החזו"א ועוד פוסקים הורו שמותר, ויש להחמיר ליטול ידיו עכ"פ באופן שיוצא ידי חובת ברכה משום ששומע כעונה.
מקורות: ראה אשל אברהם מבוטשאטש פד שנטה להחמיר באופן שיוצא ידי חובת ברכה, ובאופן שאינו יוצא הסתפק ולא הכריע, אלא שלפני זה כתב לענין כמה דברים דדין אמן כהרהור כמו לגבי בית האמצעי של מרחץ וכן לענין קודם נט"י שחרית, וספקו לענין ידים מטונפות צע"ק אם דינו כהרהור לענין בית הפנימי וכיו"ב א"כ כך צ"ל הדין גם בידים מטונפות, ולמה הסתפק בזה, ואמנם לפני נט"י של שחרית שהי' פשוט לו להקל הוא משום שהוא קל יותר כשעכ"פ אין ידיו מטונפות (דהיינו שקינח במידי דמנקי) שאז הוא רק לכתחילה מטעם הזוהר שלא לומר כך דברים שבקדושה, ולכן הקיל, ומובן למה הקיל יותר בזה, אבל מ"מ קשה שאם הוא מטעם הרהור למה לא הקיל בכל ידים מטונפות בפשיטות, ודוחק לומר שחזר בו ושוב ס"ל ליה שאין אמן כהרהור, דא"כ למה דייק להזכיר ברישא קודם נט"י של שחרית, ודוחק לומר דכוונתו שידיו מטונפות ודבר ההווה נקט, דכולי האי קשה לדחוק בב' דברים.
ואמנם בכה"ח ד קח כ' ע"פ הזוהר דבלא נטל ידיו שחרית יהרהר האמן בלבו, אבל כבר מבואר במשנ"ב סי' ד ס"ק סא לענין חומרת הזוהר על קודם נט"י אין הלכה כהזוהר בדיעבד, רק דעדיין אין משם ראי' לענין הנידון על עניית אמן בידים מטונפות ממש, ועי' משנ"ב סי' א סק"ח לענין אמירת מודה אני בשאני ידיו נקיות.
ויש שהביאו ראי' מהרמ"א ס"ס פד שאסור לומר אמן בבית המרחץ דה"ה באין ידיו נקיות, (ולהא"א הנ"ל הוא רק בבית הפנימי וכ"כ המשנ"ב שם סק"ז), ואילו מודה אני נחלקו האחרונים אם מותר לאומרו במקומות המטונפים [עי' ביאורים ומוספים על המשנ"ב סי' א שם], א"כ אמן חמור, אבל לפמ"ש האחרונים דמיירי בבית הפנימי כנ"ל עדיין אין להוכיח מהרמ"א דבידים מטונפות אסור לענות אמן, דהא אשכחן דהרהור מותר בידים שאין מטונפות ובבית הפנימי של מרחץ אסור, וא"כ שמא גם באמן הדין כך.
ויעוי' בפמ"ג ריש תלב דמבואר בדבריו שצריך להיות ידיו נקיות כשעונה אמן, ואולי מיירי דוקא בברכה שיוצא בשמיעתה כמו שהציע לחלק בזה הא"א מבוטשאטש הנ"ל, והטעם משום דשומע כעונה, וכמו"כ שמא דוקא לכתחילה, אבל מודה דבדיעבד כשאין ידיו נקיות וכבר שמע הברכה יענה אמן.
ובעיקר מש"כ האשל אברהם מבוטשאטש להחמיר ביוצא בברכה משום שומע כעונה, ושביארתי כן כוונת הפמ"ג לגבי בדיקת חמץ, כ"כ הב"ח [סי' קפג] והפמ"ג [משב"ז שם סק"ג] שכיון ששומע כעונה אסור לו להיות בגילוי הראש, ומזה ממילא שמעי' ג"כ דאם אינו מתכוון לצאת לא החמירו ועכ"פ לא הוה פסיקא להו להחמיר בזה, וממילא יש מקום לומר דה"ה לעניננו.
החזו"א בדינים והנהגות ד כט כ' דעונה אמן כשידיו מטונפות, וכ"כ בתפארת אדם א שאין להחמיר בזה דחומרא דאתי לידי קולא הוא, ולאור דברי הפוסקים הנ"ל יש להעמיד כ"ז רק בשאין כוונתו לצאת יד"ח הברכה.
מק"ט התשובה הוא: 2525 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2525
