חופה

שאלה

האם תקנו דין מאמר ביבמה כבר בזמן בועז ורות או לא

מאחי הגאון רבי שמואל אברהם שליט"א

***

תשובה

בע"ה יום ב' כ"ב אדר ע"ז

כתיב ברות ד' י"ג, וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן, ועי"ש במלבי"ם שכתב, ויקח בעז, מספר שלא נהג כמיבם את אשת אח שאז יבמה יבא עליה ויבמה וקדושי כסף ושטר אין קונים רק עושים מאמר שהוא מדרבנן, כי יבום הזה לא היה אלא מצד המנהג לבד וקדש אותה בקדושי כסף או שטר שעז"א ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה, קודם שבא עליה, ואח"כ ויבא אליה, עכ"ל המלבי"ם, אם כי אין הכרח מדבריו לאחד הצדדים כאן, די"ל דקאמר רק עושים מאמר אחר שתקנו רבנן, ולא שייך לשון קיחה בזה.

ועי"ש עוד באלשיך שכתב וז"ל, כי לא קרב אליה בלילה ההוא, כי אם אחר ליקוחיה על ידי חופה וקידושין וברכת חתנים.

וזהו אומרו ויקח בועז את רות שהיא קדושין וגם חופה, וזהו לו לאשה כלומר ותהי לו לבדו שהוא ייחוד הנקרא חופה, ועל ידי כן קנאה לאשה, ואז ויבא אליה לומר אחר הדברים האלה שהן קדושין וחופה הוא מה שויבא אליה, אך קודם לכן שהוא בלילה ההוא שנדדה שנת בועז ויחרד האיש וכו' לא בא אליה ע"כ.

ועי' להח"ס בס' תורת משה במדבר ביאורים לרות ד"ה לבלתי לכת מש"כ שם בענין הנ"ל דס"ל שהיה יבום.

וראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן מב, שהביא באריכות נפלאה הרבה מראי מקומות לנושא זה.

וז"ל שו"ת חת"ס ח"ה סי' קי"ב, אבל בלא"ה אין ראי' מרות שהיתה זקוקה ליבומו של בועז כמ"ש רמב"ן פ' וישב ועיי' פ' הערל ע"ו ע"א כ' שם מהרש"א שאפי' היתה רות אסורה משום איסור עמוני' מ"מ הי' היבום מותר לגואל ולבועז משום דאתי מצות עשה דיבמה יבוא עלי' ודחי ל"ת דעמוני' ע"ש והואיל והיתה זקוקה לו הי' נקרא מודעתנו אבל זולת זה לא, ומשוה"נ כתיב ולנעמי מודע לאישה ושמו בועז וקשה הרי גם לנעמי עצמו הי' מודע אע"כ שעיקר הפרש' לא בא אלא ליחסו אחר אלימלך שתהי' עי"ז רות זקוקה לו וזה ע"י קורבת אלימלך ולא קורבת נעמי דלענין יבום אחים מאב בעי' עכ"ל.

ועיין בהערות בעל השואל ומשיב הרי"ש נתנזון זצ"ל על הנחלת שבעה (סי' י"ב הערה קנ"ג), וז"ל, דעת הרא"ש (כתובות פרק א' סימן י"ב) דברכת אירוסין צריך עשרה, וכתב הטעם דלמאן דיליף (בכתובות דף ז' ע"ב) מבועז הרי עשה גם ברכת אירוסין, והקשה דודי הגאון בישועות יעקב (סימן ס"ב ס"ק ג') דאם כן מאי פריך (שם) והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוא, ותניא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז וכו', ומאי קושיא, דלמא מחמת אירוסין עשה כן, והיא קושיא גדולה.

