נראה דאין להתיר אלא אם כן אוכל מן הפת בשבת.
מקורות: יעויין במשנ”ב (סי’ רנד סקמ”ג) שאפילו טלטול בעלמא אסור בשבת כשהוא לצורך מוצאי שבת.
ואף שיש לדון שיתכן שכוונת המשנ”ב שם הוא לטלטול שיש בו משמעות כמו רדיית הפת מהתנור או הוצאה בחצר המעורבת, שהזכיר המשנ”ב שם, דהרי בהסתכלות והליכה בלבד בריש סי’ שו ובסי’ שז לא אסר המשנ”ב לצורך חול אלא היכא דמוכחא מילתא, מכל מקום לענייננו הוצאת לחם להפשרה אף שלגבי שבת אין בו איסור ועכ”פ בודאי בניד”ד שהפת לא ישנה את צורתו גם לאחר ההפשרה, מ”מ יש כאן טלטול שיש בו משמעות ויהיה אסור לצורך שבת.
ואמנם גם לענין שינה בשבת לצורך חול משמע במשנ”ב דאופן איסור ההכנה הוא רק באופן שניכר שעושה לצורך חול, מ”מ שם כל עוד שאינו אומר שהוא לצורך חול בודאי עושה דבר שיש בו תועלת והנאה גם לשבת, משא”כ כשעושה דבר שכל ההנאה והתועלת הוא רק לצורך חול לכאורה נלמד מדברי המשנ”ב הנ”ל בסי’ רנד לאסור.
וכן מצינו בהרבה מיני הכנה בשבת שהותר רק באופן של פסידא (ראה סי’ תרסו סק”ט, סי’ תרסז סק”ו, סי’ שכא סקכ”א, וראה שש”כ החדש סוף פרק כח בסעי’ צא שהרחיב בדוגמאות בענין זה), ומהם דברים שיש בהם פעולה קלה ולמרות זאת הותר רק מחמת פסידא, ומשמע שדבר שיש בו פעולה גמורה והוא לצורך חול ואין בו פסידא אין היתר לעשותו בשבת.
ואף שיש מצוה לסדר שלחנו במוצ”ש (שו”ע סי’ ש) מ”מ גם מה שמכין לצורך מוצ”ש חשיב צורך חול לענין זה כמבואר במשנ”ב סי’ רנד שם.
והפתרון לזה הוא שיאכל מן הפת בשבת כמבואר בסי’ רנד שם שהוא מועיל כדי להתיר ההוצאה.
אבל יש ענין לבצוע על פת שלמה במלווה מלכה כמבואר בסי’ ש, ולכן יותר טוב לעשות פתרון אחר להוציא ולהפשיר כל החלה במוצ”ש, אלא אם כן החלה כבר מעיקרה אינה שלמה, אז אין כ”כ ענין לעשות דוקא באופן זה ויכול לעשות כפתרון הקודם.
ויעוי’ מה שהובא בשם הגריש”א (אליבא דהלכתא קובץ סט עמ’ 19) שמי שעשה קידוש בבית הכנסת ונשאר קוגל ורוצה להחזירו לבית כדי לשומרו במקפיא שלא יתקלקל יאכל מזה קצת בביתו.
ויל”ע דא”כ איך מותר להכניסו למקפיא כיון שהוא לצורך חול, ואולי חשיב ליה פעולה קלה עצם ההכנסה למקפיא, ורק ההבאה מבית הכנסת לביתו חשיב כמעשה כמו שהזכיר המשנ”ב שם על הבאת יין, ולפ”ז בניד”ד בהוצאה מהמקפיא כ”ש שאינו מעשה כ”כ, כשמוציאו למקומו הטבעי, ועדיין יש לדחות דאולי שם טעם ההיתר להכניסו למקפיא כיון שעיקר ההבאה לביתו הוא לצורך שבת, ויל”ע.
וגם יל”ע דאם יש פסידא למה יהיה איסור להכניסו למקפיא דבכמה מקומות מצינו שהותר לצורך פסידא הכנה לחול, וי”ל משום דאינו מוסכם להתיר רדייה לצורך הפסד כמבואר במשנ”ב סי’ רנד שם עי”ש, ואולי היא הנותנת דמה שהותר שם הוא רק משום שיכול לתקן על ידי שיאכל מן הפת כמ”ש המשנ”ב שם, וזה שייך רק במה שמביא מבהכנ”ס לביתו שזה יכול לעשות ההיתר מתוקן יותר על ידי שיאכל ממנו בביתו, אבל בעצם ההכנסה למקפיא אינו יכול לתקן יותר, שכן לאחר ההכנסה למקפיא רק מקשה על האכילה של הקוגל, לכן אולי בזה לא מיירי המשנ”ב שלהמג”א יצטרך לאכול מזה, וממילא לענייננו לא שייך הנידון כלל, כיון דליכא פסידא ואינו אוכל ממנו בשבת, ועדיין יל”ע בזה.
וכן מבואר במשנ”ב סי’ תקז סקל”ב דעצם מילוי קדירה חשיב הכנה לחול וכן בסי’ שכג ס”ו ובמשנ”ב שם דאסור להדיח בשבת לצורך חול ומוכח שם במשנ”ב שהאיסור הוא אפי’ היכא דלא מוכחא מילתא שמדיח לצורך חול כל שיודע שהוא רק לצורך חול ואין בו צורך שבת יחד (דאם יש כלי אחד לצורך שבת מותר גם שאר כלים כמבואר שם).
מק"ט התשובה הוא: 120776 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120776