שכיחא - שאלות ותשובות המצויות בהלכה הכי מאוחר שאלות

הרב עקיבא משה סילבר

האם כשמזכיר את שמו ושם רבו יחד צריך להזכיר קודם את שם רבו

דין הקדמת השם נאמר לגבי אבנר שנענש מחמת שהקדים שמו לדוד במכתב שכתב מן אבנר לדוד, ראה רש"י שמואל ב ג יב ע"פ ירושלמי פאה פ"א ה"א ופסיקתא דר"כ פ' פרה אדומה ועוד מדרשים.
ואמנם בר"ש סיריליאו בירושלמי שם ביאר שהוא מצד מורד במלכות, ועי' גם בתוס' קידושין מג ע"א, אבל מ"מ יתכן לומר שמה שנקט הרש"ס כן הוא משום שבא לבאר למה נתחייב בזה מיתה, ומ"מ שמא גם מצד כבוד רבו יש בזה, על אף שגם ברבו יש חיוב מיתה כשאינו מקפיד על כבודו כמ"ש בעירובין, מ"מ נקט הרש"ס דין מורד במלכות כיון שדוד היה מלך.
ויש לציין דמצינו כיוצ"ב בנדרים דף לא לענין כהונה שנסתלקה משם מחמת שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, ומשם ג"כ א"א ללמוד לרבו, וגם ברכה אינו ראיה לדיבור גרידא.

למעשה אי אפשר להביא ראיה ממה שלא הובא בפוסקים שלא סברו שיש בזה איסור, דא"כ הרי גם לענין מלך לא הובא בפוסקים, ואעפ"כ מצאנו שלושה מקומות במקורות שיש בזה איסור וכנ"ל.
וכמו"כ אי אפשר לחלק שהוא דין מיוחד במלך שאין על גביו אלא ה' אלהיו (משנה הוריות), שהרי גם גבי רבו הרב הוא מעל התלמיד בהרבה ענייני כבוד.
וחיפשתי לא מצאתי ספר שדן בשאלה הזו להדיא האם גם ברבו מובהק יש דין זה או לא.

אמנם נראה שיש דיני כבוד רבו שהם פשוטים ולא אמרו ע"ז דבר מפורש, כמו שאין לומר בגוף ישיר לרבו אתה אלא הרב, שזה היה פשוט לגמ' ברכות כז ע"ב, וז"ל, שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת אמר ליה אין בדילנא ולא אמר מי בדיל מר, וזה היה פשוט לגמ' בלי שום ראיה שלא היה יכול לומר מי בדלת לרבו.
וגם בירושלמי בפאה לא נזכר שיש בזה איסור אלא הנידון רק מה טעם העונש אבל איסור אפשר שהיה פשוט להם שיש בזה, וגם בתוס' בקידושין שם רק התבאר שיש במי שעושה כעין זה (על הדרך שהתבאר שם) גדר מורד במלכות אבל אפשר דפשיטא להו שאינו דרך כבוד.

ולענייננו נראה להביא ראיה מדאמרי' שם, רבי אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, ופרש"י שלום לרבו כשאר כל אדם שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי ע"כ, ובספר המאורות שם כ' והנותן שלום לרבו, כלומר כשאר כל אדם שלא בדרך כבוד.
אבל בדרך כבוד צריך ואפילו להפסיק בפרקים כדאיתא פרק היה קורא ע"כ.

ועי"ש בתוס' הרא"ש שכ' על דברי הגמ' הנותן שלום לרבו בירושלמי משמע שתלמיד אינו נותן שלום לרבו כלל דגרסינן נהיגי גבייהו דלא שאיל זעירא בשלמא דרבה ומקיימי בנפשייהו ראוני נערים ונחבאו עכ"ל והוא בירושלמי שקלים.

ואי' בגמ' שם עוד אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, ופרש"י כנגד רבו אצל רבו, ומראה כאילו הם שוים, אחורי רבו נמי יוהרא הוא עכ"ל, ומבואר שבכל דבר שעושה שמשווה עצמו לרבו עובר איסור.

וא"כ לפי מה שהתבאר בירושלמי שאם מקדים שמו לשם מלך הרי אינו מכבד את המלך א"כ מסתבר שיש להזהר בזה ג"כ ברב מאחר שנתבאר בגמ' שכל דבר שמשווה עצמו לרבו או שנוהג בו בדיבור או במעשה כשווה אצלו או כדרך הדיוט אסור.

וידוע שכמה שאדם נזהר יותר בכבוד רבו הרי הוא זוכה לקבל ממנו יותר וללמוד ממנו.

מק"ט התשובה הוא: 4158

השאר תשובה

השאר תשובה

שאלות קשורות