האם כהן שהרג את הנפש מתליע עצים בדיר העצים עם כהנים בעלי מומין

יעוי' בתוס' תענית כז ע"א שדייקו מלשון  המשנה בסוף מנחות קט ע"א דאמרי' על כהנים ששמשו בבית חוניו הרי הם כבעלי מומין, ומזה דייקו התוס' דכל עבודה שכהן בעל מום ראוי לעשות גם כהן ששימש בבית חוניו או שנשתמד עושה, ומאחר שכך דין כהנים בעלי מומין שמתליעין בדיר העצים יש מקום לומר דגם כהנים שנשתמדו וחזרו בהם כשרים לזה, דהרי  דינם שחולקין ואוכלין.

אולם יש לדחות דשם באמת הוא דומה לגמרי לבעל מום דבעבודה פסול ובנשיא"כ כשר, אבל כאן בנידון דידן שפסול לנשיאת כפים מנא לן שבדברים אחרים יש לדמותו לבעל מום.

ומ"מ יש להתבונן מה הטעם שכהנים בעלי מומין מתליעין בדיר העצים, מאחר שאינה עבודה וכשרה בזר, ויש לומר מאחר שחולקין בקדשים לכן נתנו להם עבודה זו, וכן יש קצת משמעות ברש"י (קידושין נג ע"א ד"ה אפי') שכהני בעל מום של אותו משמר היו מתליעין בעצים משום שחולקין בקדשים, ולפ"ז גם כהן שהרג את הנפש הוא בכלל דין זה.

ולדעת ספר והזהיר המובא בתוס' מנחות קט ע"א שמחמיר בכהן שנשתמד שלא ישא כפיו אפשר דגם לא היה יכול להתליע בעצים, ועי' בשו"ע ורמ"א ומשנ"ב או"ח סי' קכח סל"ה עד סל"ז שהובאו שם הדעות בזה לענין נשתמד והרג את הנפש.

ומ"מ אין הנידון דידן בהכרח תלוי זה בזה, דכמו שנתבאר דין התלעה בעצים לא תליא בקדושת הכהונה, וגם זר יכול להתליע בעצים מעיקר הדין, וגם רש"י בקידושין שם הזכיר יחד עם דיני התלעה כל העבודות שאין צריכין כהונה מעיקר הדין, א"כ לא מחמת קדושת כהונה מדין תורה נתנו להם לכהנים הבעלי מומין להתליע בעצים אלא הוא תלוי במינויים שהחליטו מדעתם למנות בבהמ"ק, שהחליטו להעדיף כהנים על פני ישראלים מחמת חיבת המזבח (ועי' בתי"ט פ"ד דתענית מ"ד דהגבעונים לא מסתבר שחטבו עצים למזבח, ועי' עוד בספר תשובות הגר"ח עמ"ס יומא יב ע"ב שהביא כמה תשובות בענין גדרי דיני התלעה בדיר העצים, ויל"ע), וא"כ לו יצוייר שיש ריבוי כהנים שמבקשים להתליע בעצים שמא הקדימו מי שפסולו אינו מחמת עבירה, ולכך לא נזכרו במשנה אלא רק בעלי מומין שמתליעין בדיר העצים, ויל"ע.

וגם יש מקום לטעון דבדוקא בעלי מומין התריו מחמת דלא אתו למחלף בכשרין ולא יבואו להעלותו לעבודה, כמ"ש וכל כהן שנמצא בו פסול מתעטף שחורין וכו', אבל אי משום טענה זו הא ליתא דקי"ל בסוגיות דכל דבר שמצד הדין א"א להעלות ממנו לכהונה לא חיישי' ליה (עי' סוכה נא ועוד סוגיות ואכמ"ל) וההיא דמתעטף שחורין מיירי בפסול משפחה שנמצא שאינו כהן.

אבל אם נקבל דדין מתליעין בעצים הוא של כהני משמר משום שחולקין בקדשים א"כ באמת מסתבר דה"ה כהן שהרג את הנפש, וכ"ש הוא דכהן שהרג את הנפש אינו מחלל עבודתו להתוס' יבמות עא סנהדרין לה (עי' צל"ח חולין כד, ועי' עוד תוס' יבמות ז), ואם נקבל את סיפורי יוסיפון שהכהנים הגדולים היו מהם מרצחים (וע"ע יומא ט) ובכל זאת המשיכו לעבוד עבודה, וכך הפשטות ברפ"ב דיומא עי"ש שהיה איזו מציאות במקדש שהמרצח יעבוד עבודה, אפשר דבשעת הדחק סמכו זה על זה שאינו מחלל עבודה.

ומה שכהן שהרג את הנפש חולק בקדשים לכאורה משום דלא גרע מכהן משומד ושעבד ע"ז שנאמר להדיא שאינו עובד ואילו כהן שהרג את הנפש נאמר רק שאינו נושא כפיו בברכות לב, ולא נאמר להדיא בגמ' דינו על עבודה ונתפרש בזהר פרשת פנחס ויש לציין דלכאורה יש דעות בראשונים שכהן שהרג את הנפש כשר לעבודה ורק פסול לנשיא"כ (ועי' תוס' יבמות שם וסנהדרין לה, ועי' ראבי"ה סי' קנא ורוקח סי' שטו) וכן משמע מסתימת הרמב"ם שהביא דין זה רק בהל' נשיא"כ (תפילה פט"ו ה"ג).

ויש לציין דמצינו עוד נידון לגבי כרות שפכה שנחלקו בו הפוסקים אם חשיב בקדושת כהונה או לא לענין כמה דברים, ודיברתי מזה בתשובה אחרת, ועי' בחלקת מחוקק אה"ע ריש סי' ה ובמה שציינו בספר המפתח על הרמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ז ה"ח.

לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.

מק"ט התשובה הוא: 120923 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120923