{כתיב (ויקרא פרק ט פסוק כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים.
ואיתא בתו"כ שמיני (פרשה א, כט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם זה מקרא מסורס (זה) [ואין] ראוי לומר אלא וירד מעשות החטאת העולה והשלמים, וישא אהרן את ידיו ויברכם שבירידתו נשא את כפיו ובירך את העם עכ"ל.
והקשה הגאון רבי מנחם יעקובזון [ראש ישיבת חמד], ממ"ש בסוטה דף לח ע"ב, אמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה ע"כ.
וכתב, ויל"ע אי פליגי התו"כ והגמ' ובמאי פליגי האם התו"כ חולק על הדין דכל כהן שאינו עולה בעבודה, או שמא התו"כ לומד שהמקרא נכתב מסורס ללמד ע"ז אבל באמת אהרן ירד, ושמא גם כונת הגמ' כן, עכ"ל המקשה.
}
תשובה
הנה ברש"י כאן כתב, וירד מעשות - אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר ע"כ, ומשמע לכאורה דמפרש דלא כהתו"כ אלא שהעבודה גופה היתה בזמן נשיאת כפים, ועכ"פ נמשכה עד אז.
אכן ז"ל הגמ' מגילה דף יח ע"א גבי סדר שמונ"ע, ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים אימא קודם עבודה לא סלקא דעתך דכתיב וירד מעשת החטאת וגו' מי כתיב לעשות מעשת כתיב ע"כ.
ומבואר להדיא דגם דעת הגמ' כהתו"כ, ודוחק לומר שיש כאן מחלוקת הסוגיות, ולכך נראה לפרש דאדרבה גם הגמ' בסוטה ס"ל הכי, ותדע דהא ע"כ השתא קיימינן בברכת עבודה שקודם ברכת כהנים.
ונראה דגם כונת רש"י במ"ש עבודה בידו אין הכונה ממש עבודה בידו אלא שעתה סיים מלאכת העבודה ועד שלא ירד מעשות ונסתלק מן המלאכה לגמרי התחיל לישא כפיו, וה"נ עד שלא ירד מעם הש"ץ שאמר העבודה כבר בא הכהן לישא כפיו.
וכן נ"ל בהדיא כונת המאירי בסוטה שם שכתב וז"ל, ומ"מ אף הוא צריך לעקור רגליו מעט לצד הדוכן בשעה שהוא אומר עבודה שעל כל פנים בשעת עבודה צריך שיהא מכין עצמו לכך ממה שמצינו באהרן וירד מעשות החטאת וכו' ויברכם עכ"ל.
ומבואר דריב"ל גופיה בסוטה שם מפרש שהעבודה קודמת לנשיא"כ ולא מאוחרת לה, וכפי' התו"כ והגמ' במגילה.
מק"ט התשובה הוא: 117564 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117564