הנה כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד ח"ג פ"א, ודע עוד דמצות הכנסת אורחים נוהגת אף בעשירים כמ"ש בס' יש נוחלין בשם המהרי"ל, ואף שאין צריכין לטובתו אפ"ה הקבלה שמקבל אותם בסבר פנים יפות ומשתדל לשמשם ולכבדם לפי כבודם היא מצוה, וכ"ש אם האורחים הם ענים היא מצוה כפולה שמקיים בזה גם מצות צדקה כמ"ש בס' הנ"ל בהגה"ה ע"ש, ובעונותינו הרבים נהפוך הוא דכשבא רעהו עשיר אצלו יכבדנו בכל הכיבודים ובשמחה ובלב טוב, וכשבא אצלו איש עלוב ונחה רוח שמקיים בזה (ישעיהו נח י) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך וגו' - אין שמח בו כ"כ, ולפעמים גם בלב עצב, עכ"ל הח"ח, נזכר גם בספר משפטי השלום לאאמו"ר שליט"א פרק הכנסת אורחים.
ולשון הספר יש נוחלין שהביא הח"ח [בזהירות הצדקה אות כ"ו] כך הוא, דל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים רוצה לומר הכנסת עשירים, אבל הכנסת עניים ממש בכלל צדקה הוא, ונראה דהכנסת אוחרים עניים תרתי הוא דקא עביד צדקה וגמילות חסדים וכו', ואברהם אבינו כשהכניס אורחים לביתו וכסבור שהם ערבים לא ידע אם הם ענים או עשירים, וקרי ליה גמילות חסדים בשבת קכ"ז א' עכ"ל.
[יש נוחלין הוא לאבי השל"ה והגהות יש נוחלין הם לאחי השל"ה].
ובשל"ה מס' פסחים פרק נר מצוה אות צח כתב, והכנסת אורחים הוא בכלל גמילות חסדים (שבת קכז ב), השייך בין לעניים בין לעשירים (סוכה מט ב).
והכנסת אורחים של עניים תרתי הוא עביד, צדקה וגמילות חסד עכ"ל.
אכן עיין בגליוני הש"ס שבת קכ"ו ב' שכתב בשם המהרי"ל דהכנסת אורחים היינו עשירים ומכובדים.
אבל אורחים עניים ה"ז בכלל מצות צדקה עכ"ד, ובאמת זה תמוה, דהיכא אשכחן ענין כזה, באיסורים אשכחן אין איסור חל על איסור לענין העונשין, אבל היכא עוד אשכחן דבר כזה, ומ"מ יתכן שהכונה שזה נזכר בי"נ הנ"ל בשם מהרי"ל.
וא"כ הכונה שכ"ש בעשירים אבל בעניים מקיים תרתי וכמו שהביא גם החפץ חיים מהי"נ בשם המהרי"ל.
והנה הסוגיא בשבת שם שע"ז קאי הר"י ענגיל בגליוני הש"ס היינו מתני' שם פי"ח מ"א דתנן מפנין ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בהמ"ד, ודנו הפוסקים בכמה דברים מה נכלל בגדר אורחין להחשיבן כצורך מצוה שיהא מותר לפנות עבורם בשבת, וע"ז קאמר הר"י ענגיל דהיינו אפילו עשירים אבל עניים בלאו הכי זהו בכלל מצות צדקה שיהא מותר לפנות עבורן, ותו לא מידי.
וע"ע בשו"ת חיים ביד סי' ס"ז, שו"ת חשוקי חמד להגר"י זילברשטין סוכה נ"ג ב', להורות נתן ח"ד סי' קי"ט, שכולם נקטו באופן פשוט שהכנסת אורחים היא גם בעניים.
ויש להוסיף עוד דכל הנידון גבי איסורים שאין איסור חל על איסור הוא רק לגבי חיובים ועונשים אבל איסורא מיהא איכא, כדאמרי' בהחולץ נפק"מ לקוברו בין רשעים גמורים, וכ"ש לגבי מצוה פשיטא דלא אמרי' אין מצוה חלה על מצוה ויטול שכר על כל מצוה הכלולה במה שעשה.
ונשאלתי שוב מהשואל:
בהא דהכנסת אורחים, האם שייך לומר הא דאין עושין מצוות חבילות חבילות גבי הך דעני, או שאין עושין מצוות חבילות חבילות קאי כגון שעושה כמה דברים על הכוס אבל לא כשעושה פעולה אחת לשם שתי מצוות?
תשובה
בעיקר הסברא שהזכרתם יעויין הלשון במאירי שבת קי"ז ב' שכתב וז"ל, מגדולי החכמים כשהיה מזדמן להם פת של עירובי תבשילין היו בוצעין בו בליל שבת שכבר הוכנו צרכי שבת שמאחר שנעשית מצוה אחת באותה הפת ראוי לעשות בה מצוה שנית ואף על פי שאמרו שאין מברכים שתי ברכות על כוס אחד מטעם מצות חבלות חבלות זהו כשנעשה הכל ביחד אבל זה שאינו נעשה בבת אחת אין בו ענין מצוה חבלות חבלות עכ"ל.
ובאמת בענינינו אין לחוש לאין עושין מצוות חבילות חבילות מכמה טעמים, ראשית כל היכא דאי אפשר עבדינן וכמו דאיתא בפסחים ק"ב א', אמר רב הונא אמר רב ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ולא והא תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו אין לו שאני ע"כ, ומהו האי אפשר הגדול מזה שיש עני הממתין שיכניסנו ואין בידו לחלק את המצוות לשתים.
