מכיון שהתכוון להתירו מיד הו”ל קשר שאינו של קיימא ומסתמא היה קשר שאינו של אומן ולכן הכלל בכה”ג מבואר ברמ”א סי’ שיז ס”א דמעיקר הדין קשר כזה מותר להתירו בשבת אבל אם יש שם ב’ קשרים זה על גבי זה יש לחשוש דחשיב קשר של אומן ויש להחמיר אם לא במקום צער.
ומה שהתכוון להתירו ושכח אם חשיב קשר של קיימא הנה אם עדיין לא עברו כ”ד שעות לא חשיב קשר של קיימא לכו”ע [כמבואר במשנ”ב שם סק”ו בשם הפמ”ג שכך יש לומר] וגם אם עברו כ”ד שעות הנה נחלקו הפוסקים אם השיעור הוא כ”ד שעות או ז’ ימים [הובא ברמ”א שם ס”א, ואולי עיקר הדעה מעיקר הדין הוא ז’ ימים עי’ בבה”ל להלן בסי’ זה ד”ה שאינם, אף דלכתחילה יש להחמיר עי’ במשנ”ב סקכ”א וסקכ”ט], אבל גם להפוסקים שאם עברו כ”ד שעות חשיב קשר של קיימא מ”מ אם מתחילתו לא נתכוון לזה המשמעות בלשונות הפוסקים דתליא בשעת עשיה [כך משמע בכמה לשונות בסי’ זה וכך משמע לכאורה גם ביש”ש המובא במשנ”ב סקכ”ג אף דמיירי שם בקשר שנעשה מאליו מ”מ י”ל דה”ה בעשאו שלא על מנת שיתקיים, וגם בבה”ל בריש הסי’ מה שהביא בשם הט”ז מבואר דתליא בדעת האדם הקושר וגם מה שהחמיר הבה”ל יותר מזה לתלות בדעת העולם אם מחזיקין קשר זה לקשר קיימא מ”מ היכא שגם העולם אין מחזיקין לקשר של קיימא לכאורה בזה מודה להט”ז] ומ”מ בקשר שלפעמים נמלך ומבטלו אסור מדרבנן [משנ”ב סקל”ד בשם היראים ועוד פוסקים שהביאוהו] וה”מ שלפעמים נמלך לבטלו לעולם [כ”כ באבנ”ז או”ח סי’ קפא סק”ח וכן דייק בחוט שני ח”ב פל”ד עמ’ רכג מל’ היראים, והטעם משמע דאז יש בזה חשש דאורייתא, וצע”ק דהרי אין זה הגדרה של גזירה אלא שאם לפעמים נמלך הו”ל קשר קיימא וא”כ כל דתקון כעין דאורייתא תקון, ויש מקום לומר דבאמת בפעמים נמלך הו”ל דרבנן גם בנמלך לבטלו לעולם רק דהוא גזירה שמא מתחילה יעשה לעולם, כך יתכן לומר וצל”ע במקורי הדברים].
ואם מיירי בקשר של אומן אסור אפי’ בקשר שאינו של קיימא כשאינו צורך מצוה [שו”ע שם ס”א ויש מחמירין גם במקום מצוה כמש”כ במשנ”ב שם סקי”ג].
וצל”ע גדר קשר של אומן בקשר של משחק ילדים שאין כל אדם יודע לעשותו האם חשיב מחמת זה מעשה אומן ובמשנ”ב סקי”ד כתב בשם המג”א בשם השלה”ג ומסתברא דכל קשר שקושרין אותו הדק היטב [ועי’ עוד בבה”ל ד”ה הקושר דמבואר שם דשייך מעשה אומן גם בלא הידוק היטב ויש מקום ליישב דכל המהודק חשיב דאומן אבל לא כל דאומן הוא מהודק] הוי של אומן לכך אנו נזהרים בכל קשר שהוא של שני קשרים דשני קשרים הוי קשר אמיץ עכ”ל והיינו כדברי הרמ”א שם [שהובא בסמוך] דיש להחמיר בב’ קשרים זה ע”ג זה ויש להוסיף דלאו דוקא אלא כל קשר שיש לחשוש בו שהוא קשר אומן לפי מה שנתברר דקשר המתקיים חייב בו גם כשהוא קשר אחד [עי’ חוט שני ח”ב פל”ד עמ’ רכב ושש”כ מהדו”ח פט”ו הערה קעד בדברי הפוסקים] .
ואם הוא עניבה מותר בכל גווני להתירו וגם בקשר של קיימא [בה”ל סי’ שיז ס”ה] וגם בב’ קשרים [ראה משנ”ב סקכ”ט לגבי קשירה והתרה שוה לקשירה כמבואר ברמ”א לעיל סעי’ א ובמשנ”ב שם].
מק"ט התשובה הוא: 136903 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136903
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.