והנראה, דהנה לכאורה צריך להבין לפי מה שכתב המהרש"א בחידושי אגדה כאן וביבמות פרק הערל (דף ע"ז ע"א ד"ה כתנאי) דבועז קיים מצות יבום דבעת ההיא היה נוהג מצות יבמה אף בקרובים ולכך היה העשה דוחה הלא תעשה, ואם כן למה בירך ברכת אירוסין, ובשלמא ברכת נשואין כתב הרמב"ם (פרק ב' מיבום הל' ב') דאף יבם מברך, אבל ברכת אירוסין נהי דחז"ל תקנו מאמר ביבמה, אבל היאך שייך לברך מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין, דהיאך שייך חופה ביבמה, וגם הקידושין אינן רק מדרבנן, ובאמת שהרמב"ם שם לא הזכיר רק ברכת חתנים ולא ברכת אירוסין, אמנם מלשון העיטור (אות כ' - כתובת יבמין) הובא בטור לקמן (סימן קס"ו סעיף ט') נראה דחז"ל תקנו גם ברכת אירוסין, הואיל ומברך ברכת נשואין יש לברך גם ברכת אירוסין ויהיה ככל הנשים דעלמא, ועיין בב"ח (שם סעיף ג').

ומעתה זה דוקא אם אלמן שנשא אלמנה צריך לברך, אבל אם נימא דאין צריך לברך אם כן שפיר מקשה מבועז דהא שם היתה יבמה והיאך מברך ברכת אירוסין, הא באמת ברכת אירוסין לא שייך כלל ביבמה, ורק משום דמברך ברכת חתנים לא פליג ומברך גם ברכת אירוסין, אבל אם אינו מברך ברכת חתנים פשיטא דלא יברך ברכת אירוסין בלבד דלא שייך בגוה, ועל זה משני דיום אחד מברך, וממילא בירך גם ברכת אירוסין איידי דמברך ברכת נשואין, ושפיר כתב הרא"ש דבועז עשה גם ברכת אירוסין אגב ברכת נשואין.

ומיהו גוף דברי המהרש"א צ"ע, דהא רות נכרית היתה, ואם כן לא תפסו הקידושין כלל, ועיין בתוס' (כאן ע"ב ד"ה והא בועז) וכו' עכ"ל.

***

{בס"ד מוצש"ק לסדר נח תשע"}

מה שכתב כת"ר להקשות ע"ד התוס' גיטין ז' א' ד"ה עטרות חתנים - פירש בקונטרס עטרה ממש ואין נראה דאמר עלה בפ"ב דסוטה (דף מט:) לא שנו אלא של ורד ושל הדס אבל של קנים ושל חילת מותר ואין דרך לעשות עטרה משל קנים אלא עטרות שעושים כעין כיפה ובראש כל אדם דקאמר לאו דווקא בראש ממש אלא למעלה מראש ובמס' מדות (ספ"ג דף לו.

) דתנן העטרות שבחלונות פירשו נמי הגאונים כעין כיפות מוזהבות שעושין בחלונות ולא הויא כלילא דדהבא כההיא דבמה אשה (שבת דף נט:) דקאמר נפוק כמה כלילי בנהרדעא ודווקא לחתנים אסרו דומיא דעטרות כלות דמפרש בסוטה (דף מט:) דהיא עיר של זהב ובפרק במה אשה (דף נז.

) אמר לא תצא אשה בעיר של זהב מכלל דבחול שרי אלא דוקא חתנים וכלות אסרו משום שמחה יתירה כדאמרי' התם נמי (ב"ב ס:) זה אפר מקלה שבראש חתנים עכ"ל.

וקשה למ"ש בביהגר"א אה"ע נ"ה סק"ט דזהו החופה דידן דא"כ יהא אסור לעשות חופה דידן.

תשובה - הנה באמת כ"כ כבר במהרש"ל שם על התוס' נ"ב פי' שיושב בה החתן ע"כ, אכן אפשר דהמהרש"ל ס"ל שהוא כעין מושב פרטי עבור החתן ולא חופה שלמה דידן.

