{בס"ד עש"ק פרשת דברים - חזון התשע"ה
ואתחנן }
במ"ש בסוטה י"ד א' הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן ע"י, והקשה דשייר מצות יישוב א"י שהוא דאורייתא לדעת הרמב"ן [ויש להוסיף עוד דגם הרמב"ם י"א דלא פליג אלא בזה"ז, אבל מודה דמעיקרו אז היה מדאורייתא, כמ"ש המגילת אסתר על השגות הרמב"ן מ"ע ד'], וכן שייר ערי מקלט שגם אותן שבחו"ל נקבעין רק אחר שיובררו הג' שבא"י, ובהמשך הדברים שהזכיר נדון עוד להלן.
תשובה - הנה כ"ז נראה דכלול במ"ש הרבה מצות וכו', דלא פירט לנו מצות תרומות ומעשרות כ"א לחוד אלא כולהו בהדי הדדי, וה"ה מצות אלו כלולות בזה דהרבה מצות נצטוו וכו', ויש להוסיף עוד די"א שכל מצות יישוב א"י בעצם מהותה היא ע"מ לקיים את מצוותיה (עיין שו"ת עטרת פז או"ח ח"א סי' י'), וה"ה מצות ערי מקלט ג"כ היא כעין מצות התלויות בארץ וכלול בהנך 'הרבה מצות'.
וי"ל עוד עפמ"ש הרמב"ן בכ"מ (בפ' בחוקותי ועוד) דעיקר ושורש כל המצות הן לקיימן בא"י, ובחו"ל הוא רק ענפים מזה וע"ש, ולפ"ז ודאי רצון משה היה ליכנס לא"י ולקיים בזה את כל המצוות כנתינתן וז"ש ואין מתקיימין אלא בארץ.
והנה במה שהקשו למה לא ביקש ליכנס לארץ כדי שלא יצטער בגלגול מחילות, אפשר דעיקר הקו' היה אמאי הפציר כ"כ ונתאוה אף להצטער הרבה כדי ליכנס לא"י, וכדאי' במדרש רבה (ס"פ וזאת הברכה) שרצה משה להיות אפי' כבע"ח או כעוף מעופף בא"י מלמות בחו"ל, וזהו ודאי צער יותר מחו"ל.
עוד י"ל דמה שלא נתאוה משום גלגול מחילות אינו משום שלא יהא צער בשבילו, דודאי יש בזה צער, אלא י"ל דע"ז כבר הסכים כיון דמתי מדבר והקבורין בחו"ל עתידין לחיות בזכות משה שקבור בחו"ל כדאיתא בחז"ל, וסברא הוא שהיה מסכים לצער דמחילות כדי לזכות לכל המון העם הזה שלא יפסידו עולמם, [משא"כ יעב בשלהי כתובות דהוה קדים טובא ולא הי' צריך לחשוש שיחיו בשבילו מתי חו"ל או שידע ברוה"ק שמשה יקבר בחו"ל].
אבל מה שנתאוה אעפ"כ הוא משום שרצה לקיים המצות.
מק"ט התשובה הוא: 119280 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119280