יש להזהר בדיני שמא ימשך כמו בכל מצוה דרמיא עליה ואף באופן שמעמיד שומר וכיו"ב אינו כדאי להמתין מכמה טעמים וגם בלימוד אין ראוי להתעכב קודם, ובמקום הצורך דביטול תורה באופן שיש צורך מיוחד אם העמיד שומר עכ"פ עדיין לא ...קרא עוד
יש להזהר בדיני שמא ימשך כמו בכל מצוה דרמיא עליה ואף באופן שמעמיד שומר וכיו"ב אינו כדאי להמתין מכמה טעמים וגם בלימוד אין ראוי להתעכב קודם, ובמקום הצורך דביטול תורה באופן שיש צורך מיוחד אם העמיד שומר עכ"פ עדיין לא נכנס לסוכה ואין חשש לגשמים מותר להקל לפי הצורך כיון שאינו ברור שיש איסור כלל בשהייה מעיקר הדין, ובמקום ת"ת דרבים או מי שתורתו אומנתו יש יותר מקום להקל ובלבד שיעמיד שומר.
מקורות:
הנה בתחילת דבריכם הבאתם דברי המטה אפרים סי' תרכה סמ"ד שלא להשתהות באכילה בליל סוכות, ואחר כך הבאתם כמה נידונים שמצינו בפוסקים בעלמא לענין מהות השמירה המועלת במצוות אחרות שיש בהם ג"כ איסור לשמא יימשך.
ולענ"ד דכוונת המטה אפרים כאן הוא גם מצד עצם השיהוי שהוא דין לכתחילה כמו שיתבאר מטעם כבוד יו"ט ומשום מצוה דרמיא עליה, והוא נוסף על האיסור הדיני שיש שמא ימשך, ולכן גם כשמעמיד שומר כוונת המטה אפרים דיש להזדרז, והוא הדין כשאינו לומד כלל דמצד עיקר הדין אין איסור לאחר את אכילת הלילה כמו שהוא במעריב, ואעפ"כ פשוט מלשונו של המטה אפרים שהוא מזהיר להקדים גם בזה, דלרבותא קאמר דגם לצורך לימוד לא יאחר וכ"ש מי שאינו לומד.
והנה לגבי הענין הנ"ל המבואר במטה אפרים (שלא להמתין משום כבוד יו"ט) משמע לכאורה בדבריו שעיקר אזהרתו הוא כשכבר עומד בסוכה וז"ל, אחר שיכנס לסוכה והשלחן ערוך והכל מתוקן לסעודה אין לעשות שהות אפילו בענין לימוד, רק יעשה קידוש מיד, ומכל שכן אם אין הרקיע בטהרתו ויש לחוש שמא ירדו גשמים שלא ישהה כלל ע"כ.
ומבואר דיש האופן שאחר שיכנס לסוכה (שאז כבר הזמין האושפיזין כמ"ש האלף למטה שם [כמו שיובא לשונו לקמן], ולכן אינו נכון להמתין, וגם אם לא אמר הנוסח של הזמנת האושפיזין הנזכר בזוהר מ"מ אפשר דעצם היותו שם חשיב כמזמין האושפיזין כיון שמובטחים אנו שהם באים וכביכול ממתינים לסעודה, דהרי לא הזכיר שם בפנים כלל ענין אמירת האושפיזין אלא כניסה לסוכה גרידא), ויש האופן שאם אין הרקיע בטהרתו (היינו בכל אופן שיש חשש שירד גשם ולאפוקי אם יודע שלא ירד גשם ע"פ הודעות רשות מזג האויר במידה והם הוחזקו כדוברי אמת דפשיטא שבאופן כזה לא מיירי המטה אפרים בטעמו הזה, וה"ה אם עומד במדינה שאין יורד בה גשמים כלל, אז ג"כ אין נפק"מ אם הרקיע בטהרתו או לא), שאז אם אין הרקיע בטהרתו אין לשהות כלל ובתיבת "כלל" יש מקום לכאורה לפרש דרוצה לומר שבזה לא ישהה גם אם עומד חוץ לסוכה ועדיין לא נכנס לסוכה.
ולפ"ז הפשטות הפשוטה נמצאת דר"ל שבאופן שכבר נכנס לסוכה אין להמתין גם אם הרקיע בטהרתו, ובאופן שאין הרקיע בטהרתו אין להמתין גם אם עדיין לא נכנס לסוכה.
