פשוט שמותר דלא נאמרו הדינים והמנהגים אלא בבגדים כמבואר בפוסקים וגם אלו שנהגו בשטיפת רצפה אבל בכלים אין מנהג כלל.
ויש לציין שדנו הפוסקים לגבי נעליים אם נחשב בגד או לא לענין כיבוס, (ועי' אג"מ או"ח ח"ג סי' פ שהקיל בזה, וע"ע אור לציון ח"ג פכ"ז תשובה א, ויל"ע, ויש חולקים, ראה מבית לוי חי"ג עמ' כט ס"י וסקכ"ד), אבל דבר שאינו בגד כלל לא נאמרו בו דיני כיבוס, ואע"פ שכ' המשנ"ב סי' תקנא סקכ"א בטעם איסור כיבוס שהוא משום שמסיח דעתו מן האבלות אין הכוונה שעצם המלאכה מסיחה דעתו מן האבלות, דלא כל מלאכה נאסרה, וכמ"ש המשנ"ב שם בסקמ"ב לענין כיבוס בגדי נכרים דמדינא שרי דהרי אין איסור כיבוס משום דאסור במלאכה אלא כדי למעט בשמחה ולהראות האבלות והא לא שייך בכיבוס בגדי נכרים א"ה אסור משום מראית העין וכו' עכ"ל, ונתבאר עוד במחה"ש סקי"ט שבכיבוס בגדים שאינו שלו אין היסח הדעת מהאבלות משום שבמלאכתו עוסק עכ"ד, ונראה דהסחת דעת מן האבלות ההגדרה היא רק בדברים של אבלות כגון איסור לבישת בגדים מכובסים שהוא מדיני אבלות וכשמכבס מסיח דעת מדיני האבלות כיון שעוסק בדבר שהוא היפך מדין האבלות המוטל עליו, אבל בשאר מלאכות לא אסרו כלל.
ובגוף הנידון על נעליים יש להעיר דבשו"ע שם ס"ז כתב יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה, וכאן הוא ודאי מדיני בגדים, דהרי גדרי איסור זה לענין בגדים ומנעלים הם רחבים וחמורים יותר מקניית כלים חדשים או ממנהג שלא לברך שהחיינו, א"כ משמע דהגדרת נעל הוא כמו בגד, וכך יוצא הפשטות מדברי הבה"ל בשם הגר"א ס"ז ד"ה ונהגו, דמנעלים יהיה להם דין בגד דהרי קאי על השו"ע שם שהזכיר בגד עם מנעל לענין תיקון והגר"א למד תיקון מכיבוס, ויל"ע.
ויש לציין עוד דבפוסקים דנו לגבי שטיפת כלים בת"ב [עי' שמעתתא דמשה להאג"מ עמ' תלד ואול"צ ח"ג פכ"ט תשובה יד] מצד הסחת דעת מהאבלות, ומבואר דמלבד ת"ב אין איסור בשטיפת כלים, וכ"ש על ידי מכונה שהוא קל יותר.
מק"ט התשובה הוא: 120979 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120979