ודין זה דלא אפשר נוהג בכל היכא שאמרו חכמים אין עושין מצות חבח"ב (עיין שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' כו; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כו; קהלת יעקב תוספת דרבנן אות א), ובפרט שאיסור זה של אין עושין מצות חבילות חבילות, אף דבכמה מקומות אסמכוה אקרא, מ"מ בתוס' סוטה ח' א' כתבו שהוא איסור דרבנן, וא"כ היכא דמדאורייתא מחוייב לקיים מצוה שכוללת ב' מצות איך יוכל להשתמט מזה ע"י שאומר שעושה בזה מצוות חבילות חבילות, ונהי דבשב ואל תעשה גזרו, היינו בגזירה שנתכונו לגזור שיש בה צורך אבל כאן מה היו מתכנין לגזור במה שאמרו אין עושין מצות חבח"ב, רק מה ששייך לחלק ביניהם.
וכל הנ"ל היינו באופן שהוא מחוייב במצות הללו, אבל באופן שאינו מחוייב (כגון שנתן כבר חומש לענים ויש לעני מקו"א לאכול) בלא"ה כתב המג"א סו"ס קמ"ז דשרי לעשות מצוות חבח"ב.
עוד י"ל ג"כ כיון דמצות צדקה ומצות הכנסת אורחים שייכי אהדי ל"א אין עושין מצות חבילות חבילות, וז"ל המשך הגמ' שם, והא יום טוב שחל להיות אחר השבת דאית ליה ואמר רב יקנ"ה אמרי מדלא אמר זמן מכלל דבשביעי של פסח עסקינן דכל מאי דהוה ליה אכיל ליה ולית ליה והא יום טוב ראשון דאית ליה ואמר אביי יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו ע"כ.
ויעויין בריטב"א כתובות ז' ב' שדן על ברכת שבע ברכות לברך בכוס של בהמ"ז [ודנו בזה עוד ראשונים שם ועיין רא"ש פסחים פ"י סי' ח' ומרדכי שם], וכתב, ויש לתת טעם למנהג דלא דמי ברכת המזון וברכת חתנים לברכת המזון וקדוש, דכיון שהמזון בא לאחר סעודה והיא הגורמת וברכת חתנים בא גם כן על הסעודה והיא הגורמת כחדא מילתא חשיבי, אלא שקשה הדבר לדחות מה שכתוב במסכת סופרים, ושמעתי שיש מקום בצרפת ובאשכנז שעושין כמסכת סופרים עכ"ל.
וה"נ שייכי אהדדי מצות צדקה והכנסת אורחים.
ואע"ג דגבי ב' מעשים אמרינן גם בכה"ג אפילו באותה המצוה אין עושין מצות חבילות חבילות, כמ"ש בסוטה ח' א', והא אין עושין מצות חבילות חבילות דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות עכ"ל, וכן בתו"כ ר"פ שמיני איתא שאין שוחטין ב' צפרי מצורע [התורה תמימה הערה ל"ה פי' של ב' מצורעים], לתוך כלי אחד, מ"מ מה דהוא מעשה אחד וענין אחד אע"ג דאפשר לחלקן לב' מעשים מ"מ כיון שהם מענין אחד עושין.
ובאחרונים נזכר בכמה מקומות ענין זה שישנם אי אלו מעשים שע"י שמקיימים אותם יכולים לכוין לקיים כמה מצוות.
ואטו מי שמגלח שערותיו לכבוד שבת אין לכוין גם לקיים מצות ל"ת דלא תקיפו [עי' פלא יועץ ערך גילוח ומש"ש בשם האר"י] ואטו מי שנותן הלואה אסור לו לכוין מצות חסד ושאר כל מה שמקיים בזה.
ושמעתי מר' ראובן יוסף שרלין בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, דבדברים שיש בהן כמה דברים דשייכי במצות חסד יכול לכוין במצות חסד וסגי בזה לצאת ידי חובת שאר המצוות ג"כ, היינו כגון מצות הלואה שיש בזה קיום כמה עשין, מ"מ אם מכוין לקיים מצות חסד מהני להכל ועיין אהבת חסד [להחפץ חיים] פכ"ג בהג"ה, ויש לברר אמיתותה של שמועה זו.
ויש להביא כאן עוד מ"ש האור שמח טומאת צרעת פי"א ה"ו, על פי דקדוק לשון הרמב"ם עבדים פ"ג ה"ט, שכתב, שדוקא במצוות שאי אפשר לקיימן על ידי שליח אמרו שאין עושין חבילות חבילות, כרציעת עבדים שהאדון בעצמו הוא הרוצע ולא שלוחו, וכן הבית דין שרוצעין שם, הם בעצמם מקיימים המצוה, וכן השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע שהכהן העושה הוא המקיים המצוה לעצמו, וכיוצא בהם, אבל כל שיכול לקיים על ידי שליח, כיון שנתנה לו התורה רשות לפרוק החבילה על ידי אחר שאינו מצווה בדבר, יכול לעשות אף חבילות חבילות, ולפיכך יכול אדם להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, וכן מקדש אדם חמש נשים כאחת, לפי שתרומה וקדושין ישנם על ידי שליח, אבל חליצה שאי אפשר על ידי שליח אין חולץ לשתי יבמות כאחת עכ"ד.
א"כ במצות צדקה והכנסת אורחים שיש שייכות לקיימן ע"י שליחות אין לחוש לאין עושין מצוות חבילות חבילות.
מק"ט התשובה הוא: 7988 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7988