ויעוי' גם בסידור יעב"ץ בית יעקב (רחוב ג בית אלקים אות ג) שכתב דאחר שמברך חבירו אחר התפילה הולך לביתו לשלום ונכנס מיד בסוכה אם לא לאיזה צורך עכ"ד, ושוב כתב שם באות ו כשהשלחן ערוך ומתוקן לסעודה לא יעשה שהות אפי' בלימוד ועושה קידוש מיד וכ"ש כשמעונן ויש לחוש לגשם עכ"ל.
והנה ז"ל האלף למטה על המטה אפרים שם סקע"ג הטעם כיון שהזמין האושפיזין יש לו להיות מן הזריזין מקדימין, ושהוי מצוה לא משהינן, וגם שמא ימשך עד חצות הלילה וצריך לאכול כזית עכ"פ קודם חצות עכ"ל, והנה מש"כ שהזמין האושפיזין יש לומר דהוא כעין דרך ארץ שלא לעכבם מפני כבודם, ומש"כ שהוי מצוה לא משהינן היה מקום ליישבו בקל עם תחילת דבריו דאחר שכבר הזמין האושפיזין ממילא כבר יש עליו יותר תוקף חיוב המצוה, אבל יותר נראה דשהוי מצוה לא משהינן אינו שייך דוקא להזמנת האושפיזין (ועי' להלן), ומלבד זה הביא יש טעם אחר דשמא ימשך וכו'.
וכל הדברים כאן אינם ברורים דהרי הטעם שמא ימשך אינו אוסר שיהוי בעלמא בתפילת מנחה ומעריב (ולענין ק"ש של שחרית השו"ע פסק דברי התר"י למהר קריאתה, ובאמת שם בדשחרית החמיר המשנ"ב בסי' פט סקל"ג בשם החי"א דאפי' בשיעור קבוע לא מהני אע"ג דליכא למיחש שם שמא ימשך, אע"ג דבסי' תלא הקיל המשנ"ב אפי' בלומד חוץ לביתו, ובאמת בשחרית נאמרו כמה דינים שנאמרו כמעט רק בשחרית כמו איסור טעימה כל דהוא ואיסור עיסוק בעסקיו ואיסור שאלת שלום במשכים לפתחו ואיסור יציאה לדרך באופנים האסורים, ואפי' במוסף לא נאסרה טעימה כל דהוא כמבואר במשנ"ב ובפוסקים, וצל"ע אם מצינו עוד מקומות שנאמרו דינים כמו בשחרית, ולענין קידוש אין להביא ראיה דשם הוא דין מיוחד בעונג שקידוש במקום סעודה מחמת זה כדפירש רשב"ם וא"כ היא מצוה דתליא באכילה וסברא לאסור כל טעימה קודם לכן), א"כ מה שהזהיר בטעם דשמא ימשך מיירי לכתחילה בעלמא ומצוה מן המובחר, א"כ מאי נפק"מ אם נכנס לסוכה או לא ואם הזמין את האושפיזין או לא, ועוד דטעם דשהוי מצוה לא משהינן לכאורה שייך גם אם עדיין לא נכנס לסוכה כיון שגם זה מוטל עליו להכנס לסוכה ולעשות את הקידוש והסעודה.
ולכן נראה כמשנ"ת דכ"ז אינו מצד חיובים אלא מצד מה שראוי, וגם מש"כ שהוי מצוה לא משהינן ר"ל דכיון שהיא מצוה עוברת וקי"ל מצוה עוברת קודמת למצוה שאינה עוברת, וכיון שהמצוה מוטלת עליו עכשיו ואינה יכולה להתקיים על ידי אחרים (עי' מו"ק ט) וגם אינו יכול להיפטר ממנה, לכך ראוי לו שלא להתעכב.
