, וממילא מאחר דדין הרצועות הוא תשמישי קדושה ולא קדושה עצמה, א”כ מעיקר הדין לא נאמר בתשמישי קדושה דין כיסוי כמו שא”צ לכסות הבימות שמניחין עליהם ס”ת (גם בלא תנאי ב”ד) וכעין מה שלא נאמר בהם דין איסור נגיעה בידים שלא נטל ואיסור ישיבה על ספסל שיש בהם תשמישי קדושה.

א”כ לכאורה הקציצה יש לכסות מקום השי”ן ואילו הרצועות אין צריך לכסות כיון שהם תשמישי קדושה, ולגבי שאר הרצועה יש לדון.

ומ”מ גם לרש”י הסובר שיש קדושה באותיות שברצועות יש לדון דמ”מ שמא סגי בזה שמכסן ומנ”ל שצריך לגוללן.

ואמנם היה מקום ללמוד מדין [או”ח סי’ מג ס”ה] גוללן בבהכ”ס שיש חיוב לגלול, אולם אין משם ראיה דשם הגלילה היא כדי שלא יהיו הרצועות משולשלות דרך ביזיון בבהכ”ס ולכך מסיים שם ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח, וכן אשכחן בהולך במקום שאינו נקי שיש מהפוסקים שהזכירו [ראה משנ”ב סי’ מג סק”כ] לכסות התפילין.

אלא דצ”ע דלגבי מקום שאינו נקי דהא ניחא מה שהובאה פלוגתא במשנ”ב שם אם מחוייב לכסות והם כב’ דעות בשו”ע ורמ”א שם כשנכנס לבהכ”ס שלא לעשות צרכיו אם מותר להכנס בתפילין בראשו בלא לכסות או שאסור (עי”ש במשנ”ב לעיל מינה בשם המג”א ובבה”ל בשם האו”ז), אבל מה שקשה דלגבי עובר במקום שאינו נקי הזכיר המשנ”ב דלדידן א”צ לכסות הרצועות, ולמה א”צ כיון שהנכנס לנקביו בבהכ”ס צריך, דלמה בלא זה א”צ לכסות הרצועות אם הוא דרך ביזיון שמשתלשלות בבהכ”ס.

והיה מקום לומר ג’ תירוצים בזה, הא’ דבאמת צריך לגוללן, ב’ דמה שאין צריך לכסותן משום שמונחין כדרכן, ג’ דבאמת אין דין כיסוי רצועות כלל ורק בבהכ”ס הוא דין שלא יטנפו.

וביאור התי’ הא’ בזה הוא דגם אם אין צריך לכסות הרצועות דאין איסור לגלותן בבהכ”ס מ”מ גלילה בעי דכשמשתלשלות הרצועות כדרכן בבהכ”ס הו”ל בזיון, אבל גם לתירוץ זה עצם הגלילה אין דין בתפילין להתחייב בזה בעלמא בלא בהכ”ס, וגם דינא שלא יתגלה הרצועה בבהכ”ס אין בו איסור מדינא אלא רק שלא יתגלה שיעור הניכר בלא גלילה בבהכ”ס שהוא דרך ביזיון, ואולי יש ללמוד כן גם מהדין שלא תהא רצועה יוצאה מתח”י טפח דמשמע הא פחות מטפח שפיר דמי, משמע דעצם הגילוי אין בו בזיון ורק אם יש שם טפח שלא נגלל הוא דרך בזיון, וכן מצינו דבבהכ”ס יש חומרי שאין מחוץ לבהכ”ס דס”ת אסור להכנס לבהכ”ס אפי’ נתון במטפחת כמ”ש ביו”ד סי’ רפב ס”ד.

[אבל למסקנת הדברים יתבאר דכאן הוא מטעם שפשוף וממילא למסקנא אינו שייך לכאן דשם אינו מדין שפשוף אלא מצד שבבהכ”ס הוא ביזיון יותר].

אבל יותר משמע לא כן אלא דמש”כ המשנ”ב דא”צ לכסות הרצועות כשמהלך במבואות המטונפות ה”ה דא”צ לכסות ולא לגלול.

