עש”ק פ’ כי תבוא תשע”ה קרית ספר מה שהקשה כת”ר על מש”כ רש”י ר”פ כי תבוא דדריש שלא נתחייבו בבכורים עד ירושה וישיבה, דלכאו’ תיפוק ליה שעדיין לא היה מזבח, והקשה עוד דדרשא זו ליתא בספרי, ור”ל דאינו מובן מנ”ל לרש”י לדרוש ...קרא עוד
עש”ק פ’ כי תבוא תשע”ה
קרית ספר
מה שהקשה כת”ר על מש”כ רש”י ר”פ כי תבוא דדריש שלא נתחייבו בבכורים עד ירושה וישיבה, דלכאו’ תיפוק ליה שעדיין לא היה מזבח, והקשה עוד דדרשא זו ליתא בספרי, ור”ל דאינו מובן מנ”ל לרש”י לדרוש זה מדנפשיה.
תשובה – ראשית כל יש לידע דדרשא זו אית’ במדרש תנאים לדברים פרק כו פ’ א, כי תבוא אחר ירושה וישיבה הכת’ מדבר אתה אומ’ כן או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד ת”ל וירשתה וישבת בה היה ר’ ישמעאל אומר הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם פירט את אחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה פורש אני כל הביאות שבתורה שלא יהו אלא לאחר ירושה וישיבה עכ”ל.
[וגם יעויין לשון הספרי וירישתה וישבת בה – משתירש תשב, ואפשר דר”ל משתירש ותישב].
וז”ל הגמ’ בקידושין דף לז ע”ב, אמר אביי האי תנא דבי ר’ ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר’ ישמעאל דתנא דבי ר’ ישמעאל הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה ואידך משום דהוה מלך וביכורים שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ואידך צריכי דאי כתב רחמנא מלך ולא כתב ביכורים הוה אמינא ביכורים דקא מיתהני לאלתר וכו’, והובא גם בילקוט כאן ובפ’ שלח רמז תשמ”ה וברא”ם כאן.
[וכ”א גם בירושלמי דסוטה פ”ז ה”ג].
ומה שהקשה איך ס”ד שיקריבו קודם שהיה בית המקדש, הנה סגי במה שהיה אז מזבח במשכן בגלגל אז, ואיכא עכ”פ דעה כזו בסוף זבחים, [דף קיב ע”א], ר’ יהודה אומר כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל מה בין אהל מועד שבמדבר לבין אהל מועד שבגלגל אהל מועד שבמדבר לא היו במות מותרות אהל מועד שבגלגל היו הבמות מותרות ע”כ, וי”ל דאליבא דהך תנא הוא דקאמרינן.
וז”ל הרמב”ן דברים פרק כו, ובספרי (תבוא ב), והלכת אל המקום אשר יבחר ה’ אלהיך לשכן שמו שם, זה שילה ובית עולמים.
ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני הזמנים האלו, אבל גם בנוב וגבעון יקריבו הבכורים, אבל בבמת יחיד אינן קריבין דמזבח כתיב.
ואולי ממה שכתוב (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלהיך, לא קרבו באהל ובמשכן, אלא בשילה שהיה שם בית אבנים ובבית העולמים ע”כ.
ובפי’ הטור עה”ת הביא לשון הרמב”ן ז”ל בביאור יותר, וז”ל ואפשר שגם לפי הספרי לא בא למעט נו”ג מביכורים.
ולא בא אשר יבחר וגו’ אלא לומר שבחר בשילה ובבית עולמים ונאסרו הבמות.
אבל לעולם לא בא למעט נו”ג מביכורים וכו’ עכ”ל.
וז”ל התוס’ פסחים דף לו ע”ב, וביכורים נמי נאכלין בנוב וגבעון ובכל ערי ישראל דמאי שנא והיכי ממעטינן להו מבכל מושבותיכם ע”כ.
ומבואר ג”כ מדבריהן ז”ל שבכורים מביאין ג”כ בבמה, ולפ”ז לק”מ כיון דלולי דרשא דהכא הו”מ שפיר להביאן למשכן שהיה בגלגל אז קודם שירשו וישבו.
