תרגום

נשאלתי מבני היקר מאיר נ”י בעשרה בטבת תשפ”ה למה היה חרון אף בעת כתיבת התורה בלשון יונית דהרי מצינו במתני’ דסוטה שכשעברו את הירדןן נצטוו לכתוב על האבנים בע’ לשון, ויעוי’ בגמ’ בסוטה דאז היה בזה טעם שנתחייבו מחמת זה כלייה הגויים שהיה להם ללמוד ולא למדו, ועי”ש במהר”צ חיות שיישב מ”ט לא היה איסור בזה ללמד תורה לגוים, ולפ”ז מיושב ג”כ למה לא היה איסור בכתיבת התורה באר היטב דזה היה כדי שיתחייבו האומות כליה שלא יטענו שלא היה להם ללמוד ולא למדו (וכעי”ז אי’ בפסיקתא ולמה נראית כמחזיר עליהם כדי להרבות שכרינו ואי’ בספרי שאז נענשו כשלא קבלו כדכתיב ועשיתי באף ובחמה נקם את כל הגוים אשר לא שמעו).

במגילה ג ע”א מבואר דתרגום של נביאים נתגלה על ידי יונתן בן עוזיאל כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, אפשר דעיקר הקפידא בתרגום הנקרא בבהכנ”ס שיתרגמו דוקא בתרגום זה, אבל שלא בבהכנ”ס אין איסור בלימוד שאר המפרשים (וכיו”ב לגבי שנים מקרא יש מהפוסקים שהזכירו דאין להשתמש במקום תרגום או פרש”י בפירוש שיש בו דברים דלא כחז”ל), ובזה ניחא דהמפרשים פירשו בכמה מקומות דלא כהתרגום, ובחידושי על הגמ’ שם כתבתי בזה עוד.