האם מותר לאשה למלאות תשבצים ותשחצים בחול המועד

הנה בפוסקים (סי’ תקמה) נזכר שמותר לכתוב אגרת שלומים לצורך המועד וכתב הרמ”א שיש מחמירים ונהגו לכתוב בשינוי, וטעם המחמירים מבואר במשנ”ב שם סקל”ב ואילך דכל כתיבה חשיב מעשה אומן, אבל אחר שמשנים מותר (כך יוצא ע”פ גירסת המשנ”ב ברמ”א), ותמצית דבריו דמעיקר הדין כתב משיטא דהיינו כמו גם כתב שלנו נחשב מעשה הדיוט (שהוא שינוי ניכר בתוצאה כמ”ש הרמ”א) אבל יש לשנות גם שיטה עליונה עקומה ובמקומו של הרמ”א נהגו בכל השורות עקומות ובמקומו של משנ”ב לא נהגו עד כדי כך אבל עכ”פ יעשה שורה עליונה עקומה.

ומ”מ אין לכתוב כתב מהודר ידי סופר (עי’ בבה”ל שם).

ובשם הגריש”א הובא (אשרי האיש חוה”מ פ”ט ה”ט) דעכשיו כתיבה לא נחשבת מעשה אומן אבל אין לשנות ממה שהקפידו לשנות שורה עליונה.

ובמנהגי מהרי”ל הל’ חוה”מ נזכר השינוי לכתוב בשמאל אבל מ”מ צריך שיהיה שינוי הניכר בכתב כמ”ש הרמ”א לעיל דשינוי שאינו ניכר בכתב אינו מועיל, וגם במהרי”ל שם מבואר שהיה הכתב מדולדל כשהיה כותב בשמאל.

אבל יש לדון דאפשר שתשבצים ותשחצים אינם ממש צורך המועד כמו אגרות שלום, דהרי באגרות שלום כתב השעה”צ סק”ל בשם ריטב”א מו”ק יח ע”ב ד”ה ואגרות, שהוא לצורך שלא ידאג המשלח או המשתלח והרי כאן לא שייך דבר זה, ויש להוסיף שכמה דברים התירו לצורך שאלת שלום משום שדבר גדול הוא כמו שאלת שלום בק”ש ושאלת שלום בשם ולהרמב”ן גם קריאת שטרי הדיוטות בשבת כמו שהרחבתי בתשובה אחרת, א”כ א”א ללמוד מזה תשבצים ותשחצים.

ואמנם מצינו דגם טיול להנאה חשיב צורך המועד עי’ ריש סי’ תקלו, אבל כבר אמרו בירושלמי הל’ מועד עקורות זו מזו ואין למדין זמ”ז, ועי’ בחוט שני חוה”מ עמ’ רט שרצה לדמות דין טיול בחוה”מ לדין צרכי הגוף שהזכיר הרמב”ן בהל’ חוה”מ, ועכ”פ יש ללמוד מזה דעכ”פ כתיבה לצורך טיול (כגון שכתוב צרכי הנסיעה לטיול באופן שנצרך לטיול) (כגון שכתוב צרכי הנסיעה לטיול באופן שנצרך לטיול) יש לדון להתיר עכ”פ במעשה הדיוט (ועי’ שם מ”ש לענין מעשה אומן ובשאר פוסקים לא התירו מעשה אומן לצורך טיול, עי’ ישא יוסף ח”ג סי’ קלו בשם הגריש”א, באר משה ח”ז סי’ נו, שש”כ פס”ו הערה רכו בשם הגרשז”א), וצל”ע.

ועי’ בערוה”ש ריש סי’ תקלו מה שלמד בדברי הרמ”א די”ל דגדר טיול המותר הוא רק אם רוכב בנחת ונהנה מהרכיבה עצמה, ועי’ חוט שני שם עמ’ רי דלגבי רכיבה על אופניים משמע שלא החשיבו כצורך טיול, וחזי’ מזה דלא כל הנאת גוף חשיב צורך טיול, ומ”מ אפשר שאין למחות ביד המקילין בזה בשינוי שיש מקום לטעון דחשיב צורך המועד במלאכת הדיוט.

וכעת מצאתי בספר חול המועד כהלכתו פ”ז סכ”ד כתב בשם הרבנים בעלי המנחת שלמה והשה”ל והקנה בושם והבאר משה ורבבות אפרים דעצם התענוג מפעולה מסויימת לא חשיב צורך המועד, ושהאג”מ בהל’ חוה”מ סי’ יג לגבי תצלומי תמונות אכן כתב סברא מעין זה להחשיבו צורך המועד מחמת ההנאה אם כי יש מקום לטעון דשם יש גם הנאה אמיתית של רווח שהשיג עשיית התמונות, אבל אם למד כן מדין טיול הנ”ל שם א”כ לא שייך לדחות כן דהרי שם א”כ לא שייך לדחות כן דהרי שם לא הרויח דבר מלבד ההנאה של הטיול עצמו וא”כ גם כאן אין ההנאה תלויה ברווח מלבד ההנאה של הטיול עצמו וא”כ גם כאן אין ההנאה תלויה ברווח.