ואגב אורחן אביא בזה בקוצר לשון הביאור על ספר המצוות לרס”ג להגרי”פ פערלא [עשין – עשה פד פה], והנה במש”כ רבינו הגאון ותקרא במקדשים.
צ”ע לכאורה דמשמע מלשונו דבכל המקדשים היתה נוהגת מצות בכורים בבית עולמים ובשילה ובנוב וגבעון.
דכולהו איקרי מקדש.
וכמבואר ברמב”ם (פ”א מהלכות בית הבחירה) עיין שם.
אבל בספרי (פרשת תבא פיסקא רצ”ח) תניא וכו’ [כמובא לעיל], עיין שם.
משמע דדוקא בית עולמים ושילה.
אלא שראיתי להרמב”ן ז”ל שהביא ברייתא זו דספרי.
וכתב עלה וז”ל כו’ [כמובא לעיל], עכ”ל עיין שם.
הרי שנסתפק בדבר לומר דמאי דנקט בספרי שילה ובית עולמים.
היינו רק לומר דבזמן שילה ובית עולמים אינו יכול להביא אלא בשילה ובית עולמים דוקא משום דהבמות נאסרו אז.
אבל ה”ה בנוב וגבעון נהגו ביכורים.
ואמנם לענ”ד דבריו תמוהים אצלי.
דממה נפשך אם רצה לומר דנקט שילה ובית עולמים למעט במה.
א”כ ראוי לומר דמדממעט בשילה ובית עולמים מוכח דדוקא בזמן שילה ובית עולמים דהבמות נאסרו אין מביאין ביכורים בבמה אבל בנוב וגבעון דהותרו הבמות לא מיבעיא לנוב וגבעון דמביאין ביכורים.
אלא אפילו לבמה בזמן נוב וגבעון מביאין.
דאם לא כן לא הו”ל למעט במה בזמן שילה ובית עולמים שהי’ זמן איסור הבמות.
כיון דאפילו בזמן נוב וגבעון שהותרו הבמות אין מביאין ביכורים בבמה.
ואם רצה לומר דלהכי נקט בספרי שילה ובית עולמים.
משום דכתיב בקרא המקום אשר יבחר ה’.
וזה שילה ובית עולמים שנאסרו הבמות.
ולהכי קרי להו קרא מקום אשר יבחר.
וה”ה לנוב וגבעון אלא דלא מיקרו מקום אשר יבחר.
כיון דבזמן נוב וגבעון הותרו הבמות.
תמוה דכיון דבקרא כתיב והלכת אל המקום אשר יבחר ה’.
אם איתא דנו”ג לא הוו בכלל מקום אשר יבחר ה’ אלא שילה ובית עולמים.
א”כ הו”ל כאילו מפורש בקרא שילה ובית עולמים.
ובודאי אימעטו נו”ג.
וראיתי בפי’ הטור עה”ת דשם הביא לשון הרמב”ן ז”ל בביאור יותר.
וז”ל וכו’ עכ”ל עיין שם.
ולא ידענא איך לא בא למעט.
כיון דבהדיא כתיב בקרא והלכת אל המקום אשר יבחר ה’ וגו’.
והרי לפי דברי הרמב”ן אין זה אלא שילה ובית עולמים.
וא”כ ממילא אימעטו כל מקומות אחרים ובכללן גם נוב וגבעון.
דאם לא כן למה פרט מקומות אלו של שילה ובית עולמים.
וגם בלא”ה לשון הטור בשם הרמב”ן דמשמע דכתוב זה בא לאשמעינן עיקר דינא דאיסור הבמות בזמן שילה ובית עולמים וזה תמוה חדא מהיכא משמע ליה דקאי קרא על שילה ובית עולמים טפי מנוב וגבעון.
ועוד דהך דינא ילפינן לה (בפרק בתרא דזבחים קי”ט) מקרא דכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה עיין שם.
וכן הוא בספרי (פרשת ראה פיסקא ס”ו) עיין שם.
