כמדומה שמעיקר הדין לא מצינו שום איסור לאחר את ברכת המזון לאחר השקיעה ואפי' לאחר צאה"כ, מאחר שכבר פסק לאכול קודם שקיעה"ח ובהמ"ז אינו מהדברים האסורים בת"ב ואדרבה חולה שאוכל בת"ב מברך כדין.
ויש להזכיר בזה דברי הרמ"א סי' תקנב סי"א בשם הגהות אשרי פ"ד דתענית סי' ח ושאר פוסקים דמי שנדר שלא לאכול לפ"ד הרמ"א אוכל סעודה המפסקת קודם ביאת השמש, ולהמשנ"ב שם אוכל בצמצום קודם השקיעה, ואולי יש מקום ללמוד מזה שבהמ"ז יברך אחר השקיעה, אבל אינו מוכרח, דע"כ אין הכונה צמצום גמור של רגע כמימריה דבזה הרי גם לאכול לא יספיק.
רק שיש בזה איזה נקודות לעורר העיון שאם מברך קודם השקיעה יוצא מחששות אלו.
הנקודה האחת שלפי המנהג הרווח שלא ליטול שום נטילה יותר מקצות האצבעות [ובמקו"א הרחבתי בנידון זה] נמצא שאם יברך ביום יוכל ליטול מים אחרונים על כל היד [עי' במה שהובא בשם החזו"א על דברי המעשה רב] משא"כ אם יברך רק לאחר שקיעה יוכל ליטול רק עד קצות אצבעותיו [מיוסד ע"פ הערת הגר"ש דבליצקי בספרו ת"ב שח"ל ביום א' אות כז, אלא דשם עיקר ההערה נכתבה על ת"ב שח"ל בשבת לענין סעודה שלישית, ועי' עוד מה שכתב בזה הגר"צ כהן בספרו ת"ב שח"ל בשבת].
הנקודה השניה שאם מברך רק לאחר שקיעה נכנס כאן לכמה נידונים בפוסקים אם צריך להזכיר נחם, אבל עכ"פ לדידן בודאי שא"צ להזכיר כיון שיש כאן ספק ספקא דיש פוסקים שאומרים שאזלי' בהזכרות בתר עיקר הסעודה (עי' סי' רפח בסופו ובמשנ"ב שם) ויש פוסקים שנקטו שאין נחם כלל בבהמ"ז (עי' סי' תקנז בסופו במשנ"ב סק"ה), ואפי' בתפילה לדידן בני אשכנז אין הזכרה עד מנחה [אם כי משמע במשנ"ב שם דמאן דסבר שיש להזכיר בבהמ"ז מזכיר בכל שעה שאוכל ויל"ע], א"כ למעשה אינו מזכיר וא"צ לחשוש שמכניס עצמו לס"ס (לפי מה שביארתי במקו"א ע"פ הבה"ל סי' קסח דבפשטות גם יר"ש מותר להכניס עצמו לס"ס בברכות).
עוד נקודה שלישית ששייכת רק בסעודה המפסקת שחלה בשבת מש"כ בא"ר סי' תקנב סקי"ד (הובא במשנ"ב שם סקכ"ג) שמזמנין אז, וזה רק אם מברכין בהמ"ז בשבת אבל לא אם מברכין במוצ"ש שאז נכנס לשאלה מה לעשות אם נתחייב כבר בזימון וכבר נכנס ת"ב.
מק"ט התשובה הוא: 121152 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121152