במג”א ובמשנ”ב סי’ קפח נסתפקו באמר ברוך המבדיל אם יכול לומר רצה ולמעשה נקטו פוסקי זמנינו שאין יכול לומר רצה, ולפ”ז ה”ה בשמע הבדלה וכמו שהעיר לנכון כת”ר הגר”מ ועקנין דדין שומע כעונה קי”ל שהוא כעונה ממש אפי’ בדאורייתא ויש להוסיף דאמנם בס”ס קד (עי”ש ברע”א בשם הצל”ח) מבואר דשומע כעונה הוא רק לקולא ולא לחומרא אבל שם הנידון רק מצד הפסק דלענין זה לא נחשב דיבור אבל לענין חלות הברכה חל דא”צ דיבור ממש וסגי בזה בשומע דהדין או במדבר או בשומע והדברים ברורים דאל”כ היה יכול לברך ב’ פעמים כל ברכה אם בפעם הראשונה שמע ולא בירך בעצמו, ודלא כמ”ש בשו”ת קנין תורה ח”א סי’ פט סק”ו אלא כמו שציין כת”ר בשם הגרח”ק ועוד פוסקים דגם במקום שומע כעונה אינו יכול לעשות תרתי דסתרי, ומ”מ אולי להסיר מחומר הקושיא יש להעמיד דברי בעל הקנין תורה במתכוון כבר בשעת שמיעה שיחול רק לקולא ולא לחומרא (ואינו לפני כעת) ומ”מ ברור דלהלכה גם זה א”א.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 109
מק"ט התשובה הוא: 144995 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/144995