מי שתרם כסף לבקשת חכם ורב לצורך מטרה מסויימת האם הרב יכול לשנות את התרומה למטרה אחרת

ותמצית הדינים בזה שיש אופן שיש שם חכם מופלג שבדור שהכל תורמים על דעתו שבזה בסתמא אמרי' שתורמים על דעתו, וכמו כן יש אופן של מי שתורם להדיא על דעת אדם פלוני שמפרש בזמן התרומה שהתרומה היא על דעתו, שבאופנים אלו הוא מוסכם שיש בידו לשנותו גם להמהר"י בן חביב, ואז יהיה מותר לשנותו אפי' באופן שהתורם פירש כוונתו שהתרומה היא לדבר מסויים, ואפי' לדבר הרשות יהיה מותר לשנותו דחשיב לענין נידון זה כאילו הוא שלו, ובלבד שיהיה לצרכי ציבור כמבואר ביו"ד שם.

וכן מי שמסר הצדקה לציבור הדין כן כמבואר ביו"ד שם ובש"ך סק"ח, ועי' או"ח סי' קנג לענין ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר.

אבל לא כל גבאי או חכם שנמסר לו צדקה חשיב כשלו עי' בלשון המהרי"ן חביב הנ"ל וכן בביאור הלכה שם ד"ה אא"כ מש"כ שם לחלוק על הט"ז.

ומאידך גיסא יש מקרה של גבאי שהיה לו מינוי מצד בני העיר או שהתורם מינה גבאים שבאופן זה הרמ"א בהל' צדקה שם נקט שגם בסתמא נחשב עכ"פ שהיה על דעתם במקצת, אבל מסיק שאם פירש להדיא לאלו עניים כוונתו לתרום אין רשות בידם לשנות למטרה אחרת, ובזה אינו דומה לאופן הנ"ל שיש חכם מופלג שבדור שבסתמא אמרי' שעל דעתו נתרם הכסף שבזה לא מיירי הרמ"א הנ"ל להגביל את האפשרות שלא לשנות ממה שאמר התורם, כדמוכח מסוגי' דמגילה ומהל' בית הכנסת שם, וכעי"ז מבואר בש"ך ביו"ד שם סק"ח עי"ש מה שכתב דאף לדבר הרשות מותר באופן זה ובאופנים המבוארים שם, ועי"ש עוד מה שכתב עוד ליישב לשון הרמ"א.

והטעם שבאופן שפירש למי רוצה לתרום א"א לשנותו כ' בט"ז שם בשם המהרי"ל וכן בביאור הגר"א שם שהוא משום שכבר זכו בו עניים שאמר שיקבלו, ואעפ"כ באופן שיש חכם מובהק שהתרומה על דעתו הרשות בידו לשנות לכל מה שירצה.

ויש לציין דאע"פ שאם הכסף לא בא ליד גבאי לפעמים אפשר לשנות את הצדקה לקרוביו של התורם כמבואר ברמ"א יו"ד סי' רנא ס"ה מ"מ היינו רק אם אפשר לאמוד בדעתו שהתכוון לקרוביו כמבואר שם ואעפ"כ אחר שבא ליד עניי העיר זכו בו עניי העיר, ולכן לא ניתן לשנות לעניים אחרים, אבל לא נתבאר שם שאפשר לשנות את הצדקה לצדקה אחרת עד שלא בא ליד גבאי אם אין זה אומדן דעת על מה שסבר התורם בשעת התרומה, ומ"מ המחבר שם יתכן שלא סבר כך וכן בתוספתא שציין הבהגר"א שם ושם (בסי' רנא ובסי' רנו) לא משמע כן אלא שעד שלא בא ליד גבאי הרשות ביד התורם לשנות למצוה אחרת.

והנה זה ברור שהרמ"א גופיה בסי' רנו הנ"ל מיירי שהגבאי יכול לשנותן לכל דבר מצוה אם יש כח בידו (היינו שהרשוהו הציבור לכך או שכך נהגו שם לפי תי' הש"ך האחרון), כדמוכח מסוף הסעיף ברמ"א שם, והש"ך רק הוסיף דביש שם חבר עיר יכול לשנות אפילו לדבר הרשות וכן הציבור עצמם יכולין לשנות אפילו לדבר הרשות, ובתירוץ האחרון כתב הש"ך דהרמ"א מיירי רק במקום שיש מנהג להרשות הגבאי לכך, ועי"ש בביאור הגר"א סק"ט שתמה על הרמ"א בעיקר דינו, ומשמע שגם לא קיבל חילוקו של הש"ך עכ"פ חילוק הראשון וחילוק השני לא משמע ליה דמיירי הרמ"א רק באופן זה או דגם זה לא סבירא ליה, ויל"ע דבהוספה בביאור הגר"א מליקוט הביא מקור לדברי הרמ"א, וכן יל"ע דגם בהמשך דברי הגר"א שלפנינו הביא מקור להמשך דברי הרמ"א מתוספתא מגילה פ"ב ה"ט דאיתא שם הפוסק צדקה עד שלא זכו בה הפרנסין רשאי לשנותה לדבר אחר מששזכו בה הפרנסין אין רשאי לשנותה לדבר אחר אלא מדעתן ע"כ והגר"א ציין לזה גם לדברי השו"ע שציינתי לעיל בסי' רנא ס"ה, שקודם שבא ליד גבאי יכול להביאה לעניים אחרים, אבל בתוספתא משמע שיכול לשנותה לדבר מצוה אחרת, ודלא כפשטות השו"ע שם שרק אומדין דעתו שיהיו לעניים קרוביו כמשנ"ת לעיל, ויל"ע, ומ"מ לענין הקושי' דלעיל על המשך דברי הרמ"א שציין לו הגר"א מקור יש לומר דקאי באופן שנתנו לו הקהל רשות לשנות דבאופן זה מודה להרמ"א שיוכל הגבאי לשנות ברשות הקהל.

