תשובות

לא קראתי כל התשובה, אבל יש להעיר שבכמה מקומות בחז"ל אי' שהיו לומדים תורה, כגון בגמ' על אברהם ששמר אפילו עירוב תבשילין ועסק גם בדיני ברית מילה ועוד, ויעקב לימד ליוסף כל התורה ואחז ועגלה ערופה, ובזוהר אי' הרבה מאד מה למדו האבות ומה למד יעקב ברעיית הצאן וכדו', וגם אצל משה, ובודאי שלא התבטלו מן התורה, גם אלפיים תורה דע"ז ט. מתחילין מאברהם, שהוא גייר גרים ולימד תורה, וכן היו דיני גיד הנשה וכדו', ויעויין בסנהדרין נח שהיו מצוות מקודם מתן תורה עם דינים, וכן היתה קבלה עם סרח בת אשר עם פקוד פקדתי וכדו', ועשו היה מקשה כיצד מעשרין וכו', ויעקב למד י"ד שנה בבית שם ועבר, ששם למדו תורה, ואליפז למד על ברכיו, וכיוצא בזה רבים בחז"ל לאין מספר.

תשובה בעני"ז ששלח לי הג"ר יקותיאל אוהב ציון דמן טבריה כפי שכתבה לאחיו וכדלהלן:

סימן&8230;
מוגה
האם מותר לאשה נשואה ללבוש בגדים יפים של חברתה

כבוד רב אחאי גאון

מהר"ר יוסף חיים אוהב ציון שליט"א

הנני להשיב לשאלתו הנצרכת למעשה לעתים קרובות, האם מותר לאשה לשאול בגד נאה של חבירתה כאשר בעלה [של השואלת] יודע ומכיר את המשאילה שזהו בגד שרגילה ללובשו לנוי ויופי.

א. בברייתא דע"ז (כ ריש ע"ב) איתא, שאסור להסתכל בבגדי צבע של אשה. ופרש"י, שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה. ע"כ. ואיתא בגמ' שם, א"ר יהודה אמר שמואל, אפי' שטוחין ע"ג כותל, א"ר פפא, ובמכיר בעליהן [מכיר את האשה הרגילה ללובשן. רש"י]. והני מילי בעתיקי [שלבשתן כבר] וכו', אבל בחדתי לית לן בה, דאי לא תימא הכי, איך אנו נותנין בגדי יופי חדשים לכובס, ודחתה הגמרא, דהכובס טרוד בעבודתו, ומזה אין ראיה להתיר בחדשים המיועדים לנוי. ע"ש.

ב. הרי שיש איסור להסתכל בבגדים המיועדים ליפות את האשה, היכא דכבר לבשתן והוא מכירה, ואפי' אם הבגדים שטוחין ע"ג חבל הכביסה. ולגבי בגדים חדשים, לא מבואר איסור בהדיא, וגם היתר ברור ליכא, כאשר תחזינה עיני המעיין, שאמרה הגמ' היתר ע"פ ראיה, ונדחה קרי לראיה ההיא. אכן יש לומר דההיתר של בגדים חדשים הוא בכלל גדר אינו מכירה, שהרי עיקר האיסור הוא שזוכר את האשה כשהיא מלובשת בהן כלשון רש"י, ובבגד זה מעולם לא לבשה, וא"כ ההיתר מבוסס על עיקר הדין, רק שהראיה אינה מוכרחת, וכדאמרי' בעלמא אי משום הא לא איריא. אלא שיד הדוחה נטויה, דלא בעינן שיכיר אותה עם הבגד הזה, אלא עצם זה שמכירה ויודע שזה בגד שלה, די בזה ליצרא דעבירה לעורר בו הרהור.

ג. וכ"נ לחומרא מלשון הרמב"ם (פכ"א מאיסו"ב הכ"א), וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה, אפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה - אסור, שלא יבא לידי הרהור. ע"כ. ולא חילק הרמב"ם בין חדשים לישנים, ומשמע מסתמות לשונו לאסור בכל מקרה, כמו שלא חילק בין אם הבגדים עליה או שטוחין ע"ג כותל. וכ"כ המאירי בע"ז שם, דגם בחדשים איכא איסורא. וכ"כ בתוס' חכמי אנגליה. [וברבינו חננאל משמע, דחדשים חמירי טפי, ובהם אנו זקוקים להיתרא דכובס בעבידתיה טריד, ונפק"מ דבחדשים אפי' אינו מכירה אסור, דמחמת שהם חדשים אתי להרהורא טפי. וע"ש בס' "עבודה ברורה"].

ד. והנה מבואר בדברי חז"ל הללו, דבגדי צבע של אשה יכולין להביא את האדם לידי הרהור, וטפי מינה מצינו ביבמות (עו ע"א) בענין בדיקת כח המוליד, דמעברינן קמיה בגדי צבעונין ומקרי וחזינן ליה. הרי שיש כח בבגדי צבעונין להביא את האדם לידי קרי. [ושם לא נתפרש אי מכירה או לא, כי עיקר הסוגיא בעבודה זרה שם, ולפי"ד רבינו חננאל הנ"ל מיושב שפיר]. ובפסחים (קט ע"א) מצינו, ששמחת איש לאשתו ברגל מתקיימת ע"י שקונה לה בגדי צבעונין. [ויתכן שלובשתן רק בביתה ובחומותיה, א"נ גם ברחוב היא יוצאת עמהן, ולאנשים ליכא איסורא אלא ב"הסתכלות" דהיינו "עיון", כמבואר בלשון רבינו יונה בס' היראה (אות רנו), ותו אין אחריותה עליהן בכגון דא. וע' בשו"ת שרידי אש ח"ג (סו"ס צה), ובס' אמרי שמאי גינזבורג (דברים אות רב). ודו"ק].