וכעין מה שכתב השו"ע סי' רעא ס"א לענין אכילה בליל שבת שיש להקדימה מיד ולא לאחרה (ועי' בספר בן ידיד על הרמב"ם שדייק דגם האכילה יש ענין שתהיה מיד ולא רק הקידוש וכן נראה דעת הב"ח שם, וכן דעת הר"ח פלאג'י ביפה ללב על השו"ע שם ע"פ הזוהר ובשם האחרונים וכן הוא במקור חיים למהר"ח הכהן על השו"ע שם, ואולי זהו גם כוונת הלבוש שם שהזכיר ענין האכילה על המהירות ובפני עצמו הזכיר ענין קידוש קודם האכילה, וכן מוכח מגמ' דשבת דלקמן עכ"פ באופן רגיל, ויתכן שכך יסבור גם המטה אפרים לפי שיטתו כאן, ודלא כהמג"א והמשנ"ב שם, ובאמת יש לדון לדעתם בענייננו דשם יש סברא דאמרי' בכניסתו דיש שלמדו שהוא דין בכניסתו ממש ועי' בב"י שם).
ובספר יוסף אומץ להר"י יוזפא הביא מסדר היום (תחילת הפרק סדר קידוש ליל שבת ויו"ט) שהזהיר מאוד על זה [לגבי שבת] וכתב שאפילו בבית הכנסת לא יתעכב הרבה ותיכף בהיכנסו לביתו יקדש מיד ולא יפסיק וכל הזריז להקדים לקידוש היום הרי זה משובח עכ"ל, וכ"ז דלא כשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ב שהקיל בזה.
וגדולה מזו אמרו בשבת קיט לגבי זוגי דרבנן שהתעכבו בלימודם במקום לענג את השבת במטותא מינייכו לא תחלונה, וכ"ש שעונג שבת אינה חיוב גמור מדינא וגם ישנה לשיעורים וגם נדחית מפני עוני וגם היא דברי קבלה ואעפ"כ יש למהר בלימודו בשביל זה, וכ"ש כאן שהוא חיוב והוא דאורייתא ואינו לשיעורים (דא"א לקיימו בפחות מכזית), וצא ולמד מש"כ הרמ"א אפי' לענין לימוד בע"ש שיש למעט כדי להכין צרכי שבת כמ"ש הרמ"א ס"ס רנא, וכ"ש כאן ויש לציין דגם כבוד יו"ט גופא הוא רצון התורה כמבואר ברמב"ן בפרשת בא ועוד ברמב"ן בפרשת אחרי מות.
ובפסחים קט ע"א דאמר ר"ע מימי לא אמרתי הגיע עת לעמוד בבהמ"ד חוץ מליל פסחים וכו', ועי' בדעות בשו"ע ובבהגר"א ובמשנ"ב לגבי קריאת המגילה באלו מצות נדחה להקדים ובאלו מצות נדחה להדחות עי"ש.
ויש לציין דגם אם נימא דהאלף למטה אכן מיירי בטעם שכתב לגבי אושפיזין רק באופן שכבר הזמין אותם והיה בסוכה, מ"מ הרי יש עוד צירוף טעמים נוספים, ולכן כל טעם נוגע באופן אחר, דטעם מה שהזמין האושפיזין אפשר שיותר נוגע אם נכנס לסוכה, וטעם שיהוי מצוה לא משהינן אפשר דיש מקום לומר דנוגע גם כשלא נכנס לסוכה עדיין, וטעם שמא יפסיד חצות עיקרו נאמר באופן שיש לחוש שמא ימשך אבל משמע דבכל גווני קאמר לה לכתחילה למצוה מן המובחר שלא יפסיד המצוה, וזה ודאי אינו נפק"מ אם כבר נכנס לסוכה או לא, וטעם שמא ירדו גשמים הוא מחזק הטעם הזה האחרון שמא יפסיד חצות ושייך בעיקר כשאין הרקיע בטהרתו, אבל ג"כ לכל הצדדים טעם זה אינו דוקא כשכבר נכנס לסוכה כמו שנתבאר בתחילת התשובה.
וכל הטעמים דלעיל הוא אף אם אינו לומד או אם לומד ומינה לו שומר כדין, ואה"נ יש לציין דאמנם באופן שלא מינה שומר ללימוד יש בזה בעיה נוספת מצד שעשוי להתבטל ממצוה דרמיא עליה, ויתכן שאם לא מינה שומר יהיה אסור מדינא, וכמו שהערתי בשכיחא לענין ההולך לישן קודם קידוש בליל שבת, מ"מ כאן גם כשמינה שומר יש לו להקדים מצוה דרמיא עליה.
