יעוי' בנוב"י שהזכיר מנהג לכתוב שמות שאינם נמחקים על קירות בית הכנסת ולא הזכיר שיש איסור בדבר.
ואמנם בט"ז יו"ד ריש סי' רפג כתב דלאו שפיר עבדי לענין פסוקים, אבל לא דן שם מצד שיבוא למחיקת השם אלא מצד שכותבין פסוקים שלא על מנת להתלמד, וכעי"ז טען הלבוש בסי' תרלח כנגד הכותבין פסוקים בסוכות דלא הותר לכתוב בלא ספר שלם שלא לצורך, וכן במג"א סק"ט ציין לדברי הט"ז ביו"ד שם.
אבל במשנ"ב בסי' א' העיר בשם האחרונים כנגד המנהג לכתוב שם שמים דשיויתי באופן שיבוא לזלזול אח"כ, וכן אי' במגילת תענית והובא בגמ' שעשו יו"ט ביום שבטלו כתיבת שם שמים בשטרות, והיה מקום לומר דהכל לפי הענין, דשם שכיח שיבוא לידי ביזיון אבל בלאו הכי לא.
אולם במשנ"ב סי' תרלח סקכ"ד הביא מ"ש האחרונים הנ"ל שלא לכתוב פסוקים על דלעת ולתלותו בסוכה וכ' טעם האחרונים הנ"ל משום שאינו ספר שלם, וכתב עוד דיבוא לידי ביזיון.
ועדיין יש מקום לחלק בין דבר אקראי לדבר קבוע כמו זכוכית קבועה בבית הכנסת.
ומ"מ בבית כנסת של אנשים שיש לחשוש שלא ינהגו כבוד כראוי בזה או שעלול להגיע לאשפה בזמן שיפוצים וכיו"ב צריך להזהר שלא לעשות שם דבר כזה.
ולגוף דברי הט"ז הנ"ל יש לציין דאמנם בש"ך ביו"ד שם סק"ו לא סבר כהט"ז (ועי' גם בדע"ת להמהרש"ם מש"כ להקל כשאינו פרשה שלמה לפי המבואר שם), אבל האחרונים הנ"ל תפסו כהט"ז וכ"כ בערוה"ש ביו"ד שם סי"ג שהעיקר כהט"ז.
אמנם בערוה"ש שם התיר בנ"ך שכ' דטעם הט"ז לא שייך בנביאים וכתובים, ומ"מ טעם המשנ"ב הנ"ל שלא יבוא לידי ביזיון שייך אפי' בשם בלא פסוק כלל.
ועי' גם בשו"ת דברי יציב דאין ראוי לכתוב שיויתי אפי' על הלוח, ואם נימא דהוא משום שמא יבוא לידי ביזיון כדברי המשנ"ב הנ"ל בסי' א' על שויותי שבסידורים א"כ חזי' שחשש אף בבהכנ"ס או דנימא שחלק על העה"ש הנ"ל, אבל יותר נראה כהצד הא' דהרי המשנ"ב בסי' א' לענין שיויתי בסידור לא הביא הנידון ביו"ד שם אלא רק מצד ביזיון.
מק"ט התשובה הוא: 122337 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122337