הנידון התעורר לגבי ממתיק קטנית לקולה שהיו הכשרים שנמנעו מלתת לו הכשר לפסח מחמת זה.
והיה מקום להתירו מחמת שתערובת קטניות מותרת כמ"ש ברמ"א או"ח תנג א, וא"כ אף שבשאר איסורין טעמא לא בטיל אפי' באלף כמבואר בשו"ע יו"ד ובש"ך שם, מ"מ הרי הא קמן שלא החמירו בתערובתו כבשאר איסורין, כך היה מקום לטעון, מ"מ נראה שא"א להתיר שהרי גם בדמאי מצינו בפ"ק דחולין שלא גזרו על תערובתו,שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל, כיון שרוב ע"ה מעשרין כמ"ש בפ"ק דשבת שאין כאן אפי' ספק, ואעפ"כ מבואר בחולין שם שאסרו תערובת של דמאי אם הוא תבלין דעביד לטעמא, א"כ אם נרצה באופן כזה גופא להתיר תערובת קטנית לאיזה דין תערובת נדמי לה, דהרי אף אם נדמה לה לתערובת דמאי המותרת הרי בתערובת דמאי של תבלין אסור.
ושוב מצאתי שנחלקו בזה האחרונים והנשמ"א פסח אות לב נקט כדברי דמידי דעביד לטעמא אסור גם בקטנית והבית יצחק חלק ע"ז דס"ל שלא נהגו כלל אלא רק בגוף הקטנית והבו דלא לוסיף עלה, וצע"ק דמה יותר קל קטנית לעצמו לבין טעם קטנית וי"ל דמצרף בזה הדעות שטעם אינו כעיקר מדאורייתא וכיון שקל יותר ממילא סובר הבית יצחק שלא קבלו המנהג במקום צירוף זה.
אבל יל"ע מה הכריחו לזה דבפשטות האיסור שנהגו בקטניות הוא כעין איסור ממשי שאסור גם כשאינו אוכל הקטניות עצמו בעין, וניחא שלא אסרו תערובת דלא החמירו יותר מדמאי אבל להקל לגמרי ולומר שלא נהגו האיסור אלא באופן מסויים מהיכא תיתי לה (וצלע"ש בפנים).
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 4052 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4052
מש"כ הרב שליט"א: "וצע"ק דמה יותר קל קטנית לעצמו לבין טעם קטנית" - יש לציין שלכאורה יש טעם מבואר, כי לדעת הרבה פוסקים הא דמידי דעביד לטעמא לא בטיל זהו רק מדרבנן, כ"ד האו"ה, והביאו הש"ך ביו"ד סי' צח ס"ק כט, והמ"ב (בסי' תמ"ב ס"ק מ"ה) כתב שכ"ה דעת רוב האחרונים, עוד יש לציין דהיכא שאין מרגישים את הטעם המקורי של התבלין אלא שמחמתו משתנה טעם התערובת - נראה מכמה פוסקים דבכה"ג לכ,ע חשיב קיוהא בעלמא ואסור רק מדרבנן.
התירוץ שכתב כת"ר יועיל לענין היכא דידעי' שיש ששים כנגדו שבזה חידש האו"ה שאינו דאורייתא גם להסוברים שטעם כעיקר דאורייתא, והר"ן לא כ"כ כמ"ש הרע"א שם, אבל הבית יצחק מן הסתם מיירי בכל תערובת דבזה מיירי הרמ"א אפי' יש ששים כנגדו, ומן הסתם גם במוצרי שבזמנינו בהרבה מהמקרים אין ששים כנגד הקטנית, ובזה צריכינן לתי' שכתבתי דיש כאן צירוף הדעות שכל טעם כעיקר אינו דאורייתא.
מש"כ התירוץ של קיוהא בעלמא הוא בערך הדבר הראשון שכתבתם, דהאו"ה ג"כ מיירי באופן שיש יותר מס' וחידש שהוא קיוהא בעלמא כמ"ש בחי' החת"ס מהדו"ב על הש"ך שם, ומ"מ ענין קיוהא הוא יותר מבואר בתוס' חולין צט ע"ב סד"ה לא שציין החת"ס שם (עי"ש עוד), וסברת האו"ה עצמו הר"ן חולק ע"ז וכנ"ל, ואם נשווה התוס' להר"ן יתכן שהאו"ה הוא מחודש והר"ן מודה דהיכא שנראה כקיוהא בעלמא לא ייאסור ולא נחית כאן לענין של ס' (עכ"פ אם הי' טעימה או אומדנא שיש כאן טעם ויש או אין קיוהא).