חיוב תפילה

הנה בתפילת נשים יש ב' דעות מפורסמות, דעת המג"א בסי' קו (הובא גם במשנ"ב שם סק"ב) בדעת הרמב"ם שחייבות רק בבקשה בכל יום (דחכמים לא תקנו בהם יותר ממה שמחוייבות מדאורייתא, ראה אג"מ או"ח ח"ד סי' קא סק"ב), ודעת הפוסקים בדעת הרמב"ן שחייבות בתפילה כאנשים.

והמנהג היה נפוץ בעבר וגם עכ"פ באופן חלקי כיום (יתכן פחות מזמנם) כהדעה הראשונה כמ"ש המג"א שם, מאידך גיסא המשנ"ב הכריע דהעיקר לדינא כהדעה השניה, וכן מבואר גם דעת המג"א ריש סי' ע שעיקר דעתו לדינא ג"כ כהכרעת המשנ"ב ולפ"ז לכאורה כל מה שכתב בסי' קו הוא רק כדי ליישב המנהג (ועי' בהליכ"ש עוד אופנים ליישב המנהג בזה ומ"מ האופנים דחוקים פחות או יותר לדינא כמו שנתבאר בתשובות אחרות).

וכתב המשנ"ב דגם שעיקר הדין שחייבות בשחרית ובמנחה אבל בערבית פטורות כיון שתפילת ערבית רשות ולא קבלוה הנשים עליהם (אלא רק האנשים בלבד), ודבריו דלא כצל"ח בברכות כו ע"ב ועה"ש סי' קו ס"ז שנשים מחוייבות בערבית, ואע"ג שבאגרת התשובה להרר"י כתב שתהיינה זהירות גם בערבית כבר הבאתי הרבה ראיות שחלק מההנהגות בכתבי המוסר להרר"י אינם חיוב מן הדין וכמבואר גם מדברי הב"י באו"ח סי' ד.

עכ"פ לפי המבואר דעיקר הנידון כאן אם לחייב בבקשה בלבד או לחייב בתפילה כוללת גם מנחה ולכן אם חוששת לדעת המשנ"ב להכריע שצריכה תפילה כאנשים תצטרך גם במנחה.

הנה מדינא דגמ' יש חיוב להרחיק בדרכו ד' מילין או להרחיק מיל אחד שלא בכיוון דרכו כדי להתפלל עם הציבור, כנפסק בשו"ע סי' צ סט"ז, ויש לדון האם כלול בחיוב זה גם להשכים להתפלל במנין או לא.

ובשו"ע שם סי"ז הביא בשם אגודה דין הפוך שאין להשכים ולצאת לדרך קודם שמתפללים הציבור ובכך להשתמט מתפילה במנין אם ימצא שיירא לצאת לדרכו אחר כך, וכאן המקרה הוא הפוך דרוצה להישאר ישן על מיטתו בזמן שמתפללים הציבור ולקום מאוחר יותר.

ובתשובה אחרת הרחבתי בענין השאלה אם מחוייב להמתין להתפלל במנין במקומו יותר משיעור מהלך מיל או ד' מילין במקרה שבמקומו יהיה מנין ולא יצטרך ללכת כלל (בתשובה ד"ה מי ששומר על תינוקות בבית ובמהלך השעתיים הקרובות אינו יכול להתפלל במנין האם מותר להתפלל עכשיו ביחידות או שמחוייב להמתין עד שיגיע הזמן שיוכל להתפלל במנין), והשתא אולי יש לדון עוד (בנוסף לכל מה שכתבתי שם) דמשמעות המשנ"ב שם סקמ"ט שאפי' כשהוא באמצע הילוכו בדרכו יודע שבעוד ד' מילין ימצא מנין עד ד' מילין מחוייב להמתין ומד' מילין ואילך אין מחוייב להמתין ומשמע שם אף שרוצה מתכוון להמשיך בדרכו עכשיו ממש, וממילא יש לדמות מי שיבואו אליו המנין למי שיבוא למנין במהלך דרכו, ואולי עדיין לחלק קצת בין דבר שמ"מ יש לו בזה טירחא (דהיינו מה שצריך לילך בדרכו אף שהוא רוצה בכך) לבין דבר שאין לו טירחא כלל.

ונחזור לענייננו, לענין אם מחוייב לעמוד ממיטתו קודם זמן רגילותו כדי להתפלל עם הציבור, דהנה בסי' צ סי"ד כתב השו"ע ישכים אדם לבהכנ"ס כדי שימנה עם העשרה ראשונים, והיה מקום ללמוד משם דצריך אדם להשכים, אבל אין ראיה משם, דעל כרחך לא מיירי שם אלא מצוה מן המובחר דהרי אין חיוב להמנות מעשרה ראשונים אפי' אם כבר ניעור ועמד ממיטתו ופוק חזי מאי עמא דבר.

ובשו"ע ריש או"ח כתב יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר, וכתב שם הרמ"א ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין ע"כ, והיינו דגם מי שאינו מעורר השחר מ"מ יש לו לקום לתפילה במנין שלא להפסיד התפילה במנין, וכמ"ש במשנ"ב שם סק"ג בשם הפמ"ג היינו אעפ"י שלא יעבור זמן תפלה מ"מ מצוה עם הצבור ע"כ (ועי' ברע"א שיתכן שביאר דברי הרמ"א באופן אחר ומ"מ אפשר דמודה לדינא לדברי הפמ"ג והמשנ"ב, וגם אפשר דמסכים שהרמ"א בא לכלול בלשונו גם דין הפמ"ג והמשנ"ב, עי' בלשונו של הרע"א).

