יעוי' בירושלמי דשקלים ספ"ב שמבואר שיש דעה שמותר מה שגבו למת בונים בזה מצבה, וכמובן שכו"ע מודו שיש בזה כבוד המת עי"ש בתקלין חדתין לבעל הפאת השלחן, וכמ"ש בתשובות הרשב"א סי' שעה (וע"ע שער המצוות להאר"י פ' ויחי), וכמבואר גם בסוגיות בסנהדרין על כמה דברים שיש דברים שיש בהם כבוד המת, וכמובן שיש בזה גם כיבוד אב של מכבדו במותו.
ומ"מ כבר ידועים דברי החפץ חיים בספרו זכור למרים שעיקר טובת המת אם רוצים להנציחו הוא בתורה כגון לקנות ש"ס ללומדי בהמ"ד ולכתוב עליו שיהיה לעילוי נשמת המת, והוא יותר טוב מלהשקיע במצבה עי"ש.
ויש להוסיף על זה דלמרות הכבוד שיש למת בהספד וכיו"ב שהוא ג"כ נחשב טובת המת כמבואר בגמ' אחים בהספדא דהתם קאימנא וכו', אבל מצד שני יש לזכור דמת שלא נספד וכו' הוא כפרה לעונותיו כמ"ש בגמ', ולכן הרבה צדיקים ביקשו שלא יספידום מטעם זה.
וכמובן שא"א לנהוג כפי זה כל עוד שזה נוגע לשני ורק המת עצמו יכול למחול על כבודו אבל בצירוף דברי הח"ח הנ"ל כאשר השאלה אם יותר טוב לכבדו במצבה או בש"ס לעילוי נשמתו יש לצרף גם דברי הגמ' הנ"ל ובצירוף מה שבעולם האמת הוא בודאי מעדיף הטובה האמיתית מכבוד שגם יכול למעט בכפרתו אם יש לו במעשיו מה שצריך להם כפרה.
מק"ט התשובה הוא: 120668 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120668