אכן ראיתי בשו"ת מנחת יצחק שדן בכל מאי דשייך בביהגר"א הזה, ולכן יש להביא כאן לשונו, וז"ל (ח"ה סי' ל' ס"ק י"א, י"ב, י"ג וי"ד), ועוד יש דברים בגו, לאסור כל שינוי ממנהג שלנו בחופה, בהקדם דחופה בסדינים מקורו טהור בדברי הירושלמי, דהנה (במס' סוטה מ"ט ע"ב) איתא, תנא אף על חופת חתנים גזרו, מאי חופת חתנים, זהורית המוזהבית, תניא נמי הכי (תוספתא פט"ו), אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבית, אבל עושה פפירות ותולה בה כל מה שירצה עכ"ל, ובירושלמי (שם פ"ט הט"ו) איתא, נפלה עטרת ראשינו (איכה ה'), אלו הן עטרות חתנים זו זהורית המוזהבית וכו', אלו הן חופת חתנים סדינים מצוירים וסהרוני זהב תלוים בהם, תני אבל עושה הוא אפיפיירות ותולה בהם כל מין שירצה עכ"ל, (ודברי הירושלמי אלו מובאים בדברי העיטור שם, במש"כ, ובירושלמי בסוכה אלו הן חופת חתנים סדינים המצוירים וכו' עיין שם, אך יש ט"ס וצ"ל ובירושלמי בסוטה וכו', כמ"ש בביאור הגר"א (שם א"ע סי' נ"ה ס"ק ט') עיין שם), וסיים בביאור הגר"א שם, בזה"ל, אבל מ"מ עשיית החופה הוא בסדינים וכו', כמין כיפה הנ"ל בירושלמי, וזה ג"כ חופה שלנו, לפי שאצלנו אף הוא לאחר נשואין דרים בבית אביה, לפיכך מוציאה האב מרשותה לחצר בית הכנסת, ושם קובעין החופה בסדינים וכו' עכ"ל, הרי דחופה שלנו בסדינים, יסודו בקודש בדברי הירושלמי הנ"ל.

וכיון שבאנו לזה, שוב שייך בזה כל הדינים דגזרו בזמן הזה בחופת חתנים המבואר בש"ס בבלי וירושלמי שם, וביותר, לפי מה שמשוה בביאור הגר"א שם (בתחילת דבריו) את דברי הש"ס בבלי וירושלמי הנ"ל, דבבבלי איתא, מאי חופת חתנים, זהורית המוזהבית, ובירושלמי איתא כן בעטרות חתנים, זו זהורית המוזהבית כנ"ל, וכתב ע"ז הגר"א, דמ"מ חד ענינא הוא, וציין לדברי רש"י (סוטה מ"ט ע"ב ד"ה זהורית), ותוס' גיטין (ז' ע"א ד"ה עטרות), ורצונו לומר, דרש"י כתב שם שמעמידין אותה כעין כיפה, והתוס' כתבו דעטרות עושין כעין כיפה, ובראש כל אדם לאו דוקא עיין שם, וא"כ הכל חד ענינא, וכתב הגר"א והוא חופה שלנו עיין שם, אם כן, אף מה שאיתא שם שגזרו בעטרות חתנים שייך בחופה שלנו.

והנה מה דנוגע למה דגזרו בעטרות חתנים, מבואר הכל בדברי הטור (או"ח סי' תק"ס) בשם הרמב"ן והרמב"ם, ובש"ע (שם סעי' ד') ונו"כ שם, אמנם י"ל כיון דחופה שלנו נעשה להחתן והכלה יחד, יש לזה דין עטרות כלות, שהקילו יותר בעטרות כלות כמבואר שם, ומ"מ כמה דברים החמירו גם בעטרות כלות, וכבר דחקו בפמ"ג וא"ר שם, במה שמקילים כהיום באיזה דברים בכלות, ועי' מ"ב שם, ומ"מ בודאי אין להקל יותר ממה שראינו וקבלנו מאבותינו ורבותינו ונהגו כן בדורות שלפנינו, אבל בשינוי חוץ מזה, נכנסנו לפרצה דחוקה, שיש לחוש להעברת הגבול שגזרו ואסרו בזמן הזה.

