הנה במשנ”ב סי’ מב סקכ”ג כתב שדף שהתחיל לרשום עליו ד”ת יש בו קדושה ואפי’ תנאי לא מהני בזה וכעי”ז בספר חסידים סי’ רפט, ועי’ עוד במשנ”ב סי’ קנד סקל”א ובסי’ שלד סק”נ (והרחבתי בדבריו במקו”א) ומ”מ דברי תורה מותר לכתוב דמאיזה טעם יש לאסור דהדף עצמו לא הוקצה אלא לדברי קדושה ומחמת זה נאסר לכתוב עליו דברי חול אך לא נאסר לכתוב דברי קדושה, וכן מצינו בגדולי החכמים לדורותיהם שרשמו הערותיהם והגהותיהם על גליונות הגמ’ והספרים, וא”א לפורטם כי רבים הם.
אבל הנידון בזה הוא ברשימות של מקרים שרושם לעצמו לשאול לחכם או לברר הדין האם מותר לכותבם על גבי דף של ד”ת, דמחד גיסא יש מקום לטעון שאי”ז ד”ת, ומאידך עצם הצעת הספק ובירור הדין הוא ג”כ ד”ת, אף שלא מפרש הצדדים ממש, וכך דרך הגמ’ והפוסקים להביא גם השאלות.
ואמנם דעת האג”מ יו”ד ח”ג סי’ עה שרשימות מראי מקומות אין בהם קדושה, והיה מקום לטעון שהוא דבר חול, ואז יהיה אסור לכותבו על דף של ד”ת מ”מ למעשה קשה לטעון כן שהרי גם בפסיקת דין בלא טעם דעת הרמ”א בסי’ מז שמותר קודם ברכה”ת אף שבבהכ”ס גמור הוא אסור לאמרו ובניד”ד אם פטור מגניזה מצד עצמו מ”מ כיון שהם רשימות של ד”ת קשה לומר שהם דברי חול, ואף אם הם רק שאלות של מקרים מ”מ השאלה היא הספק וספק בד”ת הוא ג”כ ד”ת, וחזי’ שחכמי ישראל לדורותיהם לא חשו לרשום רמזים על הגליון אף בלא לפרש כל כוונתם וכן בציונים בעלמא וקשה לחדש שכל דבר יצטרכו לפרש כוונתם בזה [ומ”מ מזה אין ראי’ ברורה לענייננו דעיקר טענת האג”מ שם דשם הלומד לא יוכל להבין מה כוונתו בזה אבל אם כותב בצד הגמ’ עי’ במקום פלוני ופלוני אפשר להבין כוונתו, ומ”מ מסתמא שיש גליונות שכתבו רק לעצמם באופן שקשה להבינם], וכעי”ז פשוט שמראי מקומות אינם בכלל שטרי הדיוטות [אם כי בפוסקים התירו לקרוא אף משטר הדיוט ממש כשיכול ללמוד מזה ד”ת ולכן א”א לדמותו לענייננו].
(וכן בשם החזו”א הובא שחכמת התכונה אע”פ שנלקחה מספרי חול מ”מ יש לה דין ד”ת אחר שנקבעה ברמב”ם והיינו שנקבעה ברמב”ם כדי להבין הדינים לפ”ז).
[בגוף דברי האג”מ הנ”ל בספר גנזי הקודש פ”י ס”י הערה כג הובא בשם הגרנ”ק ג”כ שא”צ גניזה ובשם הגרח”ק והגר”ש דבליצקי (קובץ מציון תצא תורה שאלה מג) הובא להחמיר בזה, וכעי”ז הובא משמיה דהחזו”א שם, ובשם הגרשז”א הובא בגנזי הקדש שם הערה כד על דברי האג”מ הנ”ל דמ”מ אין לנהוג בזה מנהג ביזיון, ועי”ש בקובץ הנ”ל עוד דעות בזה].
יש להוסיף עוד דבשם הגרח”ק והגר”ש דבלצקי והגר”ע אויערבך הובא (מציון תצא תורה שם) שדף עם רשימה של שאלות בהלכה בלבד טעונה גניזה ודלא כמי שחלק על זה [ומה שהביא שם לדון מדין מראי מקומות אינו מוכרח דכאן עצם הנידון שיש כאן ספק ודבר הצריך בירור הוא ג”כ ד”ת ולהסוברים שאסור ללמוד בהרהור ובפסיקת דין לפני ברכת התורה אפשר דגם לומר ספק בהלכה אסור לפני ברכה”ת וגם להסוברים שמותר הוא דין מיוחד בברכה”ת ולא תליא בגניזה וכמו שגם ספקות הגמ’ בחולין ע’ הדביק וכו’ ובפ”ק דפסחים עכבר נכנס וכו’ הם ג”כ טעונים גניזה ובתוס’ כ’ להגדיל תורה וכו’, ואטו תליסר גמלי ספקי טריפתא בחולין צה ע”ב (לפי פשטות רש”י שם דהיינו מיני ספקות) לא היו טעונים גניזה, ואטו כל הבעיי דבעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר בסנהדרין קו ע”ב אינם טעונים גניזה וכי כל ספקותיו של הגרח”ק באדני השדה לא היו טעונתיו גניזה].
יש להוסיף דגם ממפרשי המקרא כהר”י אברבנאל והר”ל מלבי”ם יש שכתבו השאלות לחוד והתשובות לחוד ולא מסתבר לומר שדף השאלות אינן טעונות גניזה ואף שכאן התשובות כתובות בספר מ”מ וכי אם התשובות כתובות על לוח לבו של חכם מגרע גרע.
יש להעיר דרבינו מנוח פ”ד מהל’ סוכה ה”ב כתב דסוכה העשויה כמין גאם לא רצו להשתמש באותיות הקודש לדבר של חול, ומיהו מילתא צריכה טעמא דסו”ס הנידון הוא בהל’ סוכה והרי דינים ממש נאמרו על סוכה זו אלא דלא רצו לומר שדופן שהיתה של חול בנאה בצורת אות קודש דהדופן עצמה ודאי לא היה בה קדושה [עכ”פ לפני סוכות בשעת הבנין] ולא מצד האמירה שהיא של קודש ומזה אין חסרון להמשיל אמירת דבר הלכה על אות קודש, אלא מצד האמירה על דופן, ועדיין צ”ב.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 111
מק"ט התשובה הוא: 146409 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146409