ולכן דברי הרמב”ן ז”ל צ”ע אצלי ולא ירדתי לסוף דעתו כעת.
גם קשה דהא סתם ספרי ר”ש.
והרי ר”ש קאמר בזבחים שם דמנוחה ונחלה זו וזו ירושלים.
וא”כ ס”ל דלא נאסרו הבמות עד שנבנה בית עולמים.
וא”כ גם בשעת שילה הותרו הבמות כמבואר שם עיין שם.
ואף דבברייתא דלעיל מיניה קתני ר”ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה עיין שם.
כבר הכריח הר”ב טו”א (במגילה ט’ ע”ב) דט”ס הוא וגירסא משובשת עיין שם.
מיהו נראה דאשתמיטתי’ תוספתא (סוף זבחים) וספרי (פרשת ראה פיסקא ס”ו) דגם שם איתא כבגירסא שלפנינו עיין שם.
גם מש”כ הרמב”ן ז”ל דמדכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלקיך ילפינן דלא קרבו בכורים אלא בשילה ובית עולמים שהי’ שם בית אבנים.
תמיהני דא”כ באתנן דכתיב בי’ לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה’ אלקיך לכל נדר וגו’.
נימא דליכא איסור אתנן ומחיר כלב אלא בשילה ובית עולמים ולא בנוב וגבעון.
והרי בספרי (תצא פיסקא רס”א) מבואר דגם בבמה נוהג איסור אתנן.
דקתני התם נדר פרט לדבר הנדור.
כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה עיין שם.
וכ”ש נוב וגבעון.
ואין לומר דשאני התם דגלי קרא.
הא ליתא.
חדא דעכ”פ שמעינן דאפילו במקום דכתיב בית ה’ אפילו הכי גם במה בכלל.
ועוד דהתם קרא לא אייתר.
דאיצטריך נמי לרבות את העוף כדדריש התם לקמן עיין שם.
וכדתנן נמי (בפ”ו דתמורה ל’ ע”ב) עיין שם עכ”ל הגרי”פ.
והנה הגרי”פ האריך בזה הרבה, ולא שייך להעתיק כאן כל דבריו, אך אביא עוד בקוצר וז”ל, ומעתה לפ”ז מדכתיב בבכורים תביא בית ה’ אלקיך כל המקדשים בכלל.
בין משכן שילה ובין משכן דנוב וגבעון ובין בית עולמים.
ואין לנו למעט מזה נוב וגבעון.
דהכל בכלל בית ה’.
כל זמן שאין לנו ראיה ממשמעות הכתוב שבא לחלק ביניהם.
וא”כ מזה אין לנו שום גמגום לדעת רבינו הגאון ז”ל.
אבל ודאי מברייתא דספרי שם דקתני בהדיא והלכת אל המקום אשר יבחר ה”א זה שילה ובית עולמים.
משמע ודאי דבנוב וגבעון לא נהגה מצות בכורים.
וראיתי להתוס’ (בפסחים פרק כל שעה ל”ו ע”ב) בד”ה דאמר ר”א וכו’ שכתבו ג”כ בפשיטות דמצות בכורים היתה נוהגת גם בנוב וגבעון.
ועדיפא מינה כתבו שם דנאכלין בזמן נוב וגבעון בכל ערי ישראל כמעשר שני עיין שם בדבריהם.
וכן דעת התוס’ (בפרק בתרא דזבחים קי”ט ע”א) בד”ה באו לנו”ג וכו’.
אלא דשם ס”ל דלא היו נאכלין אלא בנוב וגבעון.
משום דבכורים בעו הנחה אצל המזבח, כ”ז לשון הגרי”פ.
ועוד כתב שם, ולפ”ז אתי שפיר דברי הספרי דלכאורה אינו מובן מאיזה משמעות משמע ליה למעט נוב וגבעון.
אי משום דכתיב אל המקום אשר יבחר ה’ אלקיך.
הרי ודאי גם נוב וגבעון בכלל מקום אשר יבחר ה’.
עכ”ל, וע”ש באורך.
קרא פחות