בעטרת זקנים סי’ ד איתא בשם המרדכי ההורג כינה (ובמרדכי ברכות קצד שלפנינו בשם מהרי”פ ליתא כנה כלל ויתכן שהוא מהגהת מרדכי וכידוע שיש הרבה מהדורות של הגהות מרדכי וגם ראיתי מהדורה אחת של הגמ”ר ארוכה בכת”י שלא נדפסה וגם הב”ח מביא כמ”פ מהמרדכי הארוך בכת”י) וכן בשו”ע סי’ ד סי”ח נזכר המפלה כליו בפני עצמו ונזכר נוגע בפני עצמו וכן איתא בפוסקים דמפלה כליו חייב גם בלא נגע (מג”א ומשנ”ב שם ועוד) ויש לומר דכל הורג מע”ג דבר הוא בכלל מפלה כליו ואולי גם הורג שלא ע”ג דבר.
ודין זה מהגאונים כמ”ש ריא”ז שבת פ”א ה”ד לענין נוגע בכינה.
(והואיל דאתאן לדברי הריא”ז יש לציין דמשמע בדבריו דגזירת נט”י שלנו לסתם ידים לתפילה היא חלק מגזירת סתם ידים לתרומה בשבת יד ע”א ואם כן מצינו בזה טעם לשיטת הרבה פוסקים אחרונים דיש דין בנט”י כשנגע במקומות המכוסים גם אחר רחיצה דהוא משום גזירה).
וטעם החיוב להמפרשים (עיין תשב”ץ סי’ רעו ומור וקציעה באו”ח שם ומשנ”ב שם סקל”ט וסקמ”א וכה”ח שם מהאחרונים) הדברים הסמוכים משום רוח רעה יש לפרש גם זה משום רוח רעה והמפרשים הדברים הסמוכים משום נקיות יש לומר דגם בזה חיישינן שמא נגע ונתלכלך.
ועיין בתהלה לדוד סקכ”ב דלכאורה המפלה כליו והנוגע בכינה משום נקיות אולם הביא שבמג”א סי’ צז סק”ז משמע דמספקא ליה אם הנוגע בכינה משום רוח רעה.
ומצינו בשבת שהזהירו שלא להרוג כינה על בגדו והביאו להלכה אא”ז רע”א וכן אי’ במס’ דרך ארץ שההורג כינה על מיטתו דמו בראשו והובא במחזור ויטרי סי’ תקלא, והטעם בפשוטו משום שהוא מיאוס רב כדאמרינן בפ”ק דחגיגה ה ע”א לענין ההורג כינה בפני חברו וחז”ל הרחיקו מהמיאוס כדאמרינן בערבי פסחים גבי נבל וכדאמרי’ ביו”ד קטז לענין כלים מאוסים ובפשוטו זה גם טעם שלא לקנח ידיו בבגדיו בספ”ג דהוריות דף יג כמש”כ במקום אחר.
וממילא גם בנדו”ד ההורג כינה גם אם יש רוח רעה הוא משום שהוא מעשה מיאוס.
ויש להוסיף דבמהרש”א שם מוכח דהורג כינה יש בו צד מיאוס שאין בנוגע שהרי כתב שם דהיה לו להשליכה ולא להורגה בפני חבירו ומיושב בזה המרדכי שיש נטילה מיוחדת להורג ומ”מ בשו”ע לא נזכר הורג יותר ממפלה.
מ”מ גם במפלה כליו לחוד מצינו שהם מיאוס כדאמר בשבת יב ע”א אין פולין ברה”ר מפני הכבוד ומ”מ אפשר דסתמא דמילתא שהמפלה הורג ועי’ בשבת שם גבי משיכלא וגבי ר”נ.
[והואיל דאתאן לזה אציין דמצאתי פלוגתא אם ההורג בלא כוונה עובר איסור דבראבי”ה נקט דמיירי בכוונה במס’ חגיגה סי’ תתה וז”ל שנתכוין להמאיסו ואינו סבור שיהיה לו עון בכך אולם במהר”ל דרוש לשבת תשובה כ’ דנעלם היינו בלא שהתכוון לזה ונראה משום שלמד כן מלשון רש”י בחגיגה שם שכתב דעל כל נעלם היינו בשוגג, אבל ראבי”ה מפרש שוגג דהיינו שסבור שלא יהיה לו עון].
וביפה ללב ח”א סקכ”ו למד דמרדכי שהביא העט”ז פוטר נוגע ומחייב רק בהורג וכן משמע ממה שלא נזכר שם נוגע אבל אינו מוכרח דשמא הורג גם בלא נוגע (ובמג”ג כתב לדייק בלשונות חלק מהראשונים שלא הצריכו נטילה בנוגע בכינה מאחר שלא נזכר בלשונם עם הדברים המצריכים נטילה ובספר דברי שלום עמ’ ד העיר מלשונות אותם הראשונים עצמם שהזכירו שלא ליגע בתפילה בכנה אם כי י”ל דהמג”ג מיירי רק מצד רוח רעה, אבל עכ”פ היוצא מזה דאין ראיה דהמרדכי שבעט”ז פוטר נוגע בכינה משום נקיות).
ועיין במשנ”ב דהנוגע בפרעוש אפשר דדי בניקיון בעלמא וי”ל דכ”ש ההורג פרעוש ואם בהורג כינה הוא משום רוח רעה משום מיאוס א”כ אפשר דכאן א”צ נקיות כלל ואם בהורג כינה הוא משום דחיישינן שמא נגע יש לומר דכאן צריך ג”כ נקיות.
ובהורג ברגליו יש לומר דאפילו בכינה א”צ אא”כ הוא משום רוח רעה.
ובנוגע בזבוב מעשים שבכל יום שאין נוטלין דגם המשנ”ב לא הזכיר אלא פרעוש שיש בו מיאוס אף שהכינה יש בה יותר מיאוס כמבואר בשע”ת מקור המשנ”ב ובשוע”ר ס’ צז ס”ג כתב דהנוגע בבע”ח טמאים א”צ ליטול ידיו וביפה ללב ח”א ס”ק כו כ’ דמ”מ יש להחמיר היכא דאפשר הו’ בכה”ח.
מק"ט התשובה הוא: 129182 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/129182
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.