וכן במשנ"ב שם סק"ט כתב ומי שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר וכו' מוטב לישן כל הצורך ומ"מ יהיה זהיר מאוד לקום שעה ולפחות חצי שעה קודם קריאת השמש לבהכ"נ כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בצבור ובנקיות ע"כ, ואמנם דין זה לקום חצי שעה קודם קריאת השמש יש לדון דאינו מן החיובים שאם לא עשאם לא יצא ידי חובתו כלל, אבל אפשר דעכ"פ דינא דהרמ"א הוא חיוב ויל"ע.

ובשו"ע סי' צ ס"ט כתב ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ודנו בזה האחרונים דיש שנקטו שתפילה בציבור היא אינה חיוב וכך למד ביד אליהו לר"א מלובלין סי' ז מלשון השו"ע כאן וחלק מדבריו הביא המשנ"ב סקכ"ט לענין תפילה בציבור במקום הפסד ממון (ועי' בכנפי רוח מה שהביא בזה מהאחרונים וממה שהובא במשנה אחרונה על השו"ע שם ועי' בספר צדיק כתמר יפרח מה שהביא בזה מהגראי"ל), אבל עכ"פ להסוברים שהוא חיוב שהוא פשטות דין הגמ' בסוגי' דד' מילין, וכדעת רוב האחרונים וכסוגיין דעלמא, וכמו שנקט בפשיטות בעל המשנ"ב בספרו שמירת הלשון המצויין לקמן (ויש להוסיף דמה שמובא בגמ' לגבי כמה עניינים כגון תפילה בבהכנ"ס ותפילה בזמן הציבור וכיו"ב אין להביא ראיה מזה לתפילה בציבור למי שיכול ומ"מ מלשון הגמ' לגבי ר"נ שם משמע דחיוב תפילה בציבור הוא חיוב שנדחה מפני צורך [עי' במג"א סי' צ סקט"ז ומשנ"ב שם סקכ"ט], כמו שמצינו שיש חיובים שלא נתקנו במקום צורך וכך מצינו גם שנדחה חיוב זה מפני טירחא דד' מילין), יש לדון אם כלול בחיוב זה גם דין ההשכמה.

וברמב"ם רפ"ח מהל' תפילה כתב ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע ע"כ, ואמנם דין זה הובא בקצרה גם בשו"ע סי' צ סי"א, אך לא נזכר שם מצד מנין בעשרה ועי"ש במשנ"ב סקל"ח, אבל ברמב"ם נוסף עוד דדין זה שייך גם לתפילת הציבור מלבד הדין להתפלל בבהכנ"ס, ומשמע שכ"ז כלול בכלל דין שכן רע שאינו בא להתפלל עם הציבור (וכן נקט בפשיטות בשמירת הלשון ח"ב בחתימת הספר פ"א דדין זה הוא מצד תפילה בציבור, ויש מקום לומר דגם משום זה וגם משום זה דלא לסתור דבריו במשנ"ב שם ועדיין צ"ע ואפשר דבבתר דאיבעי' הדר פשטה), ושצריך להשכים לשם זה, ומשמע שגם אם רוצה לקום מאוחר יותר צריך להשכים לזה ולהשכים הכונה לקום מוקדם עי' יומא עו ע"ב ועוד.

ועי' עוד הלשון בשמירת הלשון שם שכתב דבעו"ה החלו הרבה אנשים בזמננו לפרוץ ההנהגה וכו' שהיו כולם זריזים להשכים בבוקר ולילך לבית הכנסת להתפלל בצבור וכו' עכ"ל עי"ש באריכות ומשמע דהעון עכשיו שאין משכימים ומבואר דהקפידא על מה שאין משכימים וממשיכים בשנתם.

ויש להוסיף עוד ברמ"א סי' נה סכ"ב מבואר דכופין על היחידים שאין באים להשלים מנין, ושם היה מקום לומר לומר דהוא מצד חובת הקהל ולא מצד חיובי התפילה של כל אחד כלפי שמיא, אולם במקור הדברים בשו"ת הריב"ש סי' תקיח מבואר להדיא דהכפיה היא גם מצד חיובי כל יחיד כלפי שמיא דכשאינו בא להתפלל נקרא שכן רע ומבואר שם להדיא דהיינו אף אלו שא"צ להשלמת המנין [ועכ"פ לדידן שאין ידינו תקיפה לכה"פ להורות שהוא חיוב] וכן מבואר שם להדיא דמיירי גם לענין אותם שאין רוצים לקום [והרמ"א שם דמיירי לענין להתבטל התמיד יעוי' באג"מ ח"ג סי' טז דבא הרמ"א לומר חומרא דאף שמתפללין במקום אחר במנין מ"מ כופין אותן לבוא שלא יתבטל התמיד].

(ובגמ' בפ"ק דברכות נזכר משכמי ומחשכי וכו', אבל שם לא נזכר מצד עשרה דשייך להתפרש מצד בהכנ"ס וגם לא נזכר שם מצד חיובא).

ובחי"א ח"א כלל ס"ז סי"א כתב בשם הספר חסידים סי' שלז אבל אם בא ריוח לאביו ואם לא יקיץ אותו יותר מצטער וכו' מצוה להקיצו וכו' וכן כשמקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה, שכולם חייבים בכבוד המקום ע"כ, ואמנם טעם זה שכולם חייבים לא נזכר בפנים הס"ח (וע"ע ערוה"ש יו"ד סי' רמ ס"מ), אבל עכ"פ משמע מדברי החי"א דהוא בכלל חיוב היקיצה לבהכנ"ס, וקצת דחוק דהוא רק בסו"ז תפילה דמשמע דעצם החיוב ללכת לבהכנ"ס הוא הגורם, ומ"מ יש מקום לטעון דכולכם חייבים בכבודי אינו רק במצוות חיוביות.

היוצא מזה דיש חיוב להשכים כדי להתפלל במנין.