צריך לדעת עיקרי הדינים מתי מעכב קריאה כשקרא במקום אחר או כשדילג או כשטעה ומה נקרא טעות לעיכובא ומתי, ומתי יוכל להפסיק באמצע קריאה ומתי יכול להוסיף קרואים, וכן אם נמצא פסול בס"ת מה נחשב פסול ומה צריך לעשות ומתי.
ואם יש שם מו"ץ שיודע ההלכה סגי בזה שיודע הבעל קורא מתי צריך לשאול, כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' א עי"ש.
כמו כן צריך לידע מנהגי הקריאות כגון כשיש כמה מנהגים בהפטרה מה נוהגים באותו המקום שקורא שם, וכן במקום שנוהגים לשנות הנגינה בקריאה בכמה מקומות, וכן במקומות שנוהגים לתת לו לקרוא בתורה בלא הזמנה כגון בקללות.
ואם יש כמה קהילות בבהכנ"ס לפעמים צריך לדעת גם את מנהגיהם של המיעוט למשל שלפעמים ספרדי עולה בבהכנ"ס אשכנזי בשביעי בשבת או ברביעי בר"ח ואומר קדיש, ומעשה היה לי שספרדי הקפיד עלי שאמרתי הקדיש כבעל קורא אלא שלא ידעתי שרצה לומר, וכן בהפטרת תעניות יש להם מנהג אחר.
כמו כן צריך לדעת כללי דקדוק כגון מתי שווא נע או נח ומלעיל ומלרע ולהבחין בין א' לע' וה' ובין ח' לכ' (שמעתי מפי הגרח"ק שגם כיום צריך ליזהר בזה, ובגוף הזהירות בין א' לע' מבואר במשנ"ב שהכירו אצלם ג"כ הדין למעשה שצריך להזהר בזה, גם אם לא כולם היו נזהרים בזה, עי' במשנ"ב סי' תכח גבי נשיא"כ), והטעמת הטעם כראוי וכל כללי הטעמים וניגוניהם.
כמו כן צריך לחזור הפרשה כראוי ולחזור עליה הפעמים שצריך לחזור כמבואר בפוסקים.
כמו כן צריך שיהיה מי שיודע לקרוא מספיק בקול שיוכל כל הקהל לשמוע ולפעמים הדבר נצרך אימון והרגל.
כמו כן דבר טוב ומנהג ותיקין לדעת להטעים הנגינה בנעימה ועל כיו"ב נאמר כבד את ה' מגרונך כמ"ש חז"ל על נבות שנענש כשלא עשה כן, ובלבד שיכוון לש"ש.
כמו כן צריך להזהר להתרגל לסמן בס"ת הקריאה בלא נגיעה (ויש מדקדקים שהנהיגו לעשות כעין אצבע של כסף להראות הקריאה).
ויש לשים לב שהרבה פעמים המתפללים שואלים שאלות את הבעל קורא מה צריך לקרוא ואשרי מי ששואלין אותו ויודע כמ"ש חז"ל עה"פ בקהלת חכמת אדם תאיר פניו בזמן ששואלים אותו ויודע.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
תודה. באמת שהסתפקתי כבר אם האשכנזים נוהגים להבדיל הבדל ניכר בין אל"ף לעי"ן וה"א. שכמדומה שלמדו דקדוקים אלו מבני ספרד. וכן להיזהר בדגש חזק.
יעו' במשנ"ב שנראה שהכיר דקדוק זה של א' וע'. (הערת עריכה: תוכן הערה זו נכנסה פנימה)