ובהצטרף כל הנ"ל, יש בזה עוד איסור רבה בביטול המנהג, ממ"נ, או משום ההלכה דיריעה הוי לעיכובא מטעמים הנ"ל, או אף אם יש עוד מקום לטעון בזה, אז קולתו חומרו, דכיון דכבר קיבלו אבותינו עליהם דיריעה דוקא, לצאת שיטות הנ"ל, הרי הוי גדר לדבר תורה, מצוה או איסור, ויש בזה משום נדר, ואין לו התרה, וכמבואר בפר"ח שם באריכות, וכמ"ש כה"ג בתש' חת"ס (חי"ד סי' ק"ז), עפי"ד המג"א (או"ח סי' תקנ"א סק"ז), ושם (בח"ס או"ח סי' קכ"ב) הוסיף, דאין להתיר מנהג ראשונים, אף שלא נתפשט, דאדרבה, עלינו להוסיף גדרים וסייגים, כי הדור פרוץ במילואו בעוה"ר, ומכש"כ בזה, שנעשה בגזירת עירין פתגמין ומאמר קדישין ת"ח, ומנהג שנתפשט בעיר ומדינה, ומכ"ש לבניהם, דאין להם היתר בשום אופן עיין שם, (ולפי מש"כ הח"ס שם להוכיח מדברי הש"ס ורש"י (מכות דף כ"ב ע"ב), דאין התרה לבנים, בנדר שבא להם ע"י האבות, ואין סתירה לזה מירושלמי (פסחים) שם, דמיירי במנהג בטעות, ועפי"ד המהרי"ק (שורש קמ"ד) שהביא הפר"ח שם ע"ש, מיושב הערת המנ"ח בקובץ מנחה (מצוה שס"ח) על המל"מ (פ"ב מהל' נזירות הי"ג) ע"ש), ובנידון דידן, כלהו איתניהו בה, דנתיסד ע"פ גזירת עירין פתגמין, גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים כנ"ל, ומשום גדר לדבר תורה, וגם נתפשט, לא רק בעיר או מדינה, אלא בכל העולם, וא"כ מאן ספין ומאן חשוב ומאן רקיע למעקר תקנתא דא ח"ו עכ"ל המנח"י.

ואיני יודע אם כל דבריו מוכרחין ולא זכיתי לראותן כעת בעיון הראוי, אכן ז"ל הירושלמי שם, אילו הן חופות חתנים סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם תני אבל עושה הוא אפיפיירות ותולה בהן כל מין שירצה ע"כ, ופי הר"מ בפ"ו דכלאים מ"ג, אפיפירות, הם השבכות שעושים מן הקנים ומן הזמורות כדי שיתפשט עליהם העריס, וכעי"ז כתב בפי"ז דכלים.

וברא"ש כלאים שם בנין של עצים מסודרים כמין סכך שתי וערב.

ואפשר שלא כל מיני החופות נכללו בזה והגר"א כונתו רק שבצורה זו ישנה חופה (ועיין במאמרו של הגרב"ש המבורגר ב'בית חופה'), ושמא האיסור לדעת הגר"א הוא אם עושה לזה בצורה מסוימת כעין כיפה, ולזה נקראת עטרה, ובדוחק עוד שייך לומר דלהגר"א אנן עבדי' כדעת רש"י [ולפ"ז התוס' ביומא י"ג ב' פליגי על התוס' בגיטין], אכן העיקר נראה כמ"ש.

{כ"ז לא כתבתי בעיון הראוי כלל ואין לסמוך על הדברים.

}