ובאופן אחר יתכן לבאר הטעם דשהוי מצוה לא משהינן דשייך דוקא אחר שנכנס לסוכה, דעיקר מש"כ המטה אפרים אחר שיכנס לסוכה אינו רק משום שהזמין האושפיזין אלא גם משום שעכשיו מוטלת עליו המצוה, וכלשונו אחר שיכנס לסוכה והשלחן ערוך והכל מתוקן לסעודה ע"כ, ורצה לומר דעכשיו כבר חל עליו חיובא בודאי וכבר יש כאן מעין מעביר על המצוה כיון שהכל מתוקן לפניו אם לא יתקדם לזה.
ולכן נמצא דבס"ה יש כאן כמה טעמים, טעם אחד כמו בכל שבת שאין לאחר, וטעם שני משום דהוא כעין אין מעבירין על המצוות, וטעם שלישי משום שכבר הזמין את האושפיזין בעצם היותו שם, וטעם רביעי שמא ירדו גשמים וכ"ש אם אין הרקיע בטהרתה, והיינו טעם דשמא ימשך כמו בדין מעריב, וכמו שנתבאר דאפי' טעם דשמא ימשך שהוא מעיקרו טעם השייך מצד הדין (כגון באופן שלומד ולא העמיד שומר) אעפ"כ כאן יש מקום להקפיד בשמא ימשך יותר גם בדבר שאינו מחוייב מצד הדין כיון שהיא מצוה חביבה הבאה מזמן לזמן.
ויתכן עוד דמש"כ המטה אפרים אחר שיכנס לסוכה אינו משום דתליא בבחירתו אם רוצה להיכנס לסוכה או לא, דגם מש"כ על השלחן ערוך ומתוקן לסעודה, וכי תימא שזה בבחירתו אם לעשות כן או לא, דהרי בזה ודאי בעינן שלחנו ערוך מבעוד יום כמו בשבת, א"כ מאן לימא לן דבבחירתו אם ליכנס לסוכה עכשיו או לא, וכידוע שהמטה אפרים נסדר ע"פ סדר ההנהגה בזה אחר זה, ומתחילה דן מתי לעשות הקידוש וכו', ואחר כך מפרש דאחר שנכנס לסוכה יתחיל מיד, ומאן לימא לן שהוא תליא בבחירתו ויכול להתעכב בכניסה לסוכה (ועי' יסוד ושורש העבודה), ובזה ניחא דלא תקשי מכל שבת שכתב השו"ע שיש לו להקדים הסעודה אע"פ שעדיין אינו בביתו לפני שלחנו.
לעיקר הנידון שעוררת במכתבך למעשה האם אפשר להקל לצורך לימוד או לא, הנה זה ברור שהשאלה היא רק באופן המותר על פי דין כשיש שומר או שמירה באופן המועיל, ואעפ"כ לכתחילה יש לאכול מיד, וזה עיקר דעת המטה אפרים.
ומצינו קולות למי שתורתו אומנתו לימוד בקריאה"ת למי שתורתו אומנתו לכל חד מהדעות כדאית לה, ולימוד תחת שמונ"ע למי שתורתו אומנתו (עי' שבת י ע"א), ועי' סי' צ סקי"ח, ולא שממש שייך לכאן אבל חזינן שהכירו בזה שמצוות לימוד תורה הוא גדול מכל המצוות (עי' מו"ק ט ע"א וירושלמי פאה פ"א ה"א) ועוד.
וכן מצינו באופנים מסויימים שהקילו בת"ת דרבים, ועי' עוד בסוגי' דברכות גבי ר' יהודה הנשיא בשעה שהיה מעביר ידיו על פניו ובראשונים שהזכירו שם לגבי הקולות שהקילו בת"ת דרבים (וקצת דיברתי מזה בתשובה אחרת), וגם לענין קידוש בליל שבת עי' בהגהות הרי"ש נתנזון על השו"ע שם בסי' רעא ס"א דבת"ת דרבים יש להקל, וגם במשנ"ב בס"ס רנא שם הקיל בת"ת דרבים בלימוד בע"ש, ועי' בספר יאר נתיב על נתיבות התלמוד ספר ב מער' לימוד כט שהביא סמך לזה בירושלמי פ"א דסוטה ומויק"ר פ"ט ועוד מדרשים שכך היו נוהגין בזמנם לענין ליל שבת קודם הסעודה, ועי' עוד בסוגי' דמגילה ג ע"א לענין ת"ת דרבים, וכן בלימוד קודם שחרית בלא שומר הקילו בת"ת דרבים במי שמלמד לרבים כמ"ש בסי' פט.