ה. ועלה בדעתי לומר חילוק'א דרבנן בין בגד של אשה השטוח ע"ג הכותל וכיו"ב, לבגד של אשה כאשר הוא מולבש ע"ג אשתו, דבאופן שהוא שטוח ע"ג הכותל [ומכ"ש כשהוא עליה] מצא ההרהור מקום לנוח, אבל כאשר אשתו לובשת את הבגד עליה, כיון שהוא ע"ג אשתו היא משמרת'ו ולא חיישי' שיהרהר, דהבגד טפל לגופה והרי היא מותרת לו. זכר לדבר הא דאיתא במתני' (פי"ג דנגעים מ"ט) דהבגדים טפלים אל הלובשן לענין טומאת בית המנוגע, וע' עירובין (ד סע"א) ובפרש"י שם. [ועמש"כ הגרמ"ד סולובייצי'ק בחידושיו על התורה (ויקרא ח, ל) לענין משיחת שמן והזאת דם על אהרן ובניו ובגדיהם, אי יי"ח ע"י מה שמושח ומזה על גופם וממילא נחשב גם על בגדיהם משום דטפלין אליהם. ע"ש].

ו. ובתשו' הב"ח (סי' יז) נשאל בדין פרוכת שנעשית ממעיל של אשה ידועה, ושמה חקוק עליה לזכר נשמתה, דלא יפה עשו בדבר הזה, כיון שאמרו בע"ז שם דאפילו שטוחין ע"ג הכותל אסור להסתכל, ואע"פ שיש לומר דהני מילי בחייה, אבל הכא דמיירי לאחר מותה קיל טפי וכמ"ש בסנהדרין (מה ע"א), עכ"פ יש לחשוש להרהורא במקצת, ושאני ההיא דסנהדרין דדינא הוא לסקלה ערומה, והכי מוכח בתענית (ה ע"ב). עכת"ד. הרי דלא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל החילוק שכתבנו דהיכא דהבגד מונח ע"ג דבר אחר, חשיב כפנים חדשות שבאו לכאן, אא"כ נפלוג בדוחק דדוקא ע"ג אשה אחרת דוחה ההרהור, וכההיא דאמרי' (ריש זבחים) מינו מחריב בו. ודו"ק.

ז. איך שיהיה, נלע"ד לענין מעשה כמו שמעכ"ת הציע להכריע, שאם האדם יודע ומכיר בעצמו שאין לו שום חשש הרהור ממה שאשתו לובשת בגד של חבירתה, דשפיר יש להתיר בזה, והכל לפי מה שהוא אדם. ומידי טעמא הוא משום שימור האדם מהרהור עבירה, וכל אחד יודע בעצמו, ומכיון דאית לן חילוק להקל, שפיר יש לסמוך על זה. ופשפשתי למצוא לי אילן להשען עליו ומצאתי בס"ד להגאון מהר"ן קרליץ זיע"א בספר "חוט שני" אה"ע (סי' כא ס"א, שלהי סק"ו) שכתב, "אשה המשאילה בגדים מחברתה ולובשתן, ובעלה מכיר את בעלת הבגדים, אם הדבר יכול להביאו להרהור, אין לאשתו להשתמש בהן בפני בעלה". עכ"ד.

ז. שוב הצגתי שאילתא דא בפני מרן הגר"ד קוק שליט"א, וכתב לי שדעתו נוטה יותר לחומרא, דחז"ל באזהרה זו גילו לנו כאן על דברים ברובדים עמוקים בדוקין שבלב, וכל הדברים שנאמרו לעיל לא יכבשו את רגשות ההרהור שהוא דק מן הדק עד אין נבדק, ועכ"פ מידי ספק לא יצאנו, והתורה אמרה "ונשמרת מכל דבר רע", וע' ע"ז (כ ע"ב) ותוס' שם, [ותרומה דכתיב בה "משמרת תרומתי", בעי' לצאת מכל ספק, וע' חולין (ב ע"ב) ורמב"ן שם. וי"ל עוד בזה וכמבואר בשו"ת משנה שכיר (או"ח ח"ב סי' קסח), ואכמ"ל]. לכן נראה שאם שאלה אשה משכנתה בגד לאירוע וכיו"ב, לא תגלה לבעלה מי בעל בגדי'ם, ובזה חמק עבר יצרא דהרהורא ממנו, כי בהעדר הידיעה הנ"ל אין כל חשש. ומ"מ מאן דידע בנפשיה ומיקל בזה, בודאי שיש לו אילן גדול להשען עליו, הוא ניהו רבה הגר"נ קרליץ הנ"ל, והכל אחר כוונת הלב והלב יודע וכו'.

לא ראיתי שבחידושי הרי"מ (גיטין לו.) כתב שמלך רשע נחשב כמלך גוי לענין הבעלות לפי שיטת הר"ן, מלבד שבפשטות לשיטת הר"ן גם למלך גוי אין בעלות בא"י, שהרי יסוד שיטתו הוא ע"פ המבואר באו"ז ב"ק (תמז) בשם ר"א ממיץ.