הנה היחס הנכון לדברי תורה הוא באהבתה תשגה תמיד כמ"ש בגמ' עירובין נג על ר"א בן פדת, וכן אמרו בכ"מ בגמ' וירושלמי על חכמים שהרהרו בשמועות ומחמת זה יצאו מחוץ לתחום, ואמנם יש מושג של טירדא לצורך פרנסה ואז אי' בגמ' לא תתחזו קמאי (עי' ברכות לה ע"ב), אבל זה מחמת ההכרח ורק לענין השהות בישיבה, וגם שם אין הכונה שיתבטלו מד"ת, וכמ"ש במשנה באבות המפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, ובספרים שרשמו את הנהגות בני הישיבות בחו"ל לפני השואה מובא שאף כשנסעו לדאטשע (חופשה) לצורך הבראת הנפש, אעפ"כ היו מדברים בלימוד כל הזמן שחזרו ממרחצאות וכיו"ב כמבואר שם.
ואי' בגמ' בסוכה כח ומעולם לא מצאו אדם וכו' אלא יושב ושונה.
ואי' בגמ' דר' זירא כי הוה חלש מגירסיה ישב על פתח בהמ"ד כדי לעמוד לפני החכמים ולקבל שכר, והנה בודאי היה לו תירוץ שהרי למד על כלות הכוחות כמבואר שם, ואם היה מחפש תירוצים היה לו תירוץ טוב, ואעפ"כ התאמץ לעשות מה שיכול כרגע, ולא ראה שום זכות או פטור לעצמו כי פשוט אינו משתלם, כי האי עלמא כבי הילולא דמיא וכו' בברכות לא ר"פ אין עומדין.
ואי' בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה העושה תורתו עיתים הרי זה מיפר ברית.
ואי' בגמ' בסנהדרין וכו' אשה חסר לב זה הלומד תורה לפרקים, והיינו שמי שנשא אשה כמו ת"ח שנשא את התורה דקרי ביה מאורסה כמ"ש בסנהדרין, הרי הוא מחוייב בכל שעה אליה, אבל וכו' בשעה שאינו עמה אין לו שום שייכות אליה, יעוי' ברש"י שם, ועי' באגרת הקודש המיוחסת להרמב"ן מש"כ הנהגה כזו שהיא הנהגת בעלי החיים עם בת זוגן, ומי שאינו נשוי לתורה אלא שייך אליה רק כשלומד אינו דומה בזה לנשוי לתורה.
ואי' בגמ' שהלומד תורה בפני עם הארץ כאילו וכו' ארוסתו בפניו מטעם הנ"ל ופשוט.
וכ' החזו"א שבכל פסיעה ופעולה הרי הוא מתייעץ עם ד' חלקי השו"ע.
ובחפץ חיים כ' שכל אותן שעוסקים לפרנסתן יותר ממה שמוכרחים ייתבעו על זה ועי' שם שהאריך בזה, משום שהיו יכולים ללמוד בזמן זה, והובא בשם החפץ חיים שכשהי' מזדמן לו שטיחים (ולאו דוקא שטיחים) היה אומר שמרגיש ממש שהוא דורך על דפי גמרא, כי הרי באותו זמן שנעשה מאמץ להתעשר ולקנות שטיחים, אפי' בעשירות כל דהוא, היה יכול בזמן זה ללמוד, ומה נענה אנן.
ואי' בגמ' בשבת י ע"א שאמר אחד האמוראים על אמורא אחר שקם באמצע לימודו להתפלל מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה ומה נענה אנן אם מבטלים תורה שלא לשום סיבה אלא רק כי רוצים להרגיש משוחררים מן התורה רחמנא ליצלן.
וע"ע מה שכתבתי בתשובה על דיבור ד"ת בשמחות (מק"ט 1558), ובמקורות שהבאתי שם.
ואי' בגמ' במנחות צט ע"ב דגם תנא שלמד כל התורה אם רוצה ללמוד חכמת יוונית ילמדנה בשעה שאינה לא יום ולא לילה, שכן כתיב לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה, ומה נענה אנן.
ואי' בע"ז יח ע"ב שהולך למקום של הצגות אסור כי זה מביא האדם לידי ביטול תורה, ואי' שם שאפי' לעבור ליד אסור שמא יכשל, ומה נענה אנן.
ואי' ביומא יט ע"ב שהשח שיחת חולין עובר בעשה ובלא תעשה והובא להלכה במג"א ומשנ"ב סי' קנז.
ובספר גדולה שימושה ראיתי שהובא על הגרי"ש אלישיב שכשהיה מגיע לשמחה היה משים ב' כיסאות (מושבים) על ידו, ועל אחת מהם היה נשען ועל הכסא השני היה מניח את כובעו, וכל זה היה עושה כדי שלא יבואו וישבו לידו וישאלוהו מה נשמע וכיו"ב (כדי להיות נורמלי כביכול) ויבטל מן התורה דקה אחת שלא היה צריך.
ועל הגרי"ז ראיתי מעשה שבפ"א בפורים ישב כולו שקוע בתורה ובקדושה והגיע בחור אחד שכנראה לא היה בדרגה של הגרי"ז והגיע בתחפושת או במשהו כזה וניסה להסתובב ולעשות קלות דעת כדי ללמד את הגרי"ז להתבטל מן התורה (שכך נכון לעשות לפי ההשקפה העקומה של אותו הבחור) ואף אחד לא התייחס אליו, ואז פנה הבחור להגרי"ז ושאל אותו אולי הרב רוצה להיות קצת יותר נורמלי עפ"ל, ואז מיד גרשו בני הגרי"ז ממנו את אותו הבחור ולא זכה עוד לראות פני קדשו של הגרי"ז.
ויש הרבה להאריך בזה, ופשוט שההנהגה הזאת שאומרים שאין רוצים שייכות לתורה היא הנהגה פסולה ובלתי מתקבלת על הדעת, ואצל ת"ח שזכיתי להכיר כל ענייניהם ומעייניהם היה בתורה ותמיד לא היה אפשר לדבר עימהם רק בתורה ושום דבר אחר לא עניין אותם, ומי שמרגיש יש לו קושי בזה, כדאי לחשוב אם יכול למצוא פתרונות ורעיונות כיצד לצאת מהיצה"ר הזה, ובשום אופן לא לאמץ כהנהגה קבועה הנהגה פסולה כזו.
ולענין מקומות שמפחדים שאם ידברו בד"ת ייחסמו על ידי גורמים שונים צריך למצוא תיקון לזה, ולא אכנס לזה כרגע.
מק"ט התשובה הוא: 6712 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/6712