והטעם בזה יש לומר כתי’ הב’ הנ”ל דכיון שהוא בזמן לבישה וקיום מצוה ורק במורידן מראשו בבהכ”ס נזכר חיוב גלילה, ועכ”פ הדין הוא כנ”ל שגלילת התפילין בבהכ”ס הוא רק מחמת ביזיון בבהכ”ס.

והיותר נראה כתי’ הג’ דדין גוללן הוא רק בנכנס לבהכ”ס לנקביו דאז יש חשש של טינופת בתפילין, דהוא כדי שלא ישפשף ברצועות בידים מטונפות, עי”ש בשו”ע ס”א ובמשנ”ב ריש סק”כ, לכך גוללן באופנים המבוארים, וה”ה י”ל שאין דין לכסותן כשהוא מניחן על השלחן ומתעכב.

ואמנם במשנה ברפ”י דעירובין ובשעת הסכנה מכסן והולך לו ולא נזכר שצריך לגלול, אבל יש לומר דשם מיירי בגלולין והיינו צבתים או כריכות ויל”ע אם אינו דוחק להעמיד דרק בגלולין פטור מלגלול, אבל גם מצד הכיסוי אין להוכיח משם דבעי’ כיסוי די”ל דעיקר הכיסוי שם הוא מצד שמירה עי’ בביצה ט וסע”א ובמשנ”ב סי’ רסו סקכ”ח.

והנה כמו שנתבאר דדעת רוב הראשונים דברצועות אין קדושה אלא תשמישי קדושה ומסתמא שאפי’ לכסותן אין חיוב וכ”ש לגוללן, (וגם לרש”י אין ברור שכל אורך הרצועה בקדושה והארכתי במקום אחר), ובפרט דהמשנ”ב בסי’ מג שם בשם רדב”ז ח”ד סי’ לו נקט להקל אפי’ במהלך במבואות המטונפות שתפילין בראשו שא”צ לכסות האותיות שברצועות א”כ יש לומר דה”ה בניד”ד כשמניחן על השולחן.

על אף שבמשנ”ב ס”ס כח סק”ח בשם הפמ”ג בשם הב”ח כתב שנכון להזהר שלא לחלוץ של יד עד שתהא של ראש מונחת במקומה מ”מ אם אינו מתכוון מלכתחילה להניח בתיק אפשר דאינו מחוייב דדין זה נאמר מצד אין מעבירין וגם נאמר רק לרווחא דמילתא היכא דאפשר שבלא”ה הוא נותן בתיק וצל”ע.

ובבא”ח ש”א חיי שרה סי”ט כתב דלכתחילה יקפל התפילין מיד משום כבוד התפילין (וז”ל שם יזהר לקפלו ולהניחו בכיס תכף ומיד אחר שיחלוץ אותו, ולא כאותם שחולצים ומניחים אותו מצידם ואחר איזה רגעים מקפלים אותו כי אין זה כבוד לתפילין שיהא מונח כך ע”כ), ובר”ח או כשאי אפשר כ’שיקפל לאחר מוסף עי”ש.

ומשמע מתוך דבריו דהוא קפידא משום כבוד התפילין ולא איסור מדינא כמו הנחת תפילין ע”ג קרקע ולכן היכא דלא אפשר מותר במקום הצורך ויזדרז.

ויעוי’ בספר ברוך שאמר לבעל התורה תמימה דף ש”ל שהעיר כשמסלקין התפילין בר”ח יש לכסותן שלא יראו בושתן כעין דין כיסוי החלות בקידוש הנזכר בטור סי’ רעא עי”ש שהרחיב בזה, ושכך ראה לזקני ת”ח שכשלא הספיקו לגוללן כיסו אותם עד אחר התפילה, והזכירו בשו”ת רבבות אפרים ח”א סי’ רפה סק”ה.

ובשו”ת תשובות והנהגות ח”א סי’ מה כתב שראה לכמה גדולים שהקפידו שלא להשאיר התפילין מגולות בר”ח אך לא הזכיר שם סברא הנ”ל אלא מעצם מה שהוא בזיון לתפילין להשאירם כך, וכן בשם הגר”מ פיינשטיין הובא (מגד גבעות עולם ח”ב עמ’ נט) שהקפיד לגלול מיד בר”ח גם כשהציבור התחילו בינתים מוסף.

