(כהקדמה לתשובה יש להדגיש שנושא התשובה אינו באופן שנפל כמות ניכרת של שמן, ולא מדובר באופן שהכלי החלבי היה רותח, ולא מדובר באופן שנפל על מאכל).
תשובה:
יש מקום להקל והמקיל יש לו על מי לסמוך, ועכ"פ בענייננו שמשמע שמדובר בניצוץ של שמן כל שהוא ולא על טיפת שמן שיש בה ממש.
ולגבי אם מחמיר להכשיר את הכלי החלבי לשופרא דמילתא, גם אם הכלי עשוי מחומר שמחמירים מלהגעילו במקום שיש חיוב הגעלה, מ"מ בנידון דידן שההכשרה היא לשופרא דמילתא ודאי שאין צריך להחמיר ולזרוק את הכלי, וטוב לעשות עירוי רותח ג' פעמים.
ויש לציין שאפי' בעירוי גמור של בשרי מכלי ראשון באופן שנפסק הקילוח (דהיינו שלא היה חיבור ישיר של קילוח מהבשרי לחלבי) אינו חמור כ"כ, וגם אם היה יותר מטיפה אחת אם היה באופן של נפסק הקילוח, אינו ברור לדינא שיש לזרוק את הכלי בכלי שאינו להגעלה, ויש שכתבו אפי' בזה להקל לערות עליו ג' פעמים.
מקורות:
לגבי ציר הזכיר הרמ"א שאוסרת את המקום שנפלה (עי' יו"ד סי' צא), אך לגבי טיפת רותח בודדת, הרמ"א גופיה בדרכי משה (סי' צג ססק"ב) הקיל משום שהטיפה איבדה את כוחה, והש"ך חלק עליו, ויש סתירות בזה בדעת הש"ך, והרבה אחרונים עמדו לתרץ בזה הסתירה בש"ך (ומהם הפר"ח והפמ"ג והכו"ת והפר"ת ועוד, עי' בספר השלחן כהלכתו פ"ה סי' נ שהביא הרבה מ"מ בזה), אבל היוצא מדברי כמה מהם מרוח הדברים שהיה פשיטא להם שבמקום שיש לשער שהחום נשאר גם אחרי נפילת הטיפה קשה להקל בזה, ולכן בענייננו שמדובר בטיפת שמן רותחת יל"ע המציאות בזה, שכן השמן בזמן רותח מאוד בזמן שהוא על האש, (ובחלק מהאחרונים נזכר גם ענין חילוק זה שיש הבדל אם הוא על האש), ואם יש בה ממש יש לדמותה יותר לאופן של מכסה שיש בו לחלוחית של ממש המבואר שם, ואם מדובר בטיפה בשיעור כל שהוא של ניצוץ שמן, יש מקום לומר שהוא מכלל האופן שמודה הש"ך לדרכי משה.
לגבי עירוי רגיל באופן שנפסק הקילוח עי' ברמ"א ופמ"ג ואחרונים בכ"מ שהאריכו בזה ואכמ"ל, ויש אחרונים שנקטו שנפסק הקילוח דינו ככלי שני או שעכ"פ הוא חומרא בעלמא להחשיבו ככלי ראשון, ועי' סי' צב, ועי' חת"ס יו"ד סי' צה שהקיל עירוי ג"פ אפי' בכלי חרס באופן שנפסק הקילוח.
מק"ט התשובה הוא: 5548 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5548
