מותר ליהנות מהספר וגם להסתכל בתמונה.
מקורות: הנה התמונה עצמה לא נעשתה לע"ז ולכן דינה כמ"ש הרמ"א סי' קמא ס"א על שתי וערב שנעשה לזכרון שמותר בהנאה, וראה קצש"ע בהשמטות הצנזורה (ויש לציין דבאופן שידוע שלא השתחוה יהיה מותר אפי' לדעה האחרונה שהביא המחבר בסו"ס ב לענין צלם הנעבד הנמצא על כלי שאינו משמש לעבודתם בסתמא שאין ידוע אם נעבדו או לא, ואין צריך לומר להכרעת הרמ"א שם דלפי שיטתו שם אפי בסתמא אם נעבדו מותר כל שהוא על כלים שאין עשויין דרך כבוד כמו כאן), אבל הסתכלות לכאורה היה בעי' מצד אל תפנו אל האלילים כמ"ש החינוך, וגם ספרי ע"ז, עי' סנהדרין ק ע"ב ובראשונים שם, ושו"ע ורמ"א וש"ך ובהגר"א סי' קלט סט"ו עי"ש, אבל יש לדון מדין ע"ז שבטלה.
והנה אי' בשו"ע בהל' ע"ז שבטלה ביו"ד סי' קמו ס"י שאם הניחו את הע"ז בשעת שלום והלכו להם מותרת, ואפי' בשעת מלחמה אם היו יכולים לחזור ולא חזרו מותרת, א"כ בענייננו שרוב הע"ז הללו נשכחו באובך הדורות וזה היה ע"י התפכחות עובדי הע"ז בהשתלשלות הדורות והזמנים, יעוי' מש"כ הרמב"ם סוף הלכות מלכים, א"כ באופן כזה מבואר שמותר.
[אין הכוונה בקטע זה של התשובה לצורת שתי וערב אלא לצלמים שונים בלתי נודעים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות של מקומות כמצרים ואשור וכיו"ב].
ומ"מ צורת חמה ולבנה ודרקון יתכן שחמור יותר לפי דעה האחרונה ברמ"א סי' קמט ס"ג, ובתשובה אחרת הרחבתי אם יש להחמיר בצבע בלבד ולענין מה נכלל בצורת חמה ולבנה.
ובגוף מה שהבאתי בשם החינוך על איסור הסתכלות שוב יתכן דבניד"ד יהיה מותר שהרי כ' הש"ך ס"ס קמב סקל"ג בשם התוס' והרא"ש צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מותר להסתכל בהן לראות נויין.
והעיר אחי רבי אליעזר שליט"א דמ"מ יש ענין של תוספת קדושה להתרחק עכ"פ מצורת שתי וערב גם כשאינו אסור ע"פ דין (ועי' כאן למטה הערתו בהרחבה), ויש לציין בזה מה שהובא בספר תולדות יעקב על הסטייפלר שביקש מחברת החשמל לשנות את החוטים כדי שלא יהיה צורת שתי וערב, וכן יש לציין למה שהביא הב"י באו"ח סי' לב להיזהר שלא יהיה צורת שתי וערב בקשר של תפילין, ומיהו בשם החזו"א הובא [כמדומני במנחת תודה] שכאן בא"י א"צ להיזהר כ"כ מריחוק משתי וערב שבאקראי שאינו לשם ע"ז, אבל עיקרי הדברים בתשובה זו שייכים על ע"ז עתיקות, שכהיום בלתי ידועות, אבל חלק מהדברים שייכים גם לתמונה של שתי וערב כמו שציינתי לדברי הרמ”א בשם הראשונים והקצש”ע בהשמטות לגבי ורת שתי וערב שלא נעשה לע”ז.