ומה שבכל זאת באופן שפירש הנותן בשעת נתינה מה שפירש מודה הרמ"א שא"א לשנותו היינו דוקא אם פירש הנותן שיהיה לעניים פלוניים כגון עניי אותה העיר אין הגבאי יכול לשנות שכבר זכו בזה עניי אותה העיר כמ"ש הט"ז סק"ד ע"פ המהרי"ל, אבל לא שאין כח ביד הגבאי לשנות.

ומה שכתבתי שרק גדול הדור מובהק נחשב בסתמא שהוא על דעתו עי' בלשון מהר"י בן חביב בב"י או"ח סי' קנג, ומה שכתבתי שאם התנו להדיא שהוא על דעתו אז אין צריך דוקא חכם מובהק וה"ה דגם אין צריך דוקא שיהיה חכם, כן מבואר במהר"י בן חביב שם.

ובנידון שלך שניתן ישירות לצורך מטרה מסויימת יש לדון גדר הגבאות שבזה, מכיון שפירש כוונתו ולא נתן על דעת מאן דהו ואין חכם המופלג ומפורסם שבדור שנתנו הצדקה על דעתו בסתמא, ופירטתי עוד קצת במקרה המסויים שלך בתשובות הסמוכות [ד"ה מי שהוא מתווך של צדקה וכו' וד"ה מי שקיבל תקציב וכו'] לגבי יתר הפרטים שהתעוררו בשאלתך.

ויש לציין דבחלק מהמקרים הטעם שנזכר בפוסקים שאי אפשר לשנות הוא מחמת שכבר זכו בו עניים הראשונים שהתחייב להם [עי' בט"ז ביו"ד סי' רנו שם וע"ע בפת"ש סי' רנא סק"ו בשם השבות יעקב ח"א סי' עז], וזה לא שייך כשנדב לצורך עשיית מצוה כל שהיא, שבזה א"א לומר שאמר שזכתה המצוה ואי אפשר לשנותה למצוה אחרת (ובאופן שהכונה הי' לצורך המת נכנסים כאן לנידון חדש אם יש להחשיבו שגבו לצורך המת ובפרט בצדיק שדבריו הם זכרונו כמ"ש בירושל' דשקלים וכאן שגבה לצורך הדפסת דברי הצדיק נכנסים כאן לנידון כד ולא אכנס לנידון זה כאן).

והנה לפי הרמ"א שם משמע שהגבאי יכול לשנות לכל מה שירצה, אבל קשה לסמוך על זה בנידון דידן, חדא דהגר"א חולק על זה, ועוד דגם הש"ך חוכך לומר דהרמ"א מיירי רק באופן שיש מנהג בדבר, ועוד דהביאור הלכה בסי' קנג ס"ז ד"ה אא"כ נראה שלא נקט כהרמ"א בזה בהכרעתו עי"ש, ועוד דגם המהרי"ן חביב בב"י באו"ח שם לא נקט כן לכאורה, וגם הפרישה שם שהעתיקו, וכן פשטות הטור שם לפי מה שביארוהו הפרישה ע"פ הב"י בשם הרי"ן חביב, ועוד דבסי' רנא ס"ה הנ"ל משמע דהרמ"א גופיה לא הזכיר שיכול לשנותו אלא רק ליתן לקרוביו (ואמנם אפשר לדחוק דהרמ"א שם מיירי רק באופן שלא הודיע להדיא כוונתו, אבל אם נימא דקאי על דברי המחבר שם א"כ מיירי הרמ"א גם באופן שרוצה לשנות בהדיא, אבל אינו מוכרח ויש לומר דאם רוצה לשנות בהדיא הרשות בידו ורק שאם אינו רוצה לשנות בהדיא ואינו לפנינו אז יהיה הדין הנזכר שם, אבל לפ"ז התוספתא שציין שם בבביאור הגר"א והבאתי לעיל, לא יהיה שייך לדברי הרמ"א).

אולם מאידך גיסא גם הפוסקים שנקטו בבהכנ"ס שאין דין גבאי כחכם מופלג שהוא מסתמא על דעתו, יל"ע דשמא לענין בהכנ"ס חמיר משום הוצאה מקדושה, דבצדקה פשטות הגמ' בב"ב ח ע"ב דתליא ביד גבאי.

ויש לציין דמש"כ בביאור הגר"א דרשות הגבאי לשנותה למה שירצה הוא רק ברשות הקהל אין הכונה משום שהקהל הם התורמים אלא משום שהם הבעלים של הקופה של צדקה, כדמוכח הטעם מב"ב ח ע"ב שציין לו בביאור הגר"א.

ולמעשה צל"ע איך לנהוג כיון שיש כאן כמה סתירות שאינן ברורות דיין ולא מצאתי שנתבארו כל הצורך.

"