יש לדון בזה, דמחד גיסא אמנם ניקוי ריצפה אינו אסור בת"ב מדינא, ומאידך גיסא כבר נהגו להחמיר בזה אפי' קודם ת"ב [ראה שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' ל, שלמת חיים סי' שיב בשם הר"ש סלנט, הליכ"ש ניסן פי"ד סכ"א, מבית לוי בין המצרים עמ' יא, וע"ע אשרי האיש או"ח ח"ג פס"ט סס"ז].
ומאידך גיסא בנידון דידן יש בזה בעיה נוספת דאחר שנהגו שלא לעשות מלאכה בת"ב [עכ"פ עד חצות] מצד הסחת דעת מן האבלות [עי' ס"ס תקנד סכ"ב ובמשנ"ב ובה"ל שם] מכיון שהניקיון הוא גדול ויש בזה בעיה של עושה מלאכה בת"ב ומסיח דעתו מן האבלות, וכ"ש שדבר שיש בו להדיא הסחת דעת הוא חמור גם לאחר חצות [כמ"ש במשנ"ב שם סקמ"ט].
וכן ראיתי שהעירו הפוסקים לגבי הדחת כלים בת"ב [עי' שמעתתא דמשה להאג"מ עמ' תלד ואול"צ ח"ג פכ"ט תשובה יד] מצד הסחת דעת מן האבלות [ולענין אחר חצות עי' להלן].
ומאידך גיסא הוא יותר קל במקרה זה מכיון שהוא נעשה על ידי גוי, וכמבואר בשו"ע [סי' תקנד סקכ"ב] דעל ידי גוי מותר לעשות מלאכה בת"ב.
ומאידך גיסא אפשר שיש כאן גם היתר של דבר האבד מאחר ואם יעשה את הניקוי ביום אחר יצטרך לעשות זאת על חשבון זמן של מכירת אוכל ללקוחות, ומאידך גם אינו ברור שזה מוגדר כדבר האבד כי יש צד לומר שבמקרה שהדבר האבד עצמו הוא מה שאינו יכול לעשות מלאכה ביום האסור אינו מוגדר כדבר האבד מחמת שעושה כעיקר התקנה, שזה עיקר התקנה לבטל מלאכה ביום זה, ודבר האבד הוא רק אם נגרם נזק צדדי על ידי זה (והבאתי קצת מ"מ לנידון זה לגבי סיוד בתשעת הימים, וע"ע סי' תקלט ס"ה).
ומכיון שהנידון מצד מנהגא ויש כאן כמה צדדים, היה מקום לנקוט ולומר שאם אינו מתעסק מול הגוי בת"ב עצמו כלל או כמעט כלל [תלוי בב' הצדדים בבה"ל שם אם עצם הדיבור לגוי בת"ב אסור או לא, והבה"ל הביא דעה שמחמירה בזה ותמה עליו ולמעשה לא הכריע להדיא להקל בזה], והגוי אדעתיה דנפשיה עביד, ונעשה בצינעא בתוך חנות סגורה, אינו חמור כ"כ, דגם באבלות מצינו היתרים כיו"ב כמבואר בסוגיות, וכ"ש כאן דמבואר בשו"ע שם שעל ידי גוי מותר.
אבל אם יש בזה התערבות שוטפת מצד בעלי החנות אי אפשר להתירו לפי שיש כאן היסח הדעת מן האבלות, וכמו שהביא בשו"ע (סי' תקנד סכ"א בשם יש מי שאומר דהיינו בלא חולק כמ"ש המשנ"ב בהל' תפילין) שלא יטיילו וכיו"ב בת"ב, ואפי' לענין תענית עי' במשנ"ב [סי' תקמט סוף סק"א בשם החי"א], וכמו שנקטו לגבי מלאכה [בסי' תקנד סכ"ב] שהוא מצד הסחת דעת מן האבלות, ונראה דהכל לפי הענין.
והנה למעשה לענין מלאכה בת"ב, כתב המשנ"ב סקמ"ו דאמנם על ידי גוי מותר בת"ב כמ"ש השו"ע שם, אבל דבר שבפהרסיא כגון בניה אסור, וכן פרקמטיא שהוא פרהסיא ג"כ אסור (שעה"צ שם בשם הדה"ח וכן נקט בשונה הלכות), ולכן בניד"ד דלא חשיב בפהרסיא כיון שהוא בחדר סגור לכאורה יהיה מותר (עי' מה שהביא בשבט הלוי ח"ה סי' מב לגבי כיבוס באופן המדובר שם דלא אמרי' דבחדרי חדרים יש בו משום מראית העין בדרבנן ע"פ המשנ"ב סי' שא ס"ק קסה), וכ"ש לאחר חצות שמותר במלאכה ובלבד שאינו מסיח דעת מן האבלות (סי' תקנד במשנ"ב סקמ"ט).