לתשובה זו פורסמו 3 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 6666 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/6666
לכאורה יש לחלק בים צורות רגילות שנזכרות בכל הצלמים ועל פיהם נמשכים הפוסקים, לבין שתי וערב שנזכר בס' חסידים ועוד שיש בהם הרחקה גדולה יותר, גם מסתמא מצד שכל כולו ע"ז, אבל אולי בעיקר על פי הגמ' בע"ז יז ועוד הרבה מקומות שמינות משכא וצריך יותר הרחקה, כמו אי איכא דרכא אחרינא וריחוק ד"א, ואיסור ויכוח, ואיסור הסתכלות נז' בקה"ר בענין זיל גלוג לאימך דלא הפכת ואיסתכלת בן דאילו הפכת ואיסתכלת בן יותר מן מה דהוינן פרחין בתרך הוית פרח בתרן, ונז' במפרשים שם שהוא על פי כל ד' חז"ל דמינות משכא מרוב הטומאה דסגי בהסתכלות לבד לרוח עועים ה"י, וכן במה שדנתפס ר"א למינות ממה שנהנה מד"ת של מין, משמע שאפילו אם היה בו אמת היה נהפך לשקר ואסור בשום סוג של שיתוף פעולה מרוב הטומאה, עד שיבא הקב"ה ויברר הניצוצות מביניהם כמו שנ' פורה דרכתי לבדי וגו', או על ידי צדקות גדול מאד כמו לכו להתפללו על וכו' שמתחילה היתה מליאה אבנים טובות ומרגליות ועכשיו מליאה פחמין, ונזכיר כאן מה שאי' בס"ח שאסור ליקח הספרים מחלון שכנגד בית ע"ז של מינים עם צורת שתי וערב באופן שמתכופף כדי לקחת, משהו כזה, יל"ע הלשון שם, וכן אי' שם הרבה ענינים כאלה, כמו מעשה בצדיק אחד שלא היה רוצה לעבור בשער העיר וכו', וכשמת ברחו הסוסים ועברו דרך פרצה שנעשה מקרוב, וכדו' כידוע, וכן הסטייפלר מאד הקפיד לא ליבור במקום שהיה שתי וערב בטעות באיזה עמוד חשמל, או להשאיר שום דבר בבית שמזכיר שתי וערב, לגודל הריחוק והטומאה, ה' יתברך ישמרנו ויצילנו, וממילא בודאי ראוי להרחיק מזה מאד, וכן למחוק בכל שערי הספרים הישנים כל מה דאפשר, ולכאורה גם של בית הכנסת מותר מכמה טעמים, אלא אם כן היה להם בעלים מסוימין שאז צריך ליטול רשות, וראוי לשכנע וליטול רשות מכל אדם, אלא אם כן יש הפסד כמו שנראה מוזר מדאי או אנשים אויבער חכמים שאינם שומעים לדברים כאלה אלא הם מסורת'דיגע וכדו', או שלא יראה כשיגעון, אלא רק כמצוה מזדמנת פה ושם כשנתקלים בכך.
ייש"כ על ההערה, ותיקנתי משהו בפנים עפ"ז, יעו"ש, ויש לציין עוד בזה מה שהביאו הראשונים בע"ז מהירושלמי שם על מעשה בן דמא ויעקב עי"ש לענין להתרפאות בשם של ישו בן פנדירא, ולענין דברי הס"ח על התכופפות באמת הוא דינא דגמ' ושו"ע שאסור להתכופף בפני ע"ז ואכמ"ל, ורוב דברי הפוסקים על שתי וערב הם במקום ובזמן שהיו נעבדים, ועי' מה שכתבתי בשם החזו"א, וחלק מהתשובה שכתבתי כאן הוא מתייחס בעיקר לע"ז קדומות שכהיום בלתי ידועות, אבל חלק מהדברים שייכים גם לתמונה של שתי וערב כמו שציינתי לדברי הרמ"א בשם הראשונים והקצש"ע בהשמטות לגבי ורת שתי וערב שלא נעשה לע"ז.
אה"נ בגמ' נזכר לגבי ע"ז שמולו ממש ויש חחש להרואים אם יתכופף לשתות מים או להרים מטבע, כל הסוגיא נסובו על מיחזי, אך לא שייך לדמות זאת לציור של ס"ח שאיירי שם בתוך ביתו חדר לפנים מחדר, באופן שיש כנגד החלון ברחוב אחר ממול איזה צורה נידחת, והיה נראה שכוונתו לשתי וערב דוקא מצד תוספת, (אע"פ שיש מקום לומר שזה גזירת מראית העין, מכמה טעמים לא שייך לומר כן, חדא שהגזירה נאמרה דוקא באופן זה, ועוד שמאן יימר שהוא גזירה בכלל, ועוד צדדים), אך יל"ע בזה.