אולם בספר הזכרונות מובא על החזו”א שלא קיפל התפילין רק הניחן על הכסאות עד אחר מוסף, והובא בדעת נוטה ח”ג עמ’ קטו ונשאל שם הגרח”ק לגבי אם מותר להשאיר התפילין בלא לגוללן כתב אין איסור ונכון לכסות, ועי’ שם עוד בעמ’ קטז לגבי חזרת הש”ץ שטוב להמתין לאחר חזרת הש”ץ (ומאידך עי’ בספר אלא פ”מ ס”ח), ועי’ עוד שם תשובה תשצט להתיר להניחן על סטנדר והרצועות משתלשלות.

ויעוי’ בחסד לאלפים סי’ מ ס”א כנגד התולים תפילין בר”ח קודם מוסף ומשמע דעיקר האיסור הוא מצד תליית התפילין ולא מצד מה שמשאירין אותם בלא גלילה, אם כי יש לומר דלזמן מועט כשעוסק בתפילה לא חשיב כ”כ הפסק כמו שגם בספר יש שלא החמירו להשאירו פתוח בהפסק מועט לצורך הלימוד (עי’ בגנזי הקודש שהביא דעות בזה).

ובאמת מעיקר דין תליית תפילין בשו”ע שם היה מקום ללמוד דשלא בכיסן רק תליה אסור והנחה מותר, אבל ג”ז יש לדחות דמיירי שם בזמן מועט דבזה לתלות אסור.

היוצא מכ”ז דהוא דבר שאינו ראוי להניחו עכ”פ זמן רב אבל איסור אין בזה עכ”פ בזמן מועט וגם זמן רב אין ראיה ברורה שהוא אסור מדינא דגמ’ אבל הוא דבר שאינו נכון וכנ”ל ועיקר החשש הוא בבית אבל גם לגבי הרצועות יש לומר דראוי שלא להשהותן ולהשאירן בביזיון באופן שאינו מסודר (ויש שכ’ גם לגבי ספרים שאינו נכון להשאירם בערימות בביזיון).

ונראה פשוט דממה שהוזכר בכל מקום בש”ס ופוסקים שיש נרתיק לתפילין וס”ת ושמצילין אותן עמו ומכניסין שם בסוף הקריאה שכך הוא הדרך וממילא לכתחילה בודאי שיש להכניס ועכ”פ לכסות [וגם כשס”ת גלול לכתחילה יש לכסותו והלניחו בארון כמבואר בש”ס ופוסקים, ואף נזכר בש”ס ופוסקים שלא לצאת מבהכנ”ס לפני שמכניסו לארון מלבד באופנים המותרים], ועכ”פ השי”ן של ראש יש מקום לומר מעיקר הדין דשלא בשעת לבישה כשהוא לזמן מרובה צריך כיסוי, מלבד היכא שעסוק בתפילתו לזמן מועט דבכה”ג גם בספרים יש שהקילו (עי’ בגנזי הקדש מה שהביא דעות הפוסקים בזה).

יש להוסיף דלגבי הנכנס לאכול סעודת קבע אמרי’ מניחו על שלחנו וכן הדור לו עד זמן ברכה, ומשמע דבעי’ שיהיה מונח ומזומן לפניו והיינו משום שהוא לזמן מועט ושם לא נזכר כיסוי או גלילה.

אולם אחר שפרסמתי התשובה הראוני מסוכה כו ע”א לגבי פריס סודרא בישן סמוך לתפילין וברש”י שם, אולם בתשובה אחרת [ד”ה המחזיק תפילין או ספר תורה האם צריך לשמור גופו מהפחה] הרחבתי בדעות ושיטות הפוסקים בדברי הגמ’ והיוצא בזה דשם הוא מחשש שישן על יד התפילין דחיישי’ להפחה, יעו”ש בהרחבה ולא אכפול הדברים, ויעוי’ במ”מ שציינתי שם בשו”ע ורמ”א ס”ס מד ומשנ”ב שם סק”ז ושוע”ר שם וכמה דעות בענין בעל העיטור כמשנ”ת שם.