אבל אם יש צורך לימוד לפעמים האידנא מקילים יותר כל דבר שאינו אסור מעקר הדין לצורך לימוד עכשיו שהדורות חלושין וצריכין חיזוק, וכמו שידוע ההתבטאות של החזו"א לענין הליכת תלמיד ישיבה לסעודת ברית מילה, והכל לפי הענין ולפי הצורך וכמובן שהאומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו, ולכך צריך לידע הדרך הישרה בזה, ובודאי שאם אפשר להקדים לבהמ"ד וללמוד קודם מעריב או קודם מנחה יוצא גם סברת המטה אפרים בזה.
ומיהו לפי מה שנתבאר שבדברי המטה אפרים יש כמה טעמים ואין כולם נוהגים בכל גווני, חשבתי לפ"ז אולי ג"כ מש"כ שלא ילמוד אולי גם זה אינו נוגע בכל גוני אלא רק כשכבר נכנס לסוכתו או כשיש חשש אמיתי שירדו גשמים על הדרך שנתבאר, שבאופנים אלו השהיה היא חמורה יותר, משא"כ כשעומד חוץ לסוכתו דלפי מה שנתבאר שאין שום ראיה ברורה מתוך דברי המטה אפרים להחמיר בזה (דלענין הזמנת האושפיזין הרי מיירי בתוך סוכתו, ולענין מה שטענתי שאינו מפורש בדבריו שאינו מחוייב להיכנס לסוכה, מ"מ גם אינו מפורש להיפך, ולענין מש"כ שהוי מצוה וכו', הרי לפי מה שנתבאר דיש צד לפרשו רק כשכבר עומד בסוכתו והכל מוכן כדין אין מעבירין וכו', ולענין מש"כ מצד שמא ימשך אולי מיירי בעיקר באופן שיש חשש לגשמים שבזה מחמיר גם כשהוא מחוץ לסוכה כדמשמע בפנים, ולענין השו"ע לענין הקדמת האכילה בליל שבת שמא לענין זה ס"ל כהמג"א שהעיקר הוא הקידוש וס"ל כהמקילים שבקידוש דאורייתא בכניסתו יצא כבר במעריב, ועי' במשנ"ב ריש סי' רעא סק"א וסק"ב, וממילא אין הכרח ברור להחמיר בזה, וכ"ש שאין כאן חיוב להחמיר מעיקר הדין דכל הלילה זמנה של אכילת הכזית עד חצות, א"כ אין מחוייב להחמיר במקום צורך אמיתי).
מה שהקשה כת"ר על מש"כ בכתב סופר או"ח סי' קי"ח היאך כתב דילפינן הקדמת האכילה מפסח לסוכות, והקשה כת"ר דהרי בפסח הוא דין מיוחד שלא ישנו התינוקות, הנה אה"נ דהכתב סופר לא קאמר מצד זה דדינא דלא ישנו אינו שייך באמת לסעודה אלא למצוות והגדת לבנך, וממילא לא את טעם זה לומדים מפסח לסוכות, וגם הוא דין חיצוני דתליא בתינוק אם יש תינוק, אלא אידך טעם שהביא שם שבפסח מאחר שאינו להנאתו כמבואר שם, א"כ בודאי שייך זריזין מקדימין וממילא טעם זה למדין גם לסוכות כיון שהוא טעם השייך לסעודה עצמה ושייך ללמוד משם לכאן, רק דגם בזה צ"ב דקיי"ל להלכה כר"ע דאין למדין אפשר משאי אפשר דלא כר"א וצ"ל שסובר דאינו מוגדר שאי אפשר כיון שבשניהם הוא אפשרי, ואולי משייך זה לנידון של דון מינה ומינה, וצל"ע.
ובתשובות נפרדות [ד"ה הלומד בבית הכנסת בליל שבת או יום טוב קודם סעודה האם חשיב שומר כיון שודאי יבוא לביתו, וכן בד"ה מי שלומד לפני מעריב עם קטן שהוחזק כבר להפסיק לימודו ולא יישאר הרבה האם חשיב כשומר] אתייחס לעוד נקודות שהעיר כת"ר במכתב.
קרא פחות