ואע"פ שיש פוסקים שהחמירו גם לאחר חצות [חי"א כלל קלה סט"ו וקצש"ע סי' קכד סט"ו], מ"מ הורה הגרח"ק (הוב"ד בתורת המועדים שם סכ"ח) דלמעשה אין צריך להחמיר דהמשנ"ב לא הביא חומרא זו, ואפי' להפוסקים שהחמירו במלאכה גם לאחר חצות כדי שלא יסיח דעת מהאבלות מ"מ מלאכה על ידי גוי שטעם ההיתר הוא משום שאין בזה הסחת דעת כמ"ש הבה"ל סי' תקנד סכ"ב בשם הגר"א א"כ אפשר דבזה גם הנך פוסקים מודו, כיון דזו היא מלאכה שאין בה שיהוי כלל כעין מ"ש הרמ"א בסי' תקנד סכ"ב ל הדלקת נרות, ובפרט כשמסכם עם הגוי לפני ת"ב שבזה אף הדעה המחמירה שהביא הבה"ל [שיש לסכם מראש לפני ת"ב] מודה בזה, ולא נאמר הגבלה במלאכת גוי בת"ב אלא רק שלא יהיה בפרהסיא.
אבל כ"ז מצד עצם ענין המלאכה בת"ב, אבל מצד ניקוי הריצפה שהוא ממנהגי האבלות שנהגו עכשיו יתכן שיש בזה בעיה, ואמנם היה מקום לומר שאם הוא בצירוף שהוא גם על ידי גוי וגם אינו לצורך שימוש עכשיו אפשר דיש להתיר, ובפרט שהענין לא לשטוף ריצפה, הוא מנהג מאוחר שאינו ברור שהתקבל בכל מקום וגם שהוא במקום צורך כמשנ"ת.
אבל לאחר העיון נראה דבאמת יש בזה בעיה למסור לנכרי בת"ב לשטוף בת"ב [גם לפי הצד בבה"ל הנ"ל שבמלאכה גרידתא יש להתיר בכה"ג] דהרי פסק הרמ"א בסי' תקנא ס"ג שאסור למסור אחר ר"ח בגדים לכובסת נכרית, וא"כ גם שטיפת הרצפות מאחר שכבר נהגו להחמיר בזה מחמת שמסיח דעתו מן האבלות, א"כ אם רוצה ליתן לנכרי לשטוף רצפותיו הרי אם נשווה מנהג שטיפות רצפות למנהג כיבוס נמצא שאסור בכה"ג, [ואע"ג דלענין מלאכה גרידא התיר השו"ע אמירה לגוי מ"מ כאן החמירו יותר לענין כיבוס מכיון שהוא הסחת דעת מן האבלות בעצם מה שעושה דברים שנהגו שלא לעשותן בימים אלו, וכמו שהובא בפוסקים שהחמירו כאן באמירה לגוי יותר משאר דיני דרבנן שבהם הוא מותר כמ"ש הפר"ח סי' תסח סק"א, דהכא החמירו משום חומרא דאבלות ת"ב, ראה שע"ת סי' תקנא סקי"ז בשם המחב"ר סק"ד בשם נחפה בכסף], ועוד דהא אפי' בכיבוס שיש אופן של היתר הנזכר ברמ"א שם למסור לו קודם ר"ח אבל הוא בתנאי שעושה כן בבית הנכרי ולא בבית הישראל כמ"ש בשע"ת שם סקי"ז בשם המחב"ר להחיד"א סק"ח בשם זרע אמת סי' עז משום מראית העין, א"כ בניד"ד לכאורה יהיה אסור, ויל"ע באופן שהוא מוסתר לגמרי דלכאורה בזה אין חשש מראית עין להמבואר בשה"ל הנ"ל ע"פ המשנ"ב הנ"ל בסי' שא.
ומ"מ לאחר חצות מאחר ואין איסור מעיקר הדין במלאכה שאינה מסיחה דעת מן האבלות יש להתיר ע"י גוי באופן שאין בו פרהסיא כנ"ל [וכשעושה לאחר חצות היה מקום לומר דלכו"ע מותר לומר לגוי אף בת"ב גופא, כיון דאף הוא עצמו היה מותר לעשות כן אם לא היה בזה היסח הדעת, וממילא גם מהרמ"א הנ"ל בסי' תקנא א"א ללמוד לאסור בענייננו], אבל שהישראל עצמו יעשה העבודה אפי' לאחר חצות אין להתיר להסיח עצמו מן האבלות כנ"ל בשם המשנ"ב סי' תקנד סקמ"ט.
ועי' באול"צ שם שהתיר לשטוף כלים לאחר חצות מחמת השו"ע בס"ס תקנט המתיר להכין צרכי סעודה לאחר חצות, ויל"ע אם ההיתר גם באופן המסיח דעת, ואפשר דמ"מ היינו דוקא כלים שיש בהם צורך ישיר לסעודה, וגם משמשים ישירות דוקא לסעודה שאחר ת"ב, והוא כעין מפני עגמת נפש בשבת קיד עי"ש, ועי' עוד בשערי תשובה מה שהביא שיש מקילים בעוד דברים לאחר חצות כדי להזכיר נבואות הנחמה לנשים,
מק"ט התשובה הוא: 121143 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121143