האם מים גנובים ימתקו נאמר בכל מקום או רק בעריות

שאלה

שלו' וברכה

איתא בש"ס בכמה מקומות הכלל "מים גנובים ימתקו" וגו'.

האם כלל זה נאמר בכל איסורי תורה או רק באיסורי עריות (שכן בכל המקומות בש"ס שהובא, הוא לענין איסורי עריות.

וכן גם יש ללמוד מהמשך הפס' "ולחם סתרים ינעם" וכמו שפרש"י בסנהדרין ע"ה.

ע"ש).

ויש לזה נפ"מ הלכתית, שבגמ' סנהדרין כ"ו: למדו מכלל זה שהחשוד לא נאמן להעיד על הדבר אף לאסור ע"ש, וא"כ נפ"מ אי לא נאמן רק באיסורי עריות וכבסוגיא שם, או אף בכל איסורין כמו איסורי אכילה וכדו'.

יישר כח גדול וחורף בריא

***

תשובה

כ"ה תשרי תשע"ז

הנה בגמ' בסנהדרין שם לא קאמר אלא דס"ד לומר כן, אבל למסקנא ל"א לזה, ומ"מ גם אם היה נראה דאמרינן כלל זה גם בשאר מקומות, אבל מה אעשה דבכל מקום שמצאתי לזה בדברי רז"ל לא נזכר פסוק זה אלא גבי איסור עריות, בסנהדרין כ"ו ב' איתא, וז"ל, אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר אמר רבא ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול אמר רבינא ואיתימא רב פפא לא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה לית לן בה פשיטא מהו דתימא הא עדיפא ליה דכתיב מים גנובים ימתקו וגו' קא משמע לן דכמה דקיימא הכי שכיחא ליה ע"כ.

ובשלהי נדרים דף צ"א ב' איתא וז"ל, ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא אתא גברא סליק נואף איתיב [בכלאי] בבא הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא אמר רבא אינתתיה שריא אם איתיה דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות דכתיב כי נאפו ודם בידיהן פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דאמר ליה דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קא משמע לן ע"כ.

ובס"פ בן סורר בסנהדרין ע"ה א' איתא וז"ל, דאמר רבי יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם.

ובסוטה ז' א' איתא, לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר מים גנובים ימתקו וגו', וכ"ה בירושלמי פ"ק דסוטה ה"ג ובמדרש במ"ר פ' נשא פ"ט סי' ל"א.

ומה שהזכרתם מדברי רש"י, יעוי' עוד ג"כ בשכל טוב פרשת וישב פרק ל"ט ו' וז"ל, כי אם הלחם אשר הוא אוכל.

יש לומר כמשמעו ממש, אלא אמרו רבותינו לשון נקי הוא, כדכתיב ולחם סתרים ינעם (משלי ט יז), וכן חבירו מוכיח עליו, כי אם אותך באשר את אשתו (פסוק ט), לכך אוכל מלא ו' כתיב, לדרוש בו גבורי כח לשון אכילה ולשון ביאה, כשדרשינן ע"כ.

אמנם כתב ביד רמ"ה סנהדרין דף ע"ה א' חולק ע"ז, וז"ל, ולחם סתרים ינעם גבי דבר עבירה כתיב במשלי ודרך משל הוא ויש אומרים לחם סתרים כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל לאו מילתא היא דהתם לאו איתתיה קאמר (דלא) [דהא] בלחם ממש קאי והכי קאמר ולא ידע אתי מאומה כלומר מתוך שהאמינני על ממונו לא ידע אתי מאומה אינו יודע מאומה מכל ממוניה כי אם הלחם אשר הוא אוכל כשאני נותן את הלחם לפניו יודע בלבו שיש לו לחם לאכול תדע דקראי מוכחי דהכי קאמר דכתיב מקמי הכי הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי ע"כ.

ומ"מ גם לפירושו נראה דקאי על עריות דהרי לשון הכתוב כך הוא (במשלי ט, יג-יח): (יג) אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: (יד) וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת: (טו) לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: (טז) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ: (יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: (יח) וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

ואמנם במשלי היכן שנאמר זונה הוא משל לע"ז כמש"כ ברש"י ריש משלי, אבל מ"מ חזינן שקבלו חז"ל פסוק זה בעריות.

וכן נ"ל להוכיח מהתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן קכ"ב) שכ' וז"ל, כדמסיק באלפס כל הגונב כאלו שופך דמים, ר"ל הרי גנב שבא במחתרת חשביה ליה תורה כאלו שופך דמים, ובע"ז כתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ושם בסתר שגנב, ומחביא פעולו וגילוי עריות הכל דרך גניבה הוא במסתרים, וכדכתיב מים גנובים ימתקו דדרשינן אאשת איש.

פי' דאין מונעין מהן ומאימתי מונין להן, תמצא בפי' באלפס קצת סותרים שם הדברים זה את זה עכ"ל.

ומבואר מדבריו שהעמידו פסוק זה על אשת איש.

והטעם שהעמידו כן, עי' ברפ"ב דחגיגה דגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ועריות אפילו שלא בפניו.

***

מק"ט התשובה הוא: 119177 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119177