שאלה - בקידושין ל' ב' מבואר שהתורה תבלין ליצה"ר, ויל"ע נשים במאי זכיין לינצל מן היצה"ר.
ואם הוא משום שמסייעין לבעליהן א"כ הבחורות במה יזכו.
תשובה - בסוטה כ"א א' איתא להא ומסקינן, רבינא אמר לעולם זכות תורה ודקאמרת אינה מצווה ועושה נהי דפקודי לא מפקדא באגרא דמקרין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו.
וע"ש ברש"י דמיירי להגן מן החטא.
וכ' מהרש"א בחידושי אגדות: פירוש שהאשה מצויה בביתה יותר מהאיש ואומרות לבניהן לילך לבית הספר.
ומשה"ק א"כ תינח הנשואות אבל שאינן נשואות מה יגן עליהן, נראה דאה"נ מוטל עליהן לינשא כמ"ש בפסחים קי"ג בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, והיינו דאם תטען האשה שאין לה תבלין כנגד היצה"ר, אין לה טענה בזה, שכן עליה לינשא בצעירותה.
ולכאורה אם תסייע לאחיה או לכל אדם סיוע כספי וכדו' לעסוק בתורה ג"כ יגן עליה ודינה בזה כדין יששכר וזבולון, אלא שאין זה עיקר דינה דעיקר דינה הוא לינשא ולסייע לבעלה לעסוק בתורה ומ"מ שייך לה הגנה גם בזה.
וגם יש לידע שיש חילוק בין יצה"ר של האנשים לבין יצה"ר של הנשים, דאה"נ אע"ג דגם לנשים בודאי יש יצה"ר, מ"מ עיקר הגמ' שם בקידושין מיירי גבי יצרא דעריות, וז"ל הגמ' שם בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, ומיירי בעיקר על יצה"ר בעריות, שהוא דבר שבאמת אין אדם יכול לו, שהוא מסית את האדם הסתה שהיא למעלה מיכולתו, ועיין סוטה על מ"ד יוסף לעשות צרכיו נכנס [ואה"נ ההיא מטרוניתא אמרה לר' יוסי בן חלפתא שלא יתכן שעמד יוסף ע"ע].
וביומא דף יט ע"ב, דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא אמר ליה הקדוש ברוך הוא מאי אמר אמר ליה לפתח חטאת רובץ ופרש"י - יצר הרע מחטיאו בעל כרחו.
ובמסכת חגיגה דף טז ע"א, והאמר רבי אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה, ונחלקו הראשונים שם וי"א דאה"נ יעשה מה שמוכרח ובלבד שלא יחלל ש"ש.
ובגמ' מסכת סוכה דף נב ע"א, אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
וע"ע בקידושין פ' במעשה דר"ע חסידא חזי דאנא בשרא וכו', ומבואר שזהו יצה"ר שאין ביד האדם לעמוד כנגדו, ויש עוד לשונות בראשונים ע"ז.
ומ"מ מי שעוסק בתורה מובטח לו שינצל מיצה"ר הזה.
ונשוב לענינינו דשייך קצת לומר דעיקר הענין של תורה תבלין נצרך לאנשים שעומדין בנסיונות הללו, משא"כ נשים שאמנם יש להן יצה"ר וכנ"ל אך לא יצה"ר גדול כ"כ אשר מוכרחין עבורו תבלין סגוליי, ומה נזכר בגמ' סוטה הוא זכות להגן ולהציל ולא תבלין סגוליי, כמו מעשה לימוד התורה בעצמו שבסגולתו לרחק הרע, דהאשה הממתינה לבעלה שיבוא אינה עושה מעשה בפועל אז, ואין כאן דבר סגוליי להצילה ורק הזכות של בעלה היא המגינה עליה.
מק"ט התשובה